לפני שבועיים, כשראשוני המפונים מהעוטף הגיעו למלונו, נתקף אדם רביב הלם ואלם. "אני עושה את הדרך מהלובי ורואה בחוץ את שתי המשפחות הראשונות והם באו עם כלבים. אני מתקדם לכיוון הכניסה לברך אותם, ואני יודע מאיפה הם באים, תוך כדי הליכה אני אומר לעצמי שאני לא יכול לסובב אותם ולהגיד להם שימצאו פתרון לכלב, אני לא אקרע אותם מהכלבים שלהם". רביב מנהל כבר ארבעה חודשים את מלון לאונרדו בוטיק, וזהו תפקיד הניהול הראשון שלו. והינה, עם אפס הכנה מוקדמת, מצא עצמו המנהל הצעיר בלב ליבה של "הסערה המושלמת" שמתרחשת בימים אלו על ענף המלונאות הישראלי.
בראשית החודש הזה לאונרדו בוטיק, מרשת "פתאל", עוד היה מלון עסקים. המיקום, בלב אזור המשרדים של רמת החייל בתל אביב, סיפק את המעטפת המושלמת. ילדים כמעט ולא התקרבו למלון הזה. וכלבים - הם בכלל היו טאבו גדול. ברגע אחד לפני שבועיים כאמור, השתנה הכול. "הייתה לי דילמה בראש, האינסטיקט אומר לי 'מה פתאום! כלבים לא נכנסים למלון'. אחרי כל מה שהם עברו בדרום, אני אתמודד ואם צריך בסוף כנראה נצטרף גם לשפץ ולהחליף ריהוט וכל מיני דברים שנגלה בחדרים. נעשה מה שצריך", אומר רביב - והמבט בעיניו מאשר שכנראה עוד טרם הפנים את עוצמת המהפך שחווה מלונו.
"הבנו שיש פה משהו אחר וצריך לשנות את הכללים הרגילים, ומאותו רגע אנחנו במעין תהליך של להתאים את המלון לצרכים שלהם ולהפוך את זה לבית שלהם", מוסיף רביב. "אני שמח על זה, כי עם הזמן שמעתי על מלונות אחרים שלא מקבלים כלבים. יש פה גם משפחה שאמרה לי שהם לא היו יכולים לצאת לחופשות כי הם לא היו מסוגלים להיפרד מהכלב. כששמעתי את זה הבנתי שקיבלנו החלטה נכונה".
כשטרקלין העסקים הפך לחדר ילדים ומשחקים
"בימים הראשונים הלאונג' עוד היה מסודר יפה, עם כיבוד קל והשירותים - שהם בעצם השירותים הציבוריים היחידים במלון - עוד היו עם מגבות בד של מסעדות, מגולגלות יפה כזה. אחרי כמה ימים הבינו שזה לא עובד ככה. עברו למגבות נייר רגילות וכבר הזמינו עוד פחי זבל כדי להכיל את כל מה שקורה כאן", מתארת את הכאוס אחת המתנדבות שפועלת במלון, וממשיכה: "באוהל (אזור הילדים - י.כ.) משתדלים שלא יהיה שם שום דבר מלכלך, לא עושים פעילויות עם בצק, עם חימר או גואש. מישהו, שלא על דעתנו ולא הצלחנו למצוא מי זה, חילק לילדים חבילות של 'מר גמיש' (בלון ממולא אבקה לפורקן מתחים - י.כ.), זה פתרון מדהים, אבל זה משהו שתוך גג שעתיים מתפוצץ. במלון לא ידעו מה לעשות עם עצמם כשהם גילו שכל הרצפות במלון מרוחות בדבר הנוראי הזה".
אבל לא רק כלבים. מלון עסקים מטבעו בנוי בצורה פשוטה הרבה יותר ממלון "רגיל", אומנם עם הרבה פאר והדר, אבל רק עם הפונקציות ההכרחיות. האורחים קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר קלה וממשיכים ליום של פגישות. מעבר לזה, פשוט אין למשל, שטחים ציבוריים שניתן למצוא ברוב המלונות בשפע - וכעת יותר מתמיד הנחיצות בהם גבוהה.
טרקלין העסקים של המלון, שמותאם להכיל כמאה איש, מצא עצמו בימי הכאוס הראשונים מכיל כמות יותר מכפולה. המצב בינתיים נרגע והוכשרו חללים זמניים אבל למסך הטלוויזיה בטרקלין - שבדרך כלל מציג ערוצי חדשות בין-לאומיים כמו CNN ו-BBC "כדי לשדר אווירה של עסקים", לדברי רביב - חובר הפלייסטיישן והילדים מבלים את מיטב שעותיהם במשחק בו. עיקר הפעילות עברה, כאמור, לחללים זמניים: הרחבה של כניסת הספקים, למשל, נכבשה על ידי ילדי העוטף שמבלים באוהל שהוכשר עבורם כפינת משחקים. הילדים נהנים מכל פינוק אפשרי ומביקורים של מפורסמים והופעות כמעט כל יום.
אוהל אבלים ליד אוהל ילדים
עם זאת, אוהל הילדים הפך בשבוע החולף לאוהל אבלים. משפחת שפירא מקיבוץ ניר עם שבנה זיו ז"ל נרצח בפסטיבל "נובה" ברעים מתארחת במלון, יחד עם רבים מחבריהם לקיבוץ. טקס האשכבה של זיו נערך בפאב הסמוך למלון. כן, טקס אשכבה בפאב. מאוחר יותר באותו היום אירח אותו הפאב בדיוק טקס ברית מילה של תינוק משדרות. בזמן שמשפחת שפירא יושבת שבעה נדחקו הילדים לאוהל קטן שהוקם עבורם בסמוך. במרחק של מטר אחד זה מזה - משפחה אבלה נפרדת מבנה הצעיר וילדים עליזים מתרוצצים.
הוואקום שנוצר מתבטא גם בתחום השירותים: בלאונרדו נדרשו להפעיל את המטבח מסביב לשעון. בנוסף לארוחת הבוקר המוגשת גם בימי שגרה, יש כעת גם ארוחת ערב. ארוחת הצוהריים מגיעה מבחוץ בחסות פיקוד העורף ומוגשת בחמגשיות, מטעמי כשרות. "הכפלנו את תפוקת המטבח פי שתיים, מ-150 מנות ביום לבערך 330 מנות", מספר שף המלון. "בחומרי הגלם קנינו כפול הרבה יותר. בדרך כלל אני מזמין 10 קילו גזר בשבוע. היום אני מזמין 30 קילו כל שלושה ימים". ומה לגבי הניקיון? "צוותי הניקיון עובדים פה מסביב לשעון בצוות מתוגבר, בערך כפול שלושה מהצוות שעובד על הניקיון בשגרה", מדווח רביב המנהל, בזמן שבמלון שלו מעל ל-100% תפוסה - והילדים ישנים, רובם, במזרונים על הרצפה.
מי שנרתם לסייע הם המתנדבים הרבים, תושבים של השכונות הסמוכות, עליהם פרסה חסות עיריית תל אביב שפועלת בכל בתי המלון בעיר בימים אלו בעצימות גבוהה. בימים הראשונים, למשל, התגלה מחסור חמור במזרנים. כשנודע הדבר התעוררו המתנדבים לסייע. "זה פורסם בערך בשבע בערב ותושבים מהשכונות הסמוכות התחילו מאותו רגע להגיע בבהילות עם מזרנים על הראש ושקיות עמוסות דברים", מספרת אחת המתנדבות שביקשה להישאר בעילום שם.
"שאלתי מה חסר ואמרו לי שמוצרי טואלטיקה", היא ממשיכה. "הלכתי ואספתי אלף שקל מחברים, קנינו מה שצריך והבנו לחדר הטואלטיקה. ביום הראשון כל הציוד שהגיע בתרומות היה מרוכז בחדר מלון אחד, ביום השני זה כבר גלש מהחדר וכל המסדרון היה מלא ציוד, ביום השלישי אלטשולר שחם כבר לקחו על זה חסות".
מבצע הכביסה: "לא נעלמת גרב"
אלטשולר שחם, חברת הפיננסים שמשרדיה ממוקמים בבניין הסמוך למלון, נרתמה גם היא ותרמה קומה שלמה שכעת מתפקדת כמעין קניון זמני. כל חדר הוא מעין חנות עמוסה במוצרים ומצרכים שנרתמו: חדר לבגדי גברים, חדר לבגדי נשים, חדר לטואלטיקה וכן הלאה. את האופרציה הזו מתפעלים, לצד עובדי החברה גם המפונים עצמם שבאים להתנדב ולהפיג את השיעמום לכמה שעות. שכנה אחרת, חברת הייטק מבניין אחר, תרמה את החלל החברתי שמשמש בשגרה את העובדים לטובת משחקיה לילדים.
אתגר גדול במיוחד עבור המלון, שבו אין מכבסה, הוא הכביסה שמביאים עימם האורחים הרבים. גם לטובת המבצע הזה נרתמו המתנדבים השכנים. יותר נכון בניין אחד בשכונת הדר יוסף הסמוכה. כעשרים משפחות מתוך 57 הדירות שברחוב יד המעביר 1 נהפכו בשבועיים האחרונים למכבסה מבצעית. כמעט מדי יום מובלת הכביסה המלוכלכת של האורחים מהדרום למיכלים גדולים שהוצבו בחניון התת-קרקעי של הבניין. תוך לכל היותר יממה היא חוזרת למלון נקייה.
"זה התחיל בקטן, שמנו את הכביסה כאן בערימה על הרצפה (מצביעה על פינה בלובי המלון - י.כ.) וזה נהיה מהר מאוד משהו גדול", מתארת ריי מייזליץ, חברת ניר עם המרכזת את מבצע הכביסה במלון. "כבר אי אפשר היה לעבור בלובי וזה נהיה מסוכן, פיקוד העורף הורה לנו להזיז את זה, אז ריכזנו הכול בעגלה גדולה. זה מערך מאוד מסודר. אם מישהו איבד גרב או חולצה נדע בדיוק איפה הם. תחשוב שיש אלפי בגדים ולא נעלמת גרב".
"חשוב שירגישו ריח של בית"
תפקידה של מייזליץ הוא לוודא שהכביסה הנקייה אכן תואמת למשפחה ששלחה את שק הכביסה הנקייה: היא גם שולפת את מהתיק להציג את המחברת המסודרת שבה מתנהל הרישום. "הגעתי לכאן והחלטתי שאני עסוקה ולא שוקעת במצב. זה לא רק הכביסה. כל אחת מאיתנו, הנשים של הקיבוץ, נרתמה למשהו אחר. כל אחד קיבלה תפקיד, ואני קיבלתי את הכביסה".
"כשאנשים הם נוודים חשוב שלפחות יהיה להם משהו נקי וריחני, להרגיש בנאדם, להרגיש ריח של בית. זה לא יאומן כמה האנשים האלה עובדים קשה בשבילנו. זה לעבור מרוע קיצוני לטוב קיצוני", מסכמת מייזליץ ומספרת שלשקי הכביסה הנקייה מצרפים השכנים החדשים מהשכונה ליד שוקולדים וממתקים ומכתבי תמיכה.
אז קפצנו לשכנים, לראות איך זה עובד: הריכוז של הכביסה בבניין אחד של פרויקט הכביסה מקל על הלוגיסטיקה, מספרים ביד המעביר 1, ועם זאת השמועה כבר פרחה לה בשכונה - וגם בניינים אחרים, כך הם מספרים, מעוניינים להצטרף למאמץ. רונית יפה השכנה מהפנטהאוז מעידה שהיא שונאת לעשות כביסה אבל מצהירה שכעת "ראתה את האור".
יפה היא יוזמת המבצע וגויסה לטובת העניין על ידי שכנת מאחת הרומות למטה המתנדבת במלון. "שאלתי אותה באיזשהו שלב 'תבדקי איתם אם הם צריכים גם כביסה', למוחרת היום כבר הגיעו שתי שקיות. פתחנו קבוצת וואטסאפ מיוחדת בבניין והמון משפחות התנדבו לעזור, ומאז אנחנו פשוט מפעל משומן של כביסה. אביגיל (השכנה האחראית על שינוע הכביסה מהמלון לבניין וחזרה) שולחת הודעה בקבוצה, 'הגעתי', ואנחנו כמו חיילות יורדות למטה ואוספות".
"נהיינו פה אלופות העולם בכביסה"
וכמה כביסה הם מספיקים לעשות במכונות הביתיתות הפשוטות שלהם? "בסביבות שלוש מכונות ביום. והשכנות עוד רבות פה על הכביסה", מדווחת יפה. "כשאביגיל כותבת בקבוצה בהתנצלות ש'יש המון' אנחנו כותבים לה שתביא, הכול בסדר. אנחנו משתדלות גם שהכביסה כבר תהיה מוכנה באותו יום בערב, שיהיו להם את הדברים להם כמה שיותר מהר. אנחנו מקפידות לכבס לכל משפחה בנפרד שלא יתערבבו הפריטים. כמו שאנחנו מכבסים לעצמנו, אותו הדבר בדיוק. ואנחנו נהיינו פה אלופות העולם בכביסה".
"זה נורא מגבש", אומרת יפה לסיום. "בגלל שזה בניין שעבר תמ"א יש פה שכנים ותיקים ושכנים חדשים והדירות החדשות אוכלסו רק לפני שנה-שנה וחצי ויש הרבה עזרה הדדית. מייבש הרי לוקח יותר זמן ממכונה אז ישר שולחים בוואטסאפ 'למי יש מייבש פנוי?', או 'אני יכולה להעביר לך את המייבש של משפחת זו וזו?' בגלל שעכשיו חלק מהשכנים חזרו לעבוד אז יש מי שמבקשת שישמרו לה כביסה ליד הדלת". אגב, במלאכת הקיפול, היא מספרת, משתתפות השכנות במאמץ המלחמתי.
במקום הכוונה לפנסיה - חלל לימודים
בימים האחרונים מסתמן שינוי ורבים מהאורחים, שכבר הסתגלו לחיים החדשים במלון, מבקשים לכבס בעצמם. גם לשם כך נרתמה אלטשולר שחם שהסבה משרד אחד לחדר כביסה. זו עוד דרך למצוא קצת תעסוקה ופעילות בימים האלו. "מביאים לנו הכול, אבל זה אחד הדברים שעוד לא פתרו לנו. לילדים דואגים, לא למבוגרים", אומר אחד מזקני ניר עם שהחליט מעכשיו לכבס בעצמו.
והפעילות לילדים שאליה הוא מתכוון היא בית הספר, שנפתח אתמול (שני) - גם הוא במשרדי אלטשולר שחם. בין כל הציוד הרב שנרתם הוסבו כמה חדרים לכיתות ומורות וגננות בפנסיה גויסו כמתנדבות. הגענו לשם באותו היום, סוג של אחד בספטמבר שני לילדי העוטף. וכמו תמיד ביום ראשון ללימודים ההמולה רבה: נציגת משרד החינוך מסתובבת במסדרון ומנסה למצוא חלל למעין חדר מורים מאולתר ולצידה נציגות החברה המארחת עוד עומלות על לנסות ולסדר מערכת שעות.
מדי יום מתחלפים האורחים המפונים במלון. משפחות מועברות למלונות אחרים ובמקומם מגיעות משפחות חדשות שמגיעות מהדרום או מהצפון. אף אחד לא יודע באמת אילו ילדים יגיעו מחר לבית הספר המאולתר, לכן הוחלט בינתיים לפתוח בהדרגה. בינתיים רק כיתות גן וילדים כיתות א' ו-ב' מקבלים מענה. בהמשך השבוע, מבטיחים באלטשולר שחם, כל הילדים כבר יזכו לכיתה חדשה משלהם. "אנחנו יושבים עם אנשים ממשרד החינוך. יש גם פסיכולוגים שמגיעים מדי יום וביחד מביאים אנשי מקצוע שאומרים לנו מה התכנים המתאימים ויש גם צרכים שעולים מהשטח", אומרת נציגת החברה.
בינתיים, החיפושים אחר חדר מורים חדש נמשכים ובעקבותיו אנחנו מגיעים לקצה הקומה - שם על אחת מדלתות הזכוכית רשום "הכוונה לפנסיה". במקום שאליו מגיעים בדרך כלל בני 60 ו-70 יושבת עכשיו פנסיונרית ושמה זהבה, מורה לשעבר, ומחפשת הכוונה בין כל התלמידים החדשים שאותם הכירה רק הבוקר.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv