חגיגת בת המצווה של רוני הייתה אמורה להתקיים בעיר בה נולדה, בשדרות, אבל המלחמה שינתה את התוכניות. ב-7 באוקטובר היא פונתה מביתה ועברה למגורים זמניים בכפר המכביה, שם היא חיה עם שתי אחיותיה והוריה בחדר של עשרים מטר רבוע.
במתקפת השבת השחורה פלשו מחבלים לשדרות ויצאו למסע הרג בשכונה של רוני. "שמענו מלא יריות, ראיתי מלא הרוגים משדרות, חברים, משפחה. הכול מלחיץ. פחדנו שייכנסו לנו מחבלים לבית, זה היה כמו כל החלומות השחורים שלי ביום אחד", היא משחזרת.
היום, מלבד היותה רחוקה מהבית, רוני מבודדת גם מחבריה לכיתה - שפונו לבתי מלון ושאותם היא לא ראתה זמן רב. כשהיא כבר לבושה בשמלה החגיגית שלה וממתינה לאורחים באולם, היא מספרת בכאב שבעקבות המצב הם לא יגיעו לחגוג עמה. "לא ראיתי את חברות שלי ארבעה חודשים, הן בים המלח ובאילת. אני מאוד מתגעגעת, אבל הן לא יכלו להגיע לפה".
רגעים אחרי שהיא השלימה עם המצב הכואב בבגרות מרשימה, חברותיה של רוני הגיעו להפתיע אותה. אחרי הכאב הגדול שהן חוו, וחווות עדיין, הן חיבקו אחת את השנייה, בכו וגם צחקו. "היא החברה הכי טובה שלי. זה מרגש באמת, זה לא מובן מאליו שכולם הגיעו", אומרת רוני בהתרגשות.