יותר מ-80 ימים מאז פרצה המלחמה, וחלק מחיילי וחיילות המילואים מתחילים לחזור הבייתה ולשגרה. רק שכעת אלה מהם שהם בעלי עסקים נאלצים להתמודד עם ההשלכות. יש מי שהעסק שלהם היה סגור כל התקופה הזו ויש את אלה שפתחו את העסק שלהם רק בשנה האחרונה והם נאלצים להתמודד גם עם העובדה שהם לא זכאים לפיצויים מהמדינה. איך מתקיימים ללא 3 חודשים של הכנסה? איך משלמים את התשלומים שיורדים? ואיך מחזירים את הלקוחות? "אני קופא בקור במילואים ומתבאס לחשוב שבחוץ לא דואגים לי", אומר שניר כהן, בעל עסק מנהרייה. "אין יותר קשה מלהתמודד עם לחימה קשה, עם חברים ולוחמים שמתו לך - וגם עם עסק גוסס".
אני חוזר עכשיו לחובות ענקיים
חלום חייו של שניר בן 36 מנהרייה היה לפתוח מועדון נינג'ה לילדי העיר. הוא עבד על העסק הזה במשך שנים יחד עם שותפו, ובספטמבר לפני שנה פתח את המועדון. כמו בכל עסק חדש ההתחלה הייתה איטית, אך לאחר מספר חודשים הם הצליחו לראות את המקום מתמלא במאות ילדים, כמו שחלמו.
בשביעי באוקטובר שניר, שותפו וצוות המדריכים שלהם נקראו למילואים. שניר הצטרף לחבריו ליחידת המילואים ב"עורב" של סיירת הצנחנים ומאז הוא בצפון, מנצל כל הפסקה כדי לצלם בווידאו תרגילים לתלמידים שלו שיושבים בבית. בינתיים העסק סגור, אך את השכירות הוא היה צריך לשלם - סכום של כ-50 אלף שקלים על שלושה חודשים ללא הכנסה. כך גם את המע"מ - והכי חשוב, היה עליו להחזיר עוד עשרות אלפי שקלים להורים ששילמו מראש על השתתפות ילדיהם.
את התקשורת עם הרשויות הוא עושה מהשטח, דרך הטלפון, כמעט ללא קליטה ובהפוגות הקצרות שבהן הוא יוצא הביתה. למענק העצמאים של המלחמה הוא לא זכאי, מאחר והוא לא יכול להראות הפסדים בעסק שלו ביחס לשנה הקודמת, כי רק פתח. ניתנת לו האפשרות להגיש בתום המלחמה בקשה להחזרים במסלול האדום של מס הכנסה, אך את הכסף יראה רק עוד תקופה ארוכה ולאחר העסקת עורך דין והגשת תביעה.
בינתיים, המשך קיומו של העסק, שחלם עליו ועבד מצוין בחודשים האחרונים עד המלחמה, עומד בסימן שאלה, "אני יושב בשיחים, קופא מקור והמחשבה שלא דואגים לי בחוץ מכעיסה ומתסכלת אותי", מסביר שניר, "זה היה החלום של החיים שלי, עסק לוקח זמן לבנות לא ייתכן שהמדינה לא מבינה את זה. אני חוזר עכשיו לחובות ענקיים שלא בטוח שאצליח לכסות".
מועדון הנינג'ה נהרייה, באזור התעשייה של נהרייה. לפרטים ויצירת קשר לחצו כאן
הצגת פוסט זה באינסטגרם
חזרתי וגיליתי שהכול ירד לטמיון
שמעון אשטמקר מאשדוד פתח את המספרה שחלם עליה רק בינואר האחרון. הלקוחות התחילו להגיע והפכו קבועים עד השביעי באוקטובר, אז הצטרף שמעון ללא היסוס לחבריו בגדוד 9208 חטיבה 12. את המספרה הוא השאיר מאחור, לא חשב על הימים שיעברו שבהם העסק לא יהיה פעיל ומה יחכה לו כשיחזור.
בשבוע שעבר הוא יצא מעזה וגילה, כמו כל שאר בעלי העסקים שפתחו רק בשנה האחרונה, כי הוא אינו זכאי למענק מלחמה מהמדינה. "חזרתי וגיליתי שהלקוחות שהיו לי הלכו לספרים אחרים, כל מה שעבדתי עליו כל השנה ירד לטמיון", משתף שמעון, "יצאתי להגן על המדינה וקיבלתי פחות, בזמן הזה ספרים אחרים המשיכו לעבוד, בלאי המכונות שלי עלה, חשבונות ומסים עדיין צריך לשלם. מזל שהגברת הנחמדה שמשכירה שלי את המספרה ויתרה לי על השכירות, כי היא מעריכה". בינתיים חזר שמעון לעבודה ובתקווה שהלקוחות יחזרו גם הם.
המספרה של שמעון "גזור", רחוב הראשונים 44 באשדוד. פרטים באינסטגרם.
לא מאפשרים לקבל את המענק
גלעד מירושלים הוא הבעלים של מסעדת MEAT TIME בשוק מחנה יהודה בירושלים. גלעד משרת כבר 80 במילואים בצנחנים בגבול הצפון והעסק שלו היה סגור. מאז שהקים את העסק בשנים האחרונות הוא הפעיל אותו לאירועים בלבד, אירועי חברה, ימי הולדת ואירועים פרטיים. אך בחודש מאי האחרון הוא החליט לפתוח את העסק שלו גם כמסעדת בשרים שעובדת כל יום באמצע השבוע.
עד כה התבטלו לגלעד ולשותפים שלו 25 אירועים במסעדה והם סופגים ירידה של 80% בהכנסות. "המסעדה הייתה באחלה תנופה אחרי תקופת הרצה ואחרי החגים", מספר גלעד, "ובגלל שהעסק שלי שינה את אופיו בשנה האחרונה, מס הכנסה לא מקבלים את זה ולא מאפשרים לקבל את המענק".
מסעדת MEAT TIME, רחוב הערמונים 2, שוק מחנה יהודה בירושלים. פרטים באינסטגרם.