ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה קיימו ביום שישי שיחה קשה וממושכת עם שורדות שבי וקרובי משפחה של חטופים. חלק מציטוטי השיחה פורסמו שלשום ב"חדשות סוף השבוע", וכמה מהחטופים המשוחררים סיפרו בהם כי עברו אלימות קשה בשבי חמאס. אמש נחשפו ציטוטים חדשים מאותה הפגישה, שכוללים עימות בין נתניהו וגל הירש לאחת הנשים שהשתחררו מהשבי ובנה עדיין חטוף.
במהלך השיחה הביעו החטופים ששוחררו את הייאוש שלהם מפני המצב, ואחת משורדות השבי שבנה עדיין חטוף אמרה לראש הממשלה שהיא "מאבדת תקווה" שתושג עסקה, וש"חבל שהוצאתם אותי. אין לי בשביל מה לחיות". נתניהו מצידו הזהיר מפני האיום הקיומי לתפיסתו שעומד בפני ישראל: "כל הקיום של המדינה עומד בסימן שאלה. זאת האמת".
בשלב מסוים השיחה התלהטה, ונתניהו אמר לאחת השורדות "אולי את לא מקשיבה לי", וגל הירש ניסה לסמן לה שתפסיק את דבריה. היא השיבה בתקיפות: "שתשלוט עליי? שאני אשתוק?" בשלב מאוחר יותר של השיחה הטיחה אותה חטופה בנתניהו: "איפה האחריות שלך? אתה כל הזמן מחזיר את זה לחמאס".
בחלק אחר של השיחה הבהיר נתניהו שהוא מנהל משא ומתן עם סינוואר, ושהוא דורש כמה שיותר חטופים חיים כבר בשלב הראשון. "הם מבחינתם ייתנו לנו 12 (חטופים חיים), ואני לא מוכן לזה. אני חושב שאנחנו יכולים להגיע לפחות לכפליים. אני חושב שמה שסינוואר רוצה זה קודם כול להישאר עם ''שכבת שומן'. הוא עושה ניצחון ענק".
הציטוטים המלאים
רה"מ: "הדבר הגדול ביותר שהתחוור לנו, וגם לכם – אנחנו מבינים שיש סביבנו תוכנית השמדה. שאיראן באה להשמיד אותנו. באה להשמיד – לכבוש את המדינה, להמטיר עלינו אש תופת, ולהשמיד אותנו. זה לא רעיון, זאת תוכנית. הם רוצים לעשות פלישות סימולטניות מהאזורים שתפוסים קודם כול על ידם. אזורים שאנחנו פינינו, ומסרנו להם את זה. הדבר הנוסף, כמובן, לא פחות חשוב, זה להמטיר עלינו אש תופת של טילים. אלפי טילים".
ג', שורדת שבי: "זה מה שקורה כרגע גם".
רה"מ: "לא, זה לא קורה. אלפי טילים, זה לא גראדים וזה לא קטיושות. זה טילים של אלף קילו, של 500 קילו".
ג', שורדת שבי: "ב-7 באוקטובר היו בסביבות 5,000 טילים".
רה"מ: "זה לא טילים, זה דבר אחר".
ג', שורדת שבי: "אז למה מחכים? שתחזיר אותם בארון?"
ש', שורדת שבי: "מה עם העסקה? זה התקווה היחידה שמחזיקה אותי בחיים. אם, חס ושלום, אני מאבדת את התקווה הזאת, חבל שהוצאתם אותי. חבל שהוצאתם אותי משם, באמת חבל. אין לי, אין לי בשביל מה לחיות ואני לא אחיה, אני כבר אומרת לך, אני לא אחיה".
"קיומה של המדינה עומד בסימן שאלה"
רה"מ: "אני רוצה להגיד לכם במה אני עוסק. אני עוסק בדבר שאני רוצה למנוע את השמדת המדינה הזאת. לא הסתובבנו כאן..."
ג', שורדת שבי: "אז אתה אומר שמהשמדה... אתה אומר שהמלחמה יותר חשובה מהחטופים".
רה"מ: "עכשיו, יש לך עמדה אחרת, או שאת... אולי את לא מקשיבה. אני הקשבתי לך, אני מקווה שתקשיבי לי".
ג', שורדת שבי: "אני שומעת, פשוט..."
רה"מ: "אני אומר, אני מנסה להגיד. עוד פעם, זה התחוור לנו. זה לא היה ברור. כל הקיום של המדינה, הקיום של ניר עוז המתחדשת, בעזרת השם, של בארי, של תל אביב, של רעננה, של טבריה, של חיפה, הכול, הכול עומד בסימן שאלה. אני אומר לכם את האמת. זאת אומרת, שאנחנו יכולים לפתור את זה. חייבים להתייחס לאיום הזה של תוכנית להשמדת ישראל, יש דבר כזה. עכשיו אנחנו צריכים להילחם בזה".
ש', שורדת שבי: "הבנו שיש מסביב..."
רה"מ: "רגע".
ש', שורדת שבי: "סכנות מאוד גדולות, ואנחנו..."
ג', שורדת שבי: "שהסכנות האלה ייפסקו אם יהיה עסקה, כי הם אומרים שברגע שנפסיק את המלחמה, הם יפסיקו".
ש', שורדת שבי: "לא מעניין אותי כלום, אני צריכה את הבן שלי חי".
רה"מ: "עכשיו באמת הוסיפו שאם נעשה עסקה הכול ייפתר".
שרה נתניהו: "אז למה הם עשו את זה ב-7 באוקטובר?"
ג', שורדת שבי: "הוא היה צריך להגן עלינו. פספס, נרדם במשמרת".
(גל הירש מסמן לשורדת השבי להפסיק את דבריה)
ג', שורדת שבי: "שתשלוט עליי? שאני אשתוק?"
"אני לא אראה את הבן שלי?"
רה"מ: "אנחנו מדברים רק על העסקה. העסקה חייבת זה... אם נעשה עסקה – הכול ייפתר, איראן תפסיק וכו' וכו'. דברים הזויים. פשוט הזויים. אין מילה אחרת. איראן מתכננת את החיסול שלנו, חיזבאללה מתכנן את החיסול שלנו. זה טבעת מסביבנו ואנחנו אומרים: אנחנו לא הולכים כצאן לטבח".
ש', שורדת שבי: "זאת אומרת שאני לא אראה את הבן שלי?".
ג', שורדת שבי: "בדיוק, בדיוק זה מה שהוא רוצה".
רה"מ: "בדיוק הפוך".
"סינוואר רוצה להישאר עם שכבת שומן"
רה"מ: "אני דורש מהם כמה שיותר חיים, כבר בשלב הראשון. אני דורש... מבחינתם, ייתנו לנו 12. אני לא מוכן. אני חושב שאנחנו יכולים להגיע לפחות לכפליים, אם לא, לדעתי, יותר. אבל מה עם האחרים? בגלל שהוא בן 26, או 8. הוא לא נשאר שם, מבחינתי, אני צריך להוציא אותו. עכשיו, אני חושב שמה שסינוואר רוצה זה קודם כול להישאר עם שכבת שומן. הוא עושה ניצחון ענק".
ש', שורדת שבי: "אני פשוט אומרת שאני מבינה, 'ניצחון', 'ניצחון'. אבל אנחנו כבר הפסדנו ב-7 באוקטובר".
רה"מ: "לא לא, אנחנו לא הפסדנו".
ש', שורדת שבי: "בוא נחזיר את החטופים, ככה אנחנו ננצח".
רה"מ: "אנחנו לא הפסדנו. אנחנו אמרנו שזה הדבר הגרוע ביותר שהיה מאז השואה, וזה שונה מהשואה. בשואה היה יום-יום 4,500, 5,500...".
ש', שורדת שבי: "אני כרגע בשואה. הילד שלי שם, אני בשואה. יותר טוב לי למות מאשר לחיות פה".
רה"מ: "תקשיבי, תקשיבי בשואה מדי יום עשו 7 באוקטובר, 4,500 פעמים. או-קיי? יכול להיות שאני טועה וזה יותר, או-קיי? פה, אחרי שעשו לנו יום אחד, אנחנו נכנסנו לשם, ואנחנו מכים ברוצחים האלה".
"איפה האחריות שלך?"
ג', שורדת שבי: "איפה האחריות שלך? אתה כאילו כל הזמן הופך את זה לחמאס, הכול חוזר לחמאס, הכול, כל פעם אתה מחזיר לחמאס".
רה"מ: "לדעתי, אנחנו באיזה השהייה שנובעת לא מהצד שלנו. על שלום הוא לא חושב, הוא חושב על דבר אחר. אבל אם אתם שואלים אותי..."
ג', שורדת שבי: "גם אני לא חשבתי על שלום, אני הראשונה שרציתי לחסל את כולם, אבל לא על חשבון החיים של האנשים האהובים עליי ושל חברים שלי".
רה"מ: "בסדר, אבל גם לא על חשבון של תבוסה".
ג', שורדת שבי: "אז תגן, תדאג שלא יקרה עוד פעם".
רה"מ: "אבל גם לא על חשבון של תבוסה רבתי למדינת ישראל".
ג', שורדת שבי: "למה ניצן אלון לא כרגע במשלחת?"
רה"מ: "הוא בחר לא ללכת".
ג', שורדת שבי: "אה, הוא בחר..."
"אם תהרוג את סינוואר – עם מי נעשה משא ומתן?"
ג', שורדת שבי: "הכול חוזר לחמאס, בוא נמצא את סינוואר ואנחנו ונדבר איתו".
רה"מ: "קודם כול, כדאי שנמצא את סינוואר".
ש', שורדת שבי: "אם אתה תהרוג את סינוואר, עם מי אתה תעשה משא ומתן?"
ג', שורדת שבי: "כן, אתה מעדיף עכשיו כרגע לחסל את סינוואר מאשר להגיע לעסקה. אם נחסל את סינוואר, יהיה לנו יותר קל להגיע לעסקה".
רה"מ: "זה התיאור שאת אמרת".
ג', שורדת שבי: "לא, זה מה שכרגע אתה אמרת. אם נגיע לסינוואר, אז נוכל להחזיר את כולם".
רה"מ: "לא אמרתי את זה, אמרתי שזה יכול להיות טוב. אמרתי שאני לא מחכה, אנחנו מנהלים משא ומתן עם סינוואר".
(גל הירש מסמן לשורדת שבי להירגע)
שורדת שבי: "אני משתדלת גל, אני משתדלת".
ת', בת משפחה של חטוף: "אני רוצה להגיד, שכולנו בבית אמרנו 'ברוך השם'. כל עם ישראל. אבל מה שלא קרה ברגעים האלה, זה שאף אחד לא יצא לרחובות לשמוח. אלו הרגעים שכל עם ישראל צמא להם. לא הרגעים שאנחנו אומרים 'ברוך השם' בארץ, אלא הרגעים שאנחנו יוצאים עם דגלי ישראל לרחובות, ואומרים 'תודה לאל, שהצלנו נפשות'".
ד', בת משפחה של חטוף: "אלה רגעים שיזכרו לך ולשרה".
"נגיע ליום השנה בלי החטופים?"
רה"מ: "אם הייתם מסתכלים על החמאס לפני שלושה חודשים, והחמאס היום, זה הבדל, אני לא רוצה להגיד של יום ולילה, זה הבדל של אחר הצוהריים וערב".
ג', שורדת שבי: "אבל זה המשפט שאנחנו שומעים כבר עשרה חודשים, שהחמאס של אתמול זה לא החמאס של היום, זה הפסיכולוגיה, שאני מדברת על הטרור הפסיכולוגי הזה, החמאס של אתמול זה לא החמאס של היום, זה עסקה, אין עסקה, השמדנו את זה, השמדנו את ההוא, חיסלנו את ההוא. זה הטרור הפסיכולוגי שמחזיר אותי לשבי יום אחרי יום".
רה"מ: "יש דבר אחד שאני לא יכול להתווכח איתו, שעד שהם לא חוזרים הביתה. זה אני לא מתווכח".
ג', שורדת שבי: "אבל אני רוצה שיחזרו בחיים. ובחיים זה כמה שיותר מהר. כי הם לא ישרדו עוד הרבה זמן שם".
ש', שורדת שבי: "אנחנו נגיע ליום השנה בלי החטופים פה, להערכתך?"
רה"מ: "הלוואי שנביא אותם, אני אעשה כל מה שאני יכול".