גורלן של נועה יפרח ומאי חייט, שתי צעירות שלא הכירו אחת את השנייה, נקשר בשבת השחורה בפסטיבל נובה בדרך קשה, שרק מי ששרד טבח יכול להבין או להעלות בדמיונו. האדם שמקשר בין שתיהן הוא עודד אברג'ל ז"ל, חברה הטוב של נועה. נועה ועודד חיכו כל כך להיפגש במסיבה ולא הצליחו. וכשמאי ראתה את עודד הוא כבר לא היה בין החיים - ובכל זאת הוא הציל את חייה.
"הקשר בין עודד וביני היה מאוד מיוחד, עמוק וקרוב. היינו חברי נפש ומעבר לזה", נזכרת נועה, בת 25 מעפולה, בחברות הקרובה שלה עם עודד אברג'ל ז"ל. "עודד הגיע לפסטיבל כדי לבנות את הבמה הקטנה", משחזרת נועה, "היינו בקשר כל הזמן, רק חיכיתי להגיע כבר ולראות אותו", היא אומרת בכאב.
אלא שנועה לא הספיקה לפגוש במסיבה לא את עודד, ולא את ארבעת חבריו שהגיעו איתו - אביאל רחמים, עידו בן זינו, אבידן תורג'מן ואלדד ברגמן אנג'ל - שאותם היא מכירה שנים. חמשת החברים הטובים, שהגיעו יחד לפסטיבל מהיישוב מרכז שפירא שבדרום, נרצחו כולם - ונקברו יחד.
מימין למטה בכיוון השעון: עודד אברג׳ל, אביאל שלום רחמים, עידו בן זינו, אבידן גמליאל תורג׳מן ואלדד אנגל ברגמן זיכרם לברכה
"היה כל כך כיף - ואז התחילו אזעקות ובומים מטורפים"
נועה חוזרת לרגעים ששינו את חייה ושהשאירו בה צלקת קשה, אך גם יצרו את החיבור עם מאי - והכאב נראה היטב על פניה ונשמע בקולה. "הגענו בסביבות אחת ורבע בלילה למתחם, אני זוכרת שראיתי את שני גבאי ז"ל הסלקטורית, הסתכלתי על הפנים שלה ואמרתי לעצמי 'וואי איזה יפה היא'", היא נזכרת בכניסה למתחם ובדמותה של שני, שנרצחה במסיבה ונחשבה נעדרת במשך 47 יום, עד שהתברר שנקברה בטעות בקבר של צעירה אחרת. "כשהגענו הבנתי כמה אנחנו קרובים לגדר, ואמרתי לחברים שהייתה פעם חדירה בכיסופים ואיזה מפחיד זה".
שעות ספורות לאחר מכן היא תבין כמה צדקה, אבל באותו רגע האמירה התפוגגה באווירה השמחה של הפסטיבל, ונועה שהגיעה עם קבוצה של חברים מעפולה, נכנסה למתחם והתמקמה באזור האוהלים. היא מספרת איך בשלב הזה הם פגשו חברים, שתו יחד צחקו והצטלמו. בזמן הזה היא מחכה לפגוש את חברה עודד ומתכתבת איתו בוואטסאפ לאורך כל הזמן שהיא במסיבה. "סביב השעה 2 וחצי בלילה הוא סיפר לי שהוא הלך לישון אצל חבר שלו אבידן, ובערך בחמש בבוקר הם יצאו מכיוון אשקלון", היא נזכרת.
בשעה 6 בבוקר הגיעה "שעת השיא" של המסיבה, אומרת נועה, ומתארת את הדקות האחרונות והשמחות שחוותה, רגע לפני שהכול הפך לתופת: "המקום מפוצץ, כולם מחכים לדי.ג'יי שהיה צריך לעלות, תיכף זריחה. רוקדים נהנים, היה כל כך כיף - ואז התחילו אזעקות ובומים מטורפים".
ברגע שמתחיל הירי מוציאה נועה את הטלפון ומחייגת לעודד. "הוא ישר ענה לי והרגיע אותי", היא אומרת. "הוא מהדרום ואני מהצפון, והגבתי לאירוע אחרת ממנו, ישר נכנסתי לחרדה ועודד היה חד ומרגיע", תיארה.
איך הוא מרגיע אותך?
"הוא היה מאוד פרקטי. אמר לי 'נועה המסיבה נסגרת. לכו ברגוע לקפל את הדברים שלכם כי אין מה לעשות פה'. הייתי בלחץ והוא אמר לי: 'נועה זה רק קצת פצמ"רים ורקטות, יש כיפת ברזל אין לך מה לדאוג - תיכף ניפגש בחוץ'. הוא אפילו היה בטוח שהם עוד נשארים לפרק את הבמות".
"היו יריות מטורפות ומכל כיוון מגיעים רכבים מחוררים לחלוטין"
השעה עכשיו 6:50, נועה ושלושת החברים שהגיעו איתה מעפולה עולים לרכב. "התחלנו לנסוע לכיוון בארי, היה פקק וכאוס לא נורמלי. נסענו כמה דקות ואז התחלנו לשמוע את הירי. היו יריות מטורפות ומכל כיוון מגיעים אלינו רכבים מחוררים לחלוטין", היא נזכרת. הרכב של החבורה עושה סיבוב פרסה וחוזר לכיוון המסיבה, בזמן שעוד ועוד רכבים מחוררים מגיעים לכיוונם. "בשלב הזה אני עוד עם עודד כל הזמן בטלפון, והוא ממשיך להרגיע אותי, ויותר מזה - להגיד לי מה לעשות, איך להישמר ולהגן על עצמי. עודד אמר לי לא להישאר בתוך הרכב בשום מצב, בדיעבד הוא כמובן צדק".
נועה רואה את החפ"ק המשטרתי, והחברים רצים לכיוונו יחד עם מבלים אחרים, שכבר מבינים שהם במנוסה על חייהם. "הייתה שם כמות מטורפת של אבטחה, אבל לאף אחד לא היה אקדח, ואני צורחת 'יש למישהו נשק?' וחוץ מאיזה 4 שוטרים, לא היו אקדחים. שם כבר ראיתי פצועים, ראיתי מישהי מלאה בדם וזה נקלט לי מה מתרחש".
"בדיעבד גילינו שאביאל היה כבר ירוי בבטן, אבל עודד לא אמר לי"
האש בחוץ לא פוסקת אבל נועה ועודד ממשיכים עדיין לתקשר כל העת. "הוא עוד הספיק להתקשר להגיד שיש התראה של חדירת מחבלים, בדיעבד גילינו שאביאל היה כבר ירוי בבטן, אבל עודד לא אמר לי, כדי לא להלחיץ אותי. הוא שמר עליי עד הרגע האחרון".
בהחלטה גורלית, "אחת מיני רבות" כמו שאומרת נועה, הם בוחרים שלא להיכנס למיגונית יחד עם עשרות מבלים אחרים שתפסו שם מחסה. מאוחר יותר יגלו כי אותה מיגונית הפכה מלכודת מוות, כשהמחבלים השליכו לתוכה רימונים. "רצינו לחזור ולנסוע לכיוון בארי, אבל היה מחסום על הכביש, השוטרים אמרו לברוח ימינה לשדות וזה מה שעשינו".
מתקפת המחבלים והרקטות מעזה ממשיכים כל הזמן הזה, ונועה מתארת איך תוך כדי מנוסה היא בטוחה שרוב הירי הוא כבר של צה"ל שנלחם במחבלים. במקביל היא וחבריה מנסים להתקשר למשטרה לברר מה המצב, אבל נאמר להם רק שהם חייבים להמשיך לרוץ ולהסתתר.
"כל כמה רגעים נכנסים לאיזה בור או שיח", היא ממשיכה לשחזר. "ברקע אנחנו רואים טילי אר-פי-ג'י נורים כאילו כלום, מאזור המסיבה עולה עשן, משהו בלתי נתפס, וההרגשה, לפי עוצמת הירי, היא שמשיגים אותך. אגב, אני בראש שלי עדיין זה איזה 10 מחבלים גג".
נועה וחבריה נמלטים יחד עם עשרות מבלים שנמלטו מהמסיבה והקבוצה מגיעה לאזור מרעה של בדואים. "היו שם כבשים, כבר היה לנו קשה לנשום ושתינו מהשוקת של הכבשים. עשרות צעירים ישראלים שלפני שעה רקדו, שותים עכשיו משוקת של כבשים בדרך אל הלא נודע, כשחלקם פצועים", היא מנסה לתאר את המציאות הבלתי נתפסת שאליה נקלעה.
את ועודד עדיין מדברים?
"שם כבר היו השיחות האחרונות שלי עם עודד", אומרת נועה בכאב. "הוא כבר כותב לי שזה חיים או מוות ולחשוב בהגיון, המשיך להגיד שהכול בסדר ולשלוח לי כוחות. הוא כתב לי שהוא מתחת לבמה מתחבא, אבל לא רצה לשלוח לי מיקום. גם אבידן התקשר אליי ואמר לי שהם מתחבאים, הם ניסו להרגיע אותי עד הרגע האחרון".
בצילום מסך של ההודעות האחרונות בין עודד ונועה, הוא כותב לה: "תשמרי על קור רוח, את חייבת - זה חיים או מוות", "להתחבא!!!". הוא מספיק לעדכן אותה שהוא מתחת לבמה מתחבא בעצמו, דקות לאחר מכן יגיעו אליו המחבלים. ההודעה האחרונה ששלח עודד לנועה הייתה בשעה 8:38 בבוקר, ובה הוא כתב: "תשמרו על עצמכם חיים שלי". נועה המשיכה במסע הבריחה שלה בתקווה שחברה מוגן במקום המסתור שלו.
"עשיתי עשרות שיחות לעודד שנותרו ללא מענה"
"אני ממשיכה לברוח לכיוון מושב פטיש", אומרת נועה, וממשיכה לתאר את מה שעבר עליה. "אני בטוחה שברקע זה יריות שלנו ושזה תיכף מסתיים. לפתע עבר מסוק שלנו וטיל אר-פי-ג'י ניסה לפגוע בו ולא הצליח. שמנו ידיים על הראש והיו מלא צרחות".
בסביבות השעה 10 וחצי היא מקבלת טלפון מחבר משותף שלה ושל עודד בשם שגיא, שמתעדכן בחדשות ומנסה לאתר את חבריו שהיו במסיבה. "אני לא יודעת מה המצב בחוץ, וכשהוא אומר לי מה קורה, ומוסיף גם שעודד ושאר החברים לא עונים לו, אמרתי לו שהוא מתחבא מתחת לבמה והתחלתי לחייג בעצמי".
וכבר אין תשובה…
"זהו, מפה הם כבר לא עונים. עשיתי עשרות שיחות לעודד שנותרו ללא מענה", היא אומרת. "במקביל כבר אוסף אותנו טנדר, יחד עם עשרות ניצולים אחרים לכיוון מושב פטיש, לבית העם, שם התמוטטתי. ראיתי את כל הפצועים מגיעים לשם, מלאים בדם, ואני מבינה את סדר הגודל של האירוע ועודד עדיין לא עונה".
"הגופה הייתה עם חצי פנים מחוץ לחול, נשכבתי לידו"
באותם רגעים ממש, שוכבת מאי חייט, בת 30 מתל אביב, מתחת לבמה ורואה את השיחות הנכנסות של "נועל'ה" על צג הטלפון של עודד. היא לא עונה. "כשהגעתי מתחת לבמה היו שם שתי גופות", היא משחזרת את הרגעים הקשים. "בדיעבד אני יודעת שאלו היו הגופות של אבידן ועודד. הגופה של עודד הייתה עם חצי פנים מחוץ לחול, נשכבתי לידו וראיתי שהטלפון שלו לא מפסיק לצלצל". מאי, שמחבלים גנבו לה את הטלפון בזמן שניסו לחטוף אותה, לוקחת את הטלפון של עודד ומנסה לפתוח אותו כדי להתקשר לאנשים שהיא מכירה.
"לא הצלחתי לפתוח את הטלפון, אז חייגתי שיחת חירום למשטרה. לא היה להם באמת מה לעשות ופשוט נשארתי לשכב שם לצד הגופות שלהם במשך כמה שעות, מסביבי ירי ואש ללא הפסקה". מאי יודעת שחייה עדיין בסכנה. בכל רגע יכולים מחבלי חמאס לחזור למקום שבו היא שוכבת ולגלות שהיא בחיים. "נורא פחדתי. אבל כל הזמן הסתכלתי על עודד, שהיה לו מן חיוך קטן, שנתן לי המון תקווה וכוח".
בתושייה בלתי נתפסת מבצעת מאי פעולה נוספת. היא מורחת את הדם של עודד על פניה כדי להידמות לגופה. "הבנתי שהמחבלים כל הזמן עוברים, ואני צריכה להיראות מתה. אז לקחתי מהדם שלו ומרחתי על הפנים שלי. בנוסף גם הסתכלתי איך הוא שוכב, ונשכבתי אותו דבר, כדי שיחשבו שאני גם מתה". מאי נשארת לשכב ליד גופתו של עודד, עושה עצמה כמתה כשהדם שלו מרוח על פניה, בזמן שנועה מנסה להשיג אותו נואשות. "שעתיים שכבתי לידו והרגשתי שהוא נותן לי כוח ועוזר לי", מספרת מאי.
"זה הוא, אני לא אשכח את הפנים שלו בחיים"
בימים שאחרי 7 באוקטובר עודד וחבריו עדיין מוגדרים כנעדרים. מאי מפרסמת את הסיפור שלה ברשתות החברתיות ונועה מיד מחברת את עדותה על המחבוא שמצאה מתחת לבמה, עם הודעותיו האחרונות של עודד. "כל הזמן עוד הייתה לי תקווה", חוזרת נועה לימים שבהם עוד חיפשה יחד עם חבריו ובני משפחתו של עודד קצה חוט. "קיוויתי שהוא מתחבא איפשהו, שהוא אולי חטוף ומתישהו נראה אותו שוב. זה עודד, הוא חזק, לא חשבתי שיכול לקרות לו משהו".
ואז את יוצרת קשר עם מאי?
"כן. שלחתי לה הודעות ואמרתי לה שהמקום האחרון שחברים שלנו הנעדרים דיווחו שהם נמצאים בו היה תחת הבמה הקטנה. שלחתי לה תמונות של עודד והיא זיהתה אותו באופן חד משמעי ולא השאירה שום מקום לספק. 'זה הוא, אני לא אשכח את הפנים שלו בחיים' היא אמרה לי".
מאי משתפת את נועה במה שעבר עליה כשהתחבאה מתחת לבמה ובכך שנעזרה בדמו של חברה כדי לשרוד. היא משחזרת לה איך ראתה את שמה על צג הטלפון שלו ללא הפסקה, ואומרת לה שהיא פחדה לענות. "באותו רגע היא לא רצתה להגיד לאף אחד שהאדם ששוכב לידה ללא רוח חיים, אבל אחר כך היא סיפרה לנו הכול - מה הם לבשו, איך הם שכבו מתים", מספרת נועה.
ובאותם רגעים הבנת בעצם שהוא לא שרד?
"למרות השיחה עם מאי, עוד הייתה לי תקווה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל המשכתי לדמיין שהוא ייכנס בדלת פתאום. ברור שזה לא קרה, אבל עם הימים ואחרי הודעת המשטרה, לאחר שזוהו הגופות, ידעתי דבר אחד: גם אחרי מותו עודד המשיך להעניק למישהי תקווה, כוח ואמונה. הדם שלו הציל צעירה אחרת - זה בדיוק מי שהוא היה בחייו. זה נתן לי מעט נחמה".
אחרי הודעת המשטרה הרשמית, נועה דואגת לחבר את מאי גם להוריו של עודד והיא מספרת להם שלבנם היה חלק משמעותי בהישרדותה. "אמרתי לאימא שלו שהוא ממש עזר להציל אותי, סיפרתי לה כל מה שהיא ביקשה לדעת ואני מקווה לפגוש אותם בעתיד".