ימית אשכנזי, אחותה של דורון שטיינברכר שנחטפה משכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה; שני ירושלמי, אחותה של עדן ירושלמי שנחטפה מפסטיבל הנובה וירדן גונן, אני אחותה של רומי גונן שנחטפה גם היא מפסטיבל הנובה - כבר קרוב ל-300 ימים שהן מחכות לחזרתן של האחיות שלהן משבי חמאס. בשיחה עם חדשות 12 הן סיפרו על הכמיהה לראותן שוב - ועל הבושה בכך שטרם הצליחו להחזירן הביתה.
שני התחילה ושיתפה: "ב-7 באוקטובר דיברתי עם עדן בטלפון ולא יכולתי להגן עליה כמו שאני תמיד עושה. דיברנו כמעט 4 שעות - היא ממש תיארה לנו את כל מה שהיא עוברת ואת כל מה שהיא רואה ושומעת. עדן בהתחלה התחבאה בתוך רכב עם עוד שתי חברות שנרצחו לנגד עיניה. היא חשבה שהיא הולכת למות והתחילה להיפרד מאיתנו. לא ידעתי מה להגיד לה - במהלך כל החודש הראשון, השיחה הזאת רצה לי בראש כל הזמן".
ירדן הצטרפה: "השיחה האחרונה שלי עם רומי הייתה באותו יום - שיחה סופר חיובית. בפעם אחרונה ששמעתי את הקול שלה זה היה ממש התחלה של בכי וסטרס - אבל אז ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי לה שהכול בסדר. עשר דקות אחרי זה - כל העולם התהפך. היא דיברה עם אימא שלי 45 דקות בטלפון, ואמרה לה שגם החברה הכי טובה שלה נרצחה לה מול העיניים. אימא שלי שמעה ממש את המחבלים לוקחים אותה. בחודש הראשון הרגשתי שאני שומעת את הרגעים שהיא בוכה וצורחת - הרגעים שהיא לוחשת לי: 'תהיי בשקט הם כאן'".
ימית שיתפה גם היא: "בסיטואציה שבה אני הייתי נמצאת ב-7 באוקטובר לא יכולתי לדבר עם דורון או עם ההורים בטלפון כי כל אחד היה עם מחבלים מסביב לבית שלו. יש לי את ההקלטה האחרונה מדורון, שבה היא אומרת: 'תפסו אותי'. דורון בשנים האחרונות נהייתה חברת הנפש שלי - אני מרגישה שחסר לי איבר בגוף עכשיו".
ירדן סיפרה על המצב האבסורדי שנובע מהתסכול העמוק: "הגעתי למצב שאני אומרת 'הלוואי וייצא סרטון שלה מחמאס'. זו בדיחה - מי מייחל לדבר כזה? אני רוצה לראות איך היא נראית, לשמוע את הקול שלה". ימית הוסיפה: "בדיוק כמו שירדן אמרה, אני רוצה לקבל עוד סרטון של דורון - זו הדרך היחידה לראות אותה. קיבלנו סרטון ביום ה-107 - אנחנו תכף ביום ה-300. זה רחוק מאוד מלהיות המצב של דורון היום".
שני אמרה: "עם עדן, אין לנו סימן חיים מהיום שהיא נחטפה - אבל אנחנו ממש יכולות להרגיש אותה, שהתעוררתי בבוקר, ואני זוכרת שהייתה לי תחושה מאוד חזקה שעדן עדיין ישנה. לא יודעת, מיןאנחנו מאמינות שהיא בחיים. היה יום אחד תחושה כזאת של אחיות".
על הזמן הרב שבו הן שוהות בשבי, אמרה ימית: "אנחנו עוד רגע מציינים שנה ל-7 באוקטובר - והן לא פה. אני אומרת לעצמי - איזו אחות אני מקבלת בחזרה? אחותי היא האדם הכי חזק שאני מכירה, אבל אחרי שנה בשבי של מחבלים - אני לא יודעת מה אני מקבלת בחזרה". ירדן הוסיפה: "זה פשוט מחריב מבפנים. אין אף אחד שיכול ללוות אותן, הן לא יכולות להתקשר לאף אחד, הן לא יכולות להגיד לא".
על המחאות הנרחבות, הקריאות להחזרת החטופים והמחלוקות בנוגע לעסקה, אמרה ימית: "האנשים הכי יקרים שלנו נחטפו מהמסיבה, מהטנקים ומהבתים. אני מרגישה שאני צריכה לשכנע למה זה קשה או כואב - ונמאס לי". ירדן שיתפה: "אני לא יודעת אם המילה 'כעס' נכונה - אבל אלו תסכול ואכזבה. אני חושבת שאם היו מגיעים לעצרת בכיכר החטופים מיליון איש - לא היינו כאן באותה סיטואציה". שני הצטרפה: "מה אחותי עושה בעזה כמעט שנה? מי אתם שתבואו ותגידו 'עסקה מופקרת'?".
האחיות הגדולות סיפרו גם על תחושת הבושה שהן חוות. "אני מתביישת לפנות לעדן כבר", אמרה שני. "זה מביך להגיד 'נלחמתי' - למה בכלל אני צריכה להילחם? זאת המדינה שלה". ירדן ענתה לה: "אני אגיד לה - אנחנו עשינו הכי טוב שאנחנו יכולים ולא הורדנו רגל מהגז". "מה אני אגיד לדורון? אני רוצה שהיא תהיה גאה בי", אמרה ימית ופנתה ישירות לאחותה. "דורונה, אם את שומעת: 'את חזקה ולוחמת, מחכים לך כ"כ הרבה אנשים בבית".
גם שני הצטרפה וקראה לאחותה: "פוס קטנה שלי, אני אוהבת אותך מאוד. שתדעי שאנחנו חזקים פה בשבילך ואנחנו נלחמים עלייך - אנחנו יודעים שאת חזקה. אנחנו מחכים לך - את תצאי משם". ירדן פנתה לאחותה רומי: "אוחתי, אני חולה עלייך ברמות - ואת תהיי פה, זאת עובדה, את חוזרת. אני באמת מאמינה שבקרוב זה יקרה. בבקשה תמיד תזכרי כמה אנחנו אוהבות אותך".