עם פרוץ המלחמה המחאה נגד הממשלה נעצרה בבת אחת, אך בימים האחרונים נראה שהמאבק משנה כיוון. במוצאי שבת חסמו מאות מוחים נגד הממשלה את רחוב קפלן בתל אביב ובמהלך עימות עם המשטרה נעצרו חמישה מפגינים. בקרב המוחים קיימת מחלוקת האם צריך לנהל את המאבק כבר עכשיו ובאיזה אופן, מובילי מחאת קפלן שוקלים את צעדיהם לגבי חזרתן של ההפגנות נגד הממשלה, מדי מוצאי שבת.
בריאיון ל-N12 אומר משה רדמן, ממובילי מחאת קפלן: "אנחנו פועלים במלוא המרץ להפלת הממשלה. יש מחאות מול הכנסת, מול בתיהם של חברי הקואליציה ומדי מוצאי שבת ברחבת הבימה. אנחנו קוראים לקיים בחירות עכשיו. אני באופן אישי חושב שגם משפחות החטופים מתחילות להבין שהקואליציה הנוכחית לא מסוגלת להחזיר את יקיריהם. אנחנו רואים את זה עם כל יום שעובר. גם בקרב משפחות החטופים והנרצחים יש רבים שקוראים לקיים בחירות עכשיו".
לדבריו של רדמן, האסטרטגיה של מובילי המחאה אינה כפי שהייתה טרם פרוץ המלחמה: "הפוקוס שלנו כרגע הוא להביא לפיזור הכנסת", מתאר רדמן, "אנחנו מוחים ברחובות והח"כים מתחילים לזוז באי נוחות. הכנסת אמורה להתפזר בסוף חודש מרץ והמשמעות היא שבחודשיים הקרובים תהיה החרפה של המאבק. אנחנו רואים שהעצימות המלחמתית בעזה ירדה באופן משמעותי".
המחאה היא הכרח מוסרי
הטיעון המרכזי שמשמיעים תומכי הקואליציה נגד המוחים הוא שבזמן מלחמה זו לא העת לעסוק בפוליטיקה ובמה שעלול לפלג את העם. "הניסיון של נתניהו להציג את המחאות נגד הממשלה כמחאות נגד הציבור - הוא שקרי", רדמן עונה לטענות. "אנחנו היינו מפגינים נגד כל שלטון שהיה אחראי לאסון בסדר גודל של 7 באוקטובר. המחאה היא הכרח מוסרי: העם נתן מנדט לממשלה וקרה כאן אסון מגה-דרמטי מבחינה היסטורית. 120 חברי הכנסת צריכים לפנות אל העם והעם יחליט למי הוא רוצה לתת מנדט ולמי לא. אנחנו חייבים את זה לנופלים, לעקורים ולחטופים".
מובילי המחאה "לא מעוניינים בשלב הזה לחזור למתכונת הישנה של הפגנות בקפלן אחת לשבוע" וכבר עכשיו החלו בפעולות אסטרטגיות שונות. שיקול נוסף הוא האפשרות שתיפתח חזית לחימה בגבול הצפון, במצב זה המארגנים לא יקראו לקיים הפגנות המוניות. רועי נוימן ממובילי מחאת קפלן מתאר, "המטרה שלנו היא להגיע לבחירות כמה שיותר מהר וזה לאו דווקא חייב לעבור דרך מחאות ברחוב, להיפך. הממשלה צריכה להבין שהיא חייבת להחזיר את המנדט לעם כדי שיוכל לבחור מחדש את מנהיגיו לאחר האסון".
בשבועות הקרובים המוחים נגד הממשלה יתחילו לעשות פעולות ציבוריות, קמפיינים ופעולות נקודתיות מול בתי הח"כים. "יותר ויותר אנשי ביטחון ואישי ציבור קוראים לקבוע תאריך לבחירות ואנחנו מאמינים שגם בני גנץ יאמר זאת בקרוב", אומר נוימן. "המלחמה הזאת הוכיחה שיש פה עם מדהים שבעיקר לא רוצה להיקרע שוב – עכשיו זו אחריות של המנהיגים לעשות את הדבר הנכון כדי שהרחובות לא יתמלאו שוב במאות אלפי מפגינים".
מחזקים את הדרישות של החמאס
במסיבת עיתונאים שערך בסוף השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא האשים את בני משפחות החטופים שמפגינים מול מעונו בקיסריה בכך שהם "מחזקים את הדרישות של החמאס". מטה המשפחות להחזרת החטופים ביקש למסור בתגובה כי: "המשפחות היו מצפות מראש הממשלה לזכור שהוא נבחר ציבור שתפקידו לתקן את המחדל, ולא לנזוף במי שבני משפחותיהם נחטפו".
חודש בדיוק לאחר השביעי באוקטובר הוקם מחוץ למשכן הכנסת מאהל משפחות הנרצחים והחטופים שאותו יזם יעקב גודו, שבנו תום נרצח בממ"ד בכיסופים והוא הבטיח על קבר בנו שלא יפסיק את המאבק עד שהממשלה שעומדת מאחורי המחדל תסיים את תפקידה. מעוז ינון שהוריו נשרפו חיים בקיבוץ נתיב העשרה חבר לגודו ומאז מאיישים את המאהל מדי יום בני משפחות נרצחים וחטופים.
מחאת העוטף ומשפחות החטופים
בסוף חודש אוקטובר, תושבי עוטף עזה פתחו ב"מחאת אנשי העוטף". הדס רגולסקי, ממובילות מחאת הנשים ומנכ"לית 'חוזה חדש': "אני בת מושב נתיב העשרה ואחרי האסון שקרה לנו, הסתובבתי עם רגשות אשם שלא הצלחנו לעצור את הממשלה מלדרדר את ישראל למצב שהגענו אליו. המחאה הזו היא מחאה אחרת שנובעת ממשפחות שכולות וניצולי הטבח בעוטף. אנחנו אנשים מודאגים ומרגישים שלא הצלחנו להשלים את המשימה להפוך את ישראל למדינה טובה יותר. יש מגמה של עוד ועוד קבוצות מחאה חדשות שקמו לאחר 7 באוקטובר".
איילת קציר, ממטה מאהל הנרצחים והחטופים מול הכנסת מתארת: "יש משפחות שמגיעות יום יום למאהל. בני המשפחה ישנים ונמצאים בו לאורך כל שעות היממה כדי להביע את הכעס והתסכול על כך שהממשלה שאחראית למחדל ממשיכה להתקיים. אנחנו מדברים כל הזמן על החטופים, אבל למעשה כולנו, אזרחי המדינה, חטופים בידי הממשלה. עכשיו זה הזמן למחות, כי לעורף יש תפקיד חשוב: אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים כשהממשלה ממשיכה לדהור לעבר הפיכת המשטר לדיקטטורה גם בחסות המלחמה. איך אפשר לעמוד מנגד? איך אני יכולה לשבת בבית ולשתוק? מי שאחראי על המחדל של 7 באוקטובר לא יכול להמשיך לנהל את המלחמה ואת המדינה".
"ישראל הולכת לכיוון של דיקטטורה: אנחנו נתונים תחת הפחדות יומיומיות של חברי הקואליציה, שנעשות כדי לשתק את החברה", טוענת קציר. "אני יוצאת לרחובות כי אני חושבת שזו האחריות שלי. חוסר הלגיטימציה שהוא מנסה לייצר הוא פשוט מזעזע. זו ממשלה שממשיכה להעמיק את הקרע בחברה הישראלית, לשרת רק את המצביעים שלה ולהבחין בין דם לדם".