חג הקורבן הוא אחד המועדים הקדושים ביותר עבור העדה הדרוזית, אולם בצל המלחמה החגיגות ההמוניות מבוטלות, ובמקומן מלווים בדרכו האחרונה חייל נוסף שנפל במערכה. מתחילת המלחמה נהרגו עשרה מבני העדה הדרוזית: 9 לוחמים ואזרח. האחרון מביניהם, סרן ווסים מחמוד, נהרג באסון הנמר"ה ברפיח בסוף השבוע האחרון. "9 חללים חדשים שהתווספו מ-7 באוקטובר מצטרפים ל-438 חללים מהעדה הדרוזית מלפני קום המדינה ועד היום", אומר לוטפי אלדין, מנכ"ל ארגון יד לבנים הדרוזים.
העדה הדרוזית שמגויסת עבור המדינה בכל מערכה משלמת על כך מחיר כבד, כשבמקביל, בניה עדיין מרגישים אזרחים סוג ב'. "אנחנו אחים בבתי העלמין, אנחנו אחים בימי הזיכרון, יש בינינו ברית של שכול ושל זיכרון. לצערי הרב, ממשלות ישראל לדורותיהן לא ראו אותנו ממילימטר", אומר רפיק חלבי, ראש מועצת דאליית אל-כרמל. חלס, מספיק. מספיק לעבוד עלינו. אנחנו יודעים שאתם עובדים עלינו, אנחנו יודעים שאתם סתם מנפנפים אותנו. במתק שפתיים, בחיבוק, בקצת כבוד. די, זה נגמר.
בשנת 2018 אושר בכנסת חוק הלאום שעורר סערה פוליטית וציבורית בטענה שהוא פוגע בערך השוויון, בעיקר עבור מיעוטים בחברה הישראלית. "זו חבית נפץ שעלולה להתפוצץ בפני הממשלה. היחס שהממשלה נותנת לעדה הדרוזית הוא מכפיר מאוד, הצעירים הדרוזים כבר לא יכולים לחיות עם זה", אומר עו"ד סאמר עלי, שעתר בעבר לבג"ץ נגד חוק הלאום.
"ביום פקודה כולנו ידענו באמת לעמוד, לבוא, להילחם. לצערי הרב גם עכשיו, בזמן המלחמה כשיש לנו חללים, אנחנו עדיין נמצאים בתוך מבחן הנאמנות הישראלי שאנחנו חייבים להוכיח". מתאר את התחושות סאמי ביבר, תושב יאנוח-ג'ת.
אמיר איבד במלחמה את אחיו, סמל ראשון עדי מאלכ בן 19 לוחם בחטיבת הנח"ל, שנפל לפני 7 חודשים בקרב ברצועת עזה. וכשהמחיר האישי כבד מנשוא, התחושה היא שלבני העדה שלו מגיע הרבה יותר, בעיקר בתקופה הזו: "החיבור של שני הדברים האלה, של חוסר עשייה פנימית בתור העדה הדרוזית, חוסר ידע לדרוש, להפגין, לקבל את מה שמגיע לך - ואללה כל עוד אתה למטה תמשיך להיות למטה, מה אכפת לי ממך".
כמו בכל מערכות ישראל גם מאז 7 באוקטובר העדה הדרוזית התגייסה למלחמה על הבית. התגייסות מרצון, אבל בלב כבד, בתחושה שהם שווים במותם, אך לא בחייהם.