ליאורה ארגמני, אימה של החטופה שחולצה נועה ארגמני, נפטרה. כך מסר הבוקר (שלישי) בית החולים איכילוב. ליאורה נאבקה בסרטן סופני במשך תקופה ארוכה, ובזמן שנועה הייתה בשבי סיפרה כי משאלתה היא להספיק לראות את בתה. בימים האחרונים זכתה להיות לצד בתה נועה, ולצד בני משפחה נוספים.
ב-8 ביוני, לאחר שנועה חולצה במבצע נועז ממחנה נוסיראת בעזה, השתיים התאחדו בבית החולים איכילוב, שם אושפזה ליאורה לאחר הידרדרותה. מאז נועה הייתה צמודה למיטת אימה ואף מעורבת בטיפולה הרפואי. הצוות הרפואי בבית החולים סיפר כי למרות מצבה הקשה של ליאורה, ניתן להעריך כי היא הבינה שנועה חזרה.
מאז חטיפתה, השתתפה ליאורה במאבק למען השבת בתה נועה. גם כשמצבה היה קשה היא התייצבה לראיונות, כתבה מכתבים למנהיגים בעולם וקראה לעשות כל מאמץ שיביא לשחרור של בתה. בריאיון האחרון שלה תיארה ליאורה את התקווה הבלתי פוסקת שבתה תשוב בצל מצבה המדרדר, וביקשה לפנות למנהיגי העולם.
"כמה אני מתגעגעת", אמרה ליאורה בריאיון יחד עם יעקב, אביה של נועה, לקראת ליל הסדר שאותו נאלצו להעביר בלי בתם היחידה נועה. "המצב לא פשוט". ליאורה ביקשה לפנות לעזרה לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן: "הייתי רוצה שיעזור לנו כמה שאפשר, אבל אני יודעת שזה לא נושא פשוט".
בדצמבר כתבה ליאורה מכתב לביידן, שבו ביקשה את עזרתו בשחרור בתה. "אני חולה סופנית בסרטן המוח בשלב 4", כתבה במכתב שעורר הדים בכלי תקשורת רבים ברחבי העולם. "כל מה שאני מבקשת, לפני שאפרד ממשפחתי לנצח, הוא ההזדמנות לחבק את בתי, הילדה היחידה שלי, בפעם האחרונה".
נועה סיפרה כי גם בזמן שהייתה בעזה, היא לא הפסיקה לחשוב על מצבה של אימה. "הדבר שהכי העסיק אותי בשבי, זה הדאגה להורים שלי", אמרה בסרטון ששודר בעצרת למען החטופים. "זו זכות גדולה להיות לצד אימא שלי אחרי שמונה חודשים של אי-ודאות. זו זכות גדולה לדעת שההורים שלי מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים".
ליאורה, בת 61, נאבקה בסרטן המוח זה כמה שנים. היא הגיעה לישראל מסין לפני יותר מ-30 שנה, לתקופה קצרה כסטודנטית במרכז לחקר הנגב. בבאר שבע הכירה את יעקב והשניים התאהבו, נועה היא בתם היחידה.