יפה אדר, בת 85, נחטפה מביתה בניר עוז ב-7 באוקטובר ותועדה מובלת על קלנועית שבה נוהגים מחבלי חמאס לתוך רצועת עזה. התיעוד, שהכה גלים ברחבי העולם, הפך אותה לאחד מסמלי השבת השחורה. "הגילוי הראשון שסבתא חטופה היה באותו יום, כשהגיעו אליה מהצבא הביתה והיא לא הייתה בבית", סיפרה אוריאן אדר, נכדתה של יפה, בשיחה עם N12. "בלילה של אותו יום, התחלנו להבין את התמונה המלאה. הסרטון שלה על קלנועית הופץ בכל מקום והבנו שהיא חיה וחטופה בעזה. בשבת השחורה שלחו לכולנו את הסרטונים ושאלו אותנו: 'זאת יפה?'", נזכרה אדר.
יפה היא אימא לשלושה ילדים: משה, ורד וארז, וסבתא לשמונה נכדים ושבעה נינים. אחד הנכדים, תמיר אדר, בן 38, חטוף יחד איתה ברצועת עזה. תמיר הוא אבא לשני ילדים - נטע בת שלוש ואסף בן שבע. "כל אחד מבני המשפחה נחשף לסרטון בהזדמנות אחרת בבוקר השבת השחורה, אבל פחד להגיד או להראות לאחרים", סיפרה אוריאן. "הבנו שזו המציאות שלנו. היא חטופה ועכשיו הזמן להילחם להחזיר אותה".
מאז שהופץ התיעוד, המשפחה לא נחשפה למידע נוסף השופך אור על גורלה. לגבי הנכד תמיר, לא התגלה אפילו תיעוד: "אנחנו יודעים שהוא יצא בבוקר כדי להגן על הבית ומאז לא מוצאים אותו. בהתחלה הוא היה בסטטוס נעדר, אבל קיבלנו הודעה רשמית שהוא חטוף".
התיעוד הפך לוויראלי - ויש מי שהפך את החטיפה לבדיחה
הסרטון של יפה על קלנועית בדרך לעזה קיבל חשיפה עולמית. "אנחנו כמשפחה לא רגילים לדבר כזה, נקלענו לסיטואציה והבנו שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לספר את הסיפור שלה", שיתפו הנכדים בשיחה עם N12. "בסיטואציה שבה סבתא שלי נמצאת בשבי אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר אותה. כל דבר שיכול לעזור, להשפיע, להעיר מישהו איפה שהוא בעולם. אני מדברת על סבתא שלי אבל זו לא רק היא, זו סבתא והנכד שלה תמיר וכל יתר החטופים".
עם פרסום התיעוד של יפה ברשתות החברתיות, היה מי שהפך את הנושא לבדיחה. "אנחנו לא נפגענו ממי שבחר לצחוק מהסרטון", סיפרה אוריאן. "זאת סיטואציה קיצונית וכל אחד מתמודד איתה איך שהוא רואה לנכון. אם צחוק עוזר למישהו להתמודד עם המצב הקיצוני שאנחנו נמצאים בו, זה לגיטימי".
"זה הבית שלי ואני לא זזה ממנו"
יפה אדר נולדה בישראל לפני קום המדינה, להורים שעלו לארץ מפולין. בגיל 18 הצטרפה לגרעין נח"ל והקימה קיבוצים בדרום. בסופו של דבר, הגיעה לניר עוז והשתקעה שם במשך 60 שנה. "סבתא שלי ראתה בניר עוז את הביתה שלה", נזכרה אוריאן. "היו סבבי לחימה והייתה התחממות, היינו אומרים לה 'סבתא את כבר לא צעירה'. אבל היא לא הסכימה לעזוב את ניר עוז, היא אמרה לנו 'זה הבית שלי ואני לא זזה ממנו'. היא מאוד אהבה את הקיבוץ ואת הארץ. היא האמינה שזה המקום שלה וראתה בחיים בקיבוץ מימוש הציונות".
נציגים ממשפחת אדר התראיינו לכלי תקשורת בכל העולם, אבל יותר מחודש אחרי המלחמה התחושה היא שההתעניינות העולמית בשלומם של החטופים הולכת ופוחתת: "עכשיו כבר פחות פונים אלינו לריאיונות. אנחנו מרגישים שהפכנו ל'חדשות ישנות' ואנשים פחות מתעניינים במצבה של סבתא שלי והחטופים האחרים. אנחנו נמשיך לעשות הכול כדי להחזיר אותה. זו החובה של מדינת ישראל להחזיר את כל החטופים. כולנו צריכים עכשיו סוף טוב לסיפור הזה".
השבוע הצטרפה משפחת אדר לצעדת משפחת החטופים מתל אביב לירושלים וכולם מגויסים למאבק. "אנחנו מנסים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לפני שיהיה מאוחר מדי", שיתפו הנכדים למשפחת אדר. "אנחנו לא יודעים מה המצב של סבתא שלי ואם אישה בגילה יכולה לשרוד שבועות בשבי בלי התרופות שלה".
נכדיה של יפה מבינים שהמאבק להחזרתה הוא גדול יותר מהסיפור המשפחתי האישי שלהם. מדובר במאבק משותף של כל משפחות החטופים. "אנשים שפוגשים אותי ברחוב מסתכלים עליי בפרצוף עצוב. אנחנו צריכים שיהיה לנו סוף טוב. בסופו של דבר המלחמה תיגמר ונצטרך לבנות את המדינה הזו מחדש. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים בשבילנו וגם כי העם כולו צריך אותם כאן בחזרה ובחיים", סיכמה אוריאן.