חוטי ברזל ישנים, תלתלית קרועה, אבני גבול מרוחקות, גדר חלודה ומחוררת. מלבד אלה, אין פה שום דבר שאפילו יזכיר שזהו גבול. שום דבר שימנע כניסה ממי שלא אמור להיכנס למדינת ישראל. יוני 24', ככה נראה הגבול הארוך ביותר שלנו.
גיל אלתר רבש"ץ קיבוץ אשדות יעקב מספר שרק בשבוע שעבר היה בגבול מקרה של "פרש טורקי". ועדיין, עולה השאלה אם נכון להשקיע כל כך הרבה משאבים בגבול שלום. "אני מסכים שזה גבול שלום, אני לא אומר שצריך לירות על הצבא הירדני", אומר גיל מימון, רבש"ץ פצאל. אבל אי אפשר לסמוך רק על הצבא הירדני, צריך לסמוך גם על עצמנו". יוסי אהרוני, רבש"ץ קיבוץ גרופית, טוען: "אין גבול באמת, כל מי שרוצה יכול לעבור פה".
לירדן יש קו הגבול הארוך ביותר עם ישראל, ואכן, כשיש 400 ק"מ של גבול, לרוב קל לבצע חדירות והברחות.
בצידו השני של המתרס
גם אל הצד השני של הגבול הגענו. ביקשנו לשמוע באופן הכי ישיר שאפשר מה חושבים השכנים הירדנים שגרים קילומטרים בודדים מאיתנו.
כששאלנו אזרחית ירדן אם היא סבורה שקיים שלום בין ירדן לישראל, היא ענתה: "אני לא מאמינה שיש שלום, כי זה לא ככה". אזרח ירדן נוסף מרחיב, "החברה הירדנית עד כה מסרבת לעשות שלום עם מדינת הכיבוש, ובהחלט מאמינה שמדינת הכיבוש מאיימת עליה, בדיוק כפי שהיא מאיימת על פלסטין". אזרחית ירדן אחרת העידה: אני חושבת שמבחינה פוליטית כן יש הסכם שלום, אבל אני לא חושבת שהוא קיים בלב של אזרחי ירדן". אזרח אחר אומר: "הסכם השלום לא משנה כלום מאחר שאנחנו נחשבים כאחד בסוגיה הפלסטינית, מעתה ועד עולם".
"בסוף, מה זו ירדן? הממלכה ההאשמית, שהייתה קודם, ובסופו של דבר הפכה להיות מדינה כמדינת ירדן, זה פליטים מכל המקומות, מסבירה אל"ם (במיל') טליה לנקרי, לשעבר בכירה במל"ל. "יש שם יותר מ-2 מיליון פלסטינים שמזוהים עם העם הפלסטיני, מזוהים עם חמאס בעת הזו באופן מלא".
"העם בירדן לא אוהב אותנו, הם פלסטינים", טוען גדי שמני, אלוף במיל', לשעבר מפקד פיקוד המרכז. "הם מעמד הביניים, הם אנשי התעשייה. הם אנשי ההייטק, הם האנשים המשכילים יותר, ובעצם הנאמנים למלך הפכו כבר להיות מיעוט". לדבריו, הירדנים עושים מאמצים עצומים כדי למנוע חדירות, למנוע הברחות.
צבא ירדן הוא זה שקיבל בהסכם השלום את האחריות לביטחון השוטף בגבול הזה. הם אלה שפרוסים פה בעמדות שמירה ודואגים לסיורים קבועים. התיאום עם צה"ל בנושא ההברחות הדוק, ועדיין, כמות הברחות הנשק והמסתננים מהגבול הזה הולכת וגדלה. רק בשנתיים האחרונות הצליחו לסכל פה עשרות הברחות ונתפסו מאות כלי נשק ומטענים.
"הגבול קרוב לאנשים שעובדים פה בשדה. זה לא מרגיש כמו גבול, אבל זה הגבול", מתאר יוסי אהרוני, רבש"ץ קיבוץ גרופית. "יש פה הברחות אמל"ח, הברחות סמים והברחות של עובדים זרים כאלה ואחרים שבאים לעבוד פה, וזה פלטפורמה מאוד טובה למחבלים שרוצים לרכוב על התשתית הזאת, ולבצע פיגוע על אחד היישובים".
הוא מוסיף, "אני חושב שמדינת ישראל מתחילה להבין שעם כל הכבוד לירדנים ולשמירה שלהם על המקום, רוב הפלסטינים בירדן רוצים לחזור לפה. הגבול הזה, אין גבול באמת. כל מי שרוצה יכול לעבור פה".
יישובים צמודי גדר - האמנם?
על הגבול הזה נמצאים יישובים רבים. הם זוכים להגדרה שמאז 7 באוקטובר הפכה כואבת, "צמודי גדר". אחד מהם הוא קטורה. 450 תושבים יש פה, מהם 150 ילדות וילדים. כולם גרים 700 מטר מגבול ירדן.
"זה קיבוץ מדהים בעיניי", מספרת חברת קיבוץ קטורה, לירון בן ארי. "באתי מחיפה, הערבה זה הכי רחוק ממני שאפשר, מעולם לא נמשכתי לזה, אבל כשהגענו לפה, אתה מבין את העוצמות של הדבר הזה. יש פה משהו מאוד חזק בנוף הזה, שלמדתי לאהוב מהרגע שהגעתי לפה". לדבריה, עצם העובדה שהגבול קרוב לא הטרידה אותה.
אלא שתובנות 7 באוקטובר חלחלו בהמשך. "פתאום זה תרחיש שיכול לקרות בכל מקום. בעלי בתוך כיתת כוננות, קרה כבר לא פעם שהיו הקפצות, ופתאום את נשארת לבד עם הילדים. קורה משהו, ובמקום להתכנס פנימה ושתהיו שניכם בפנים, פתאום אחד נעלם. ואז את צריכה להבין מה את עושה". היא מספרת שלאחר 7 באוקטובר, הוציאה רישיון לאקדח.
כמו בן ארי, גם ליאת אייזנר, חברת קיבוץ אילות, מסתובבת חמושה גם היא. "הבנתי שאם אין אני לי, מי לי? וכשבעלי הוא הרבש"ץ והוא יוצא להגן על הקיבוץ ועל הקהילה, אני צריכה להישאר לשמור על הילדים שלי".
"אם אין אני לי, מי לי"
"אנחנו לבד", אומר שגיב לוי, רבש"ץ קיבוץ לוטן. "ברמת הביטחון, אנחנו מצד אחד שמים עינינו לעבר הצבא ורוצים תגבורים ותוספות. מצד שני, גם כאן זה פוגש אותנו, כי בסוף הצבא שמתגבר את האזור זה אזרחים".
"אנחנו לבד" לא אומרים רק בערבה הרחוקה. גם במושב פצאל, 800 מטר מהגבול, לא מחכים לאף אחד. "אין להיות תלויים באף אחד. אני לא תלוי באף אחד, אני לא תלוי גם בצבא בשגרה. אני תלוי בעצמי, זו תפיסת העולם שלי, אם יבואו ויעזרו, מעולה", אומר גם גיל מימון, רבש"ץ פצאל.
בסיור על הגבול אנו רואים עמדה לא מאוישת של הצבא הירדני. ברשתות החברתיות בירדן הגדר זכתה להאשטג "שחרור הגבול". לבית המלוכה הירדני הרבה יותר קשה לשלוט על מה שקורה בטיקטוק. והסרטונים האלה לא צריכים פרשנות; המסרים חדים, מקור ההשפעה וההסתה, גם הוא כבר לא סוד.
התסריט הזה של פיגוע בישראל מתוך ירדן כמעט שקרה רק לפני חודש. גיל מימון, רבש"ץ פצאל, מתאר: "זה היה יום שישי, משמרת שלי. דניאל קורא לי לחמ"ל, אומר לי "גיל, בוא תראה משהו דחוף". מימון מתאר תנועה במקום חריג, במקום שבו לא אמורים להיות אנשים בשעה כזאת בלילה. "יצאנו מהיישוב, הגענו לצומת פה, תוך כדי זה בחמ"ל דניאל מכווין אותנו למיקומים ומה קורה איתם במדויק בזמן אמת. מגיעים ומתחבאים ליד השיח, ירדנו בכביש למטה, ידענו בדיוק איפה אנחנו נמצאים מולם".
הוא ממשיך, "נתתי פקודה לפתוח פנסים. בגלל שהנשק לא היה עליהם, אז לא פתחנו עליהם גם באש. אני מתחקר אותם, שואל אותם בערבית, דבר ראשון שייתן לי תעודת זהות, 'תן לי תעודות זהות', והוא אומר, 'אני מירדן, עמאן'. ואז אני מבין שאנחנו כנראה באירוע אחר. בסוף הבנתי שזה פיגוע כי היה לו הקוראן עליו. נכנסנו לנוהל מעצר מלא עם דיווח לחטיבה, הרבה כוחות היו פה. סיימנו את חלקנו והתפנינו בחזרה ליישוב. הם חצו אחרי שהלכו את כל המסלול שלהם, באזור העוג'ה".
מימון מציין כי דרוש מכשול שמתאים לאופי האזור: "מדינת ישראל קטנה, אין לה משאבים לכל דבר, אבל הבייסיק של גדר מיוחדת שיכולה לתת ברמה טובה אינדיקציות פלוס האמצעים שהצבא יודע לספק וגדר, חייבים שזה יהיה בכל גזרה, ולדאוג שהיישובים יהיו חזקים, גם טכנולוגית, גם בגדרות כמו שצריך, גם באמצעים, ולא רק לדבר על זה ולהבטיח".
ירדן בזירה העולמית
"מבחינת האיראנים הם היו יכולים לערער את היציבות בירדן, להפיל את המשטר של המלך, להפוך את המדינה הזאת למדינה שמי שישלוט בה זה הרוב הפלסטיני, רובם ככולם תומכי האחים המוסלמים", מפרט שמני.
הוא מסביר, "זה מתחבר טוב מאוד לחמאס והאיראנים, כחלק מהתוכנית שלהם לעטוף את מדינת ישראל בישויות עוינות, אז יש כבר את חיזבאללה בצפון, יש את חמאס בדרום. אם חלילה אין ממלכת ירדן, זה אומר שלמעשה הבאת את איראן לקו המים, הבאת את איראן לקו הירדן מכיוון שלא יהיה מי שיעצור את הכניסה של האיראנים לתוך ירדן".