כמעט שלושה חודשים ללחימה, וחיילי מילואים רבים מוצאים עצמם משרתים במשך חודשים, בזמן שאיש לא מתחשב במציאות שנוצרה ובהשפעה שלה על חייהם. יש מי שיוצאים הביתה ומגלים שהעסק שלהם לא מתפקד, יש מי שמגלה שהלימודים במוסדות האקדמיים שלהם כבר התחילו והם הפסידו חומר רב שנלמד - ויש מי שהנשים שלהם, שנותרו לבד, כשכל עול הטיפול בבית ובילדים עליהן, פוטרו מהעבודה שלהן בדיוק בשעה הקשה הזאת. "אם היה חוק שמגן עלינו מפיטורים בזמן מלחמה, לא היינו מדברות עכשיו", אומרת שני קימן מעתלית, שבעלה במילואים ביהודה ושומרון כבר שלושה חודשים והיא פוטרה לפני כחודש מעבודתה.
שהם דאהן הוא אבא לשני ילדים שעובד במשרה מלאה ולומד לתואר ראשון בכלכלה וניהול. כשהוא התייצב למילואים עם תחילת הלחימה ב-7 באוקטובר לתפקידו כסמ"פ בגדוד 9208, הלימודים שאליהם נרשם כלל לא היו לו בראש. בשבוע שעבר הוא יצא מעזה אחרי 40 יום וגילה שלמרות שהאוניברסיטאות הודיעו כי הן נערכות לפתיחה של שנת הלימודים ב-31 בדצמבר במכללה שאליה נרשם הסמסטר כבר התחיל.
בשיחה עם היועצת באוניברסיטה הוא ראה כי יש נכונות לעזור לו ולמילואימניקים במצבו, אך מבחינתו הפער כבר נוצר, "הציעו לי שעות תגבור. זה סבבה אבל אני לא יודע איפה אמצא את הזמן בין עבודה והמשפחה גם להשלים חומר שחסר לצד הלימודים שממשיכים כרגיל", הוא מתאר את הסיטואציה המורכבת. "המצב שלי עוד יחסית טוב, כי אני אמור להשתחרר בחודש הקרוב, אבל הסמסטר כבר התחיל כשהייתי בעזה ונוצר פער רציני עכשיו".
באוניברסיטה שבה שהם לומד גם הציעו לבטל עבורו את המטלות בקורסים שאותם הוא לוקח ובכך להקל עליו, זה אכן צעד משמעותי, אך שהם טוען שהמבחנים הם מה שמכניס אותו ללחץ: "אני מעדיף שיתנו מטלה בסוף הסמסטר ולא מבחן, זה יעזור לי משמעותית וגם יאפשר לי ללמוד את החומר כמו שצריך".
"הם בהחלט מראים נכונות לעזור, אבל לא מבינים עד הסוף את הסיטואציה", מוסיף שהם. פנינו לאוניברסיטה של שהם, שבהחלט עושה מאמץ גדול כדי לעזור לסטודנטים המילואימניקים, ושם הבטיחו לשבת עם שהם בשנית ולנסות להתאים את מה שנשאר מהסמסטר לצרכים שלו.
שכר הלימוד ירד במלואו
גם ע', סטודנט לתואר שני לכלכלה וניהול באחת המכללות, לחם בעזה במשך 40 יום ובזמן הזה התחיל גם הסמסטר שלו. כשהוא יצא הביתה הוא הבין שדווקא במסלול שבו הוא לומד לא נעשתה שום התגמשות כדי להתחשב בחיילי המילואים ושכר הלימוד ירד במלואו, למרות שלא התחיל למעשה את שנת הלימודים.
במכללה ניסו לבוא לקראתו ואמרו שישלחו לו את כל השיעורים מוקלטים, אך מבחינתו אלו לא הלימודים שהוא נרשם אליהם. "בינתיים נשאר לנו חודש עד תקופת המבחנים, ואני אישית לא הייתי בקורס אחד ואפילו לא יודע חלק מהשמות של הקורסים", משתף ע' על המצב שבו הוא נמצא. "בימים אלו אני מסיים את המילואים וצריך לחזור לשגרה ולעבודה - וכמובן להשלים את כל החומר מהסמסטר שהתחיל ולהיות מוכן עוד חודש לתקופת מבחנים. הייתי מצפה שיתנו לי ללמוד לא רק דרך הקלטות, במסלולים אחרים נתנו למילואימניקים להתחיל בסמסטר ב'. במסלול שלי הבטיחו מתווה שמיועד למילואימניקים, אבל עד היום לא קיבלנו אותו. בנוסף, כבר תקופה הם אומרים שיפרסמו מידע על מלגות, אבל כרגע אין כלום - אלו בעיקר דיבורים באוויר".
פנינו למכללה של ע' והם הבטיחו להתאים חליפה אישית לכל מילואימניק שבמסלול שלו, שבו אין אפשרות להשלים קורסים. את ע' זה לא מספק: "יש סטודנטים שיוצאים להגן על המדינה ולמכללה בכלל לא אכפת, ברמה מינימלית של להחזיר כסף", הוא אומר בכעס.
יחס שווה לנשים של המילואימניקים
גם נשות חיילי המילואים נפגעות מהמצב. ב-7 באוקטובר יצא בעלה של ניקול רטנר ממעלות למילואים היא נשארה בבית עם שני ילדים. בשל איומי המלחמה בצפון החליטה ניקול לעזוב את ביתה ולעבור לאחותה שגרה במרכז. ניקול ובעלה מגדלים הילדים ללא עזרה מהמשפחה שגרה במרכז. "אנחנו בשותפות מלאה בגידול הילדים, הוא אבא מאוד פעיל ונוכח", מספרת ניקול על השינוי שחל בחייה. "בהתחלה היה לי קושי מאוד גדול שהוא לא נמצא, לא היו מסגרות לילדים והיינו רחוק מהבית".
ניקול עבדה עד המלחמה כמהנדסת בחברה בצפון, ובחודש אוקטובר עוד הייתה בחופשת הלידה שלה. היא סגרה עם מקום העבודה שלה כי היא תחזור לעבוד בחודש נובמבר, אך נוכח המצב לא היה באפשרותה לעבוד במשרה מלאה.
"הסברתי שבעלי במילואים, שאין מסגרות ושאני לבד עם שני ילדים וציפיתי שהם יבואו לקראתי", אומרת ניקול. "חשבתי שאולי תהיה לי אפשרות לעבוד מהבית, לעבוד במשרה חלקית כשהמסגרות יחזרו חלקית, אבל הם לא הסכימו וביקשו שאגיש בקשה להארכת חופשת הלידה שלי. אז בחוסר ברירה הוצאתי את עצמי לחל"ת. נאלצתי להישאר בחופשת לידה, למרות שזו לא הייתה אופציה בשבילי לא לחזור לעבודה. זו חופשה ללא תשלום ולכן נאלצתי לעצור את המשכנתה, אבל מה יקרה כשיחזירו לנו את המשכנתאות? בעלי 75 יום במילואים ולא משחררים אותו".
בניגוד למעסיקים שלה, ניקול מרגישה כי דווקא ממקום עבודתו של בעלה היא מקבלת יחס חם ומחבק יותר. "היום אני כבר לא מעוניינת לחזור לחברה הזו, אחרי היחס הזה אני לא מעוניינת. מהעבודה של בעלי התקשרו לשאול, שולחים לי חבילות הביתה, שומרים איתנו על קשר - והעבודה שלי ניתקה אותי מהעולם. לא מדברים איתי - זה אבסורד", משתפת ניקול.
"היחס למילואימניקים זה גם היחס השווה לנשים שלהם שנאלצות להתמודד עם ההשלכות של המילואים", ממשיכה ניקול לתאר את מצבה. "השבוע הייתי חולה ובעלי היה במילואים. אני בלי עזרה של משפחה והזמנתי בייביסיטר ב-50 שקל לשעה, כי היה לי חום ולא יכולתי לזוז. אין מילים לזה. יומיים לא הלכתי לרופאה כי לא יכולתי להוציא את עצמי מהבית, בגלל שני הילדים".
"הוא אמר לי שאני מעופפת"
את שני קימן מעתלית, אימא לשני ילדים שבעלה במילואים ביהודה ושומרון כבר שלושה חודשים, פיטרו בחודש נובמבר מעבודתה כמנהלת משרד בחברת נגרות ומטבחים אחרי 6 שנות עבודה. הסיבה הרשמית: צמצמום כוח אדם בגלל המלחמה. שני נזכרת בכאב בהערות שקיבלה מבעל החברה טרם השימוע שנערך לה. "הוא אמר לי שאני מעופפת, שאני לא כמו שהייתי. הוא העיר לי על זה שאני יוצאת מוקדם או מוטרדת. הוא לא שאל איך אני מסתדרת ומה עם בעלי", היא אומרת בכעס.
מהזימון לשימוע היא הופתעה לגמרי. "הייתי בהלם, במיוחד שזה בתקופת מלחמה, כי עברתי איתם כבר את הקורונה וזה היה הרבה יותר גרוע. הוא היה יכול להציע לי לצאת לחל"ת, אך הוא העדף לפטר אותי ולהשאיר אותי בלי עבודה, כשגם ככה קשה היום אני עם לחץ נפשי וחרדות". "בעבודה של בעלי תרמו ליחידה שלו ושלחו לי דברים הביתה, הם תומכים ומבינים - ואצלי ההפך הגמור. בחיים שלי לא הייתי מובטלת, יש חשבונות שיורדים. אם היה חוק שמגן עלינו מפיטורים בזמן מלחמה, לא היינו מדברות עכשיו".
שני וניקול מלוות על ידי "נלחמות על הבית - פורום נשות המילואימניקים", שהחל את פעילותו לפני כחודש במטרה לקדם שינוי מדיניות בנוגע להכרה במשפחות חיילי המילואים בדגש על נשותיהם. עם הקמת הפורום נשלח מכתב המפרט את הדרישות בכלל ההיבטים והקשיים שהן חוות, אשר הוגש ישירות לגורמים מדיניים רבים, בהם שרי האוצר והביטחון.
פנייה לכתבת במייל: avivitm@ch2news.co.il