העדה הדרוזית בישראל ממשיכה לשלם מחיר כבד במלחמת חרבות ברזל, עם נפילתו של רס"ן ג'לאא אברהים, בן 25 מהכפר סאג׳ור הסמוך לכרמיאל, מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 601, שנהרג מפגיעת טיל נ"ט ברפיח. אברהים הוא החלל האחד עשר מבני העדה שנפל מתחילת המלחמה, מתוכם תשעה לוחמים ואזרח אחד.
"שוב מבקרים קציני העיר ביישוב דרוזי ומודיעים על נפילת עוד קצין מבני העדה בקרבות", אמר ל-N12 שייח מואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית. "רס"ן ג'לאא' אבראהים ז"ל ממיטב הבנים והמפקדים, מוביל בחיים ומוביל בקרב, עד נפילתו. העדה ממשיכה לשלם מחיר כבד מאוד במלחמה, הלב פשוט נקרע לגזרים. זו משפחה לתפארת, גאוות העדה והמדינה, כל בניה נושאים בנטל הכבד, והיום משלמת את המחיר היקר מכל", כך לדברי טריף.
חללי העדה שנפלו במסגרת הלחימה בצפון ובדרום
- סמ"ר דניאל ראשד ז"ל - בן 19 משפרעם, לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נפל ב-7 באוקטובר.
- רס"ל ג'ואד עאמר ז"ל - בן 23 מחורפיש, מנהל שטח אש בעוצבת ברעם (300), נהרג בהיתקלות עם מחבלים שחדרו מגבול לבנון ב-9 באוקטובר.
- סא"ל עלים עבדאללה ז"ל -בן 40 מיאנוח ג'ת, סגן מפקד עוצבת ברעם, נפל ב-9 באוקטובר.
- סא"ל סלמאן חבקה ז"ל - בן 33 מיאנוח ג'ת, מפקד גדוד 53 שבעוצבת 'ברק' (188), נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-2 בנובמבר.
- סא"ל עדי מאלכ חרב ז"ל - בן 19 מבית ג'ן, לוחם בסיירת נח"ל, נפל בקרב ברצועת עזה ב-18 בנובמבר.
- רס"ן ג'מאל עבאס ז"ל - בן 23 מפקיעין, מפקד פלוגה בגדוד 101 שבחטיבת הצנחנים, נפל בקרב ברצועת עזה ב-18 בנובמבר.
- סמ"ר סופיאן דגש ז"ל - בן 21 ממגאר, לוחם בגדוד ההנדסה 601, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-2 בינואר.
- רס"ר אנואר סרחאן ז"ל - בן 26 מחורפיש, לוחם בחטיבה מרחבית עציון, נפל בתאונת דרכים מבצעית ב-17 בינואר.
- סרן ווסים מחמוד ז"ל - בן 23 מבית ג'ן, סגן מפקד פלוגה בגדוד 601, נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-15 בינואר.
- רב"ט בהאא עבד ז"ל - בן 22 מירכא, נפל בתאונת דרכים ב-1 במאי.
- רס"ן ג'ילאא אברהים ז"ל - בן 25 מסאג'ור, מפקד פלוגה בגדוד 601, נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-7 ביולי
למרות ההקרבה הגדולה, בני העדה הדרוזית מרגישים כי הם עדיין נחשבים לאזרחים סוג ב'. הדבר בא לידי ביטוי בחוק הלאום שעורר סערה לפני שש שנים, וכן בסוגיות יום-יומיות כמו חוק קמיניץ והתנגדות לחיבורי חשמל ביישובים דרוזיים.
רפיק חלבי, ראש מועצת דליית אל כרמל, סיפר ל-N12 על הפער בין ההקרבה בשדה הקרב לבין היחס בחיי היום-יום: "אהבתנו למדינה מדממת, אבל כל עוד זוכרים אותנו רק בימי אבל וכאב, אז אנחנו לא התחלנו לצעוד את הצעד האמיתי בשוויון בתוך המדינה."
למרות התחושות הקשות, בני העדה הדרוזית ממשיכים להפגין נאמנות ומסירות למדינת ישראל. גזאא, אחיו של רס"ן אברהים, אמר: "אח שלי הקטן היה לוחם אמיץ. הוא ניצח והיה טוב בכל תחום שבחר, ולצערנו בני עוולה הצליחו לירות טיל נ"ט וכך הוא נפל על ההגנה על המולדת. הסטטיסטיקה לא מדלגת על איש, תורנו הגיע כשהכאב קשה מנשוא".
בני העדה הדרוזית ניצבים איתנים בהגנה על ישראל, משלמים מחיר כבד בדם ובדמע. אך מאחורי הגבורה והאומץ, מסתתר סיפור מורכב של אזרחים המבקשים הכרה ושוויון אמיתי. כל חלל, כל לוחם, הוא תזכורת לברית הבלתי כתובה בין העדה הדרוזית למדינת ישראל - ברית שנכתבת מחדש בכל יום בדם ובתקווה.