ערב יום השואה 2024, וגם השנה - למרות הבטחות המדינה, שני שלישים מניצולי השואה החיים כיום בישראל לא מקבלים תוספת השלמת הכנסה שתאפשר להם הכנסה מינימלית לקיום. רוב השורדים חיים מקצבה זעומה של כ-4,000 שקלים, מתחת לשכר המינימום. מצבם של אלה ששרדו את מלחמת העולם השנייה וחיו תחת תופת של אובדן, רעב ופחד, אף גרוע מזה של קשישים אחרים.
חנה ליבמן בת ה-90 שנולדה בפולין, שרדה את השואה וכיום היא חיה מקצבה של 4,000 שקלים בלבד, ומספרת ש"זה מספיק לכיכר לחם". כשהחלה מלחמת העולם השנייה, משפחתה של ליבמן נדדה לסיביר, אוזבקיסטן וקזחסטן, וסבלה מרעב. "לא היה לנו מה לאכול. אחי הצעיר ביקש חתיכת לחם מאימא - אבל היא אמרה שאין לה מה להביא לו".
ליבמן עלתה לישראל בגיל 15, ונכדה נועם אשרם נפל ברצועת עזה. כבר שנים שהיא מתמודדת עם עיוורון וזקוקה לעובדת זרה שמסייעת לה, אבל שעות הסיעוד שלהן היא זכאית מביטוח לאומי קוצצו בגלל לקות בחוק, והיא נאלצת לממן זאת בעצמה. "איפה הצדק? למה להוריד לי?", שאלה בתסכול, והוסיפה: "איפה כל הכסף לניצולי שואה?"
לפי נתוני הביטוח הלאומי, כל ניצול שואה שלישי מקבל תוספת השלמת הכנסה - לעומת 24% מכלל האוכלוסייה בקבוצת הגיל הזאת. כלומר, ניצולי השואה נמצאים במצב גרוע יותר משאר קשישי ישראל, ורובם לא מקבלים תוספת לקצבה שתוכל להבטיח הכנסה מינימלית לקיומם.
ניצולת השואה פולה פליקמן אמרה: "אנחנו חיים מביטוח לאומי, לא מקבלים הבטחת הכנסה. אני מקבלת פעם בשנה 6,000 שקלים כ'נרדפת מלחמה עם אובדן ילדות'". פולה סיפרה כי נולדה ליד סרביה, והייתה בת שנתיים בתקופת המלחמה. אביה נלקח לצבא, ואימה ברחה יחד איתה לאזרבייג'ן.
"אחותי הקטנה נפטרה מאדמת, ואחרי המלחמה קיבלנו מכתב שאבא נהרג", סיפרה בכאב. בעלה ברנהרד פליקמן בן ה-94 שחזר את התופת שחווה בגטו צ'רנוביץ: "שרדתי שם בלי לחם ובלי מים, אח של אבא שלי נפטר ברחוב כי לא היה לו מה לאכול". הזוג חי כיום בדירה בדמי מפתח, במה שהם מתארים כ"חיים בצמצום". הזוג התעקש לומר שלא חסר לו דבר - וזה לאחר שבמשך תקופת ילדותם חיו בעוני. בשנים האחרונות הם נתמכים על ידי ארגון 'לתת', ששולח להם חבילות מזון.
מנכ"ל 'לתת' ערן וינטרוב הדגיש כי אלה השנים האחרונות שבהן נוכל כחברה לדאוג לצרכים הבסיסיים של ניצולי השואה: "זו הדרך שלנו לוודא שאת המסע האחרון בחייהם הם יעשו באופן מכובד, ולא יזדקקו לסיוע במזון, בתרופות או בצרכים חיוניים אחרים".
מדי יום מתים בממוצע 42 ניצולי שואה ואין להם את הזמן לחכות לעוד הבטחות שיאפשרו להם לסיים את חייהם בכבוד. הושרדת חנה ליבמן אמרה: "אנחנו הולכים ונעלמים לאט-לאט. ומה עושים חברי הכנסת? יושבים עם הידיים בכיסים ומקבלים משכורות גבוהות. אין צדק פה - עם מי יש לדבר? מישהו בא לשאול? לא".