סגן במילואים זיו הלצבנד, מ"מ טנקים, לחם בעזה וראה את התופת בעיניים שלו. 2 טילים נגד טנקים נורו לכיוון הטנק שבו נהג והוא חשב שהגיע הסוף. זיו עוד הצליח לדווח בקשר שהוא נפגע ואז התמוטט. כשהכרתו שבה אליו במסוק במהלך הפינוי, הוא נגע בטבעת הנישואים שעל ידו ואמר לעצמו "אני חי", נזכר במשפחתו שמחכה לו. זיו איבד עין אחת והשנייה עוד בשיקום, אך כשהוא נאחז בכוח שנתנה לו המשפחה, עוד בבית החולים הוא נשבע לעצמו שיעשה הכול כדי לעזור לבנות עוד בתים ומשפחות בישראל. "המחשבה על המשפחה שלי זה הדבר היחידי שהחזיק אותי בחיים" הוא אומר ומספר איך כבר ביום השחרור שלו הביתה הוא הפיק ערב פנויים פנויות.
"התחילה הלחימה, המ"פ התקשר אליי ואמר לי 'צריך אותך'", שחזר זיו בפוסט שהעלה לעמוד האינסטגרם שלו את מה שעבר עליו. "לא הרגשתי הכי כשיר לביצוע התפקיד אבל המ"פ שאל: 'עזוב מבחינה מקצועית, איך רוח הלחימה שלך? מוכן להוביל חיילים לקרב?' לא חשבתי פעמיים ועניתי 'אדם, הכי מוכן שיש, אני איתך בכל הכוח'. זיו התייצב מיד ונסע לכמה ימים לבית הספר לשריון בכדי להעלות את הכשירות המבצעית שלו ועד מהרה הוא וחייליו נכנסו לעזה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"הבנתי שהולכים לצאת עלינו מהאדמה"
בפוסט שלו שכתב מהשיקום בבית החולים הוא מתאר את ימי הלחימה הקשים: "היה המון אויב בשטח, קיבלנו אש מכיוון בית הספר שבו חמאס השתמש כמובן על מנת לנצל את טוב הלב והאנושיות שלנו", מתאר זיו, "הגבנו מתוך מטע זיתים, 20 מטר אני מבחין במחבל שיוצא אלי מתוך האדמה עם דגמ"ח חום חולצה שחורה וטיל על הכתף. נסעתי לכיוונו תוך כדי שהוא ממשיך ויורה עליי, בנס הוא החטיא".
זיו והצוות שלו המשיכו בלחימה עיקשת עם כלל פלוגת הטנקים. "מנהלים אש בלי סוף עם האויב, תוך כדי שכוחות נוספים בשטח מבצעים השמדות של תשתיות טרור", כתב. אלא שאז הרגע שממנו חשש קרה, והכול השתנה מבחינתו. "פתאום הרגשתי שמשהו חשוד קורה. ראיתי כוחות מתקדמים לעברנו והבנתי שיש פה מארב. הולכים לצאת עלינו מהאדמה. ברגע שהבנתי את זה אני תופס את הקשר ביד כדי לעדכן את המ"פ ופתאום מרגיש פצצת אש לתוך הפנים".
"הייתי בטוח שהפנים שלי נשרפו במקום"
הטנק של זיו ספג שתי פגיעות של טילים נגד טנקים ואחד מהם פגע בזיו. "זאת הרגשה של סלע ענק שהיה לילה שלם במדורה ונכנס בי לתוך הפרצוף במהירות של 100 קמ"ש. באותו רגע הייתי בטוח שהפנים שלי נשרפו במקום ונפלו". בכוחות אחרונים זיו הצליח דווח בקשר "כאן זיו ירו עליי" ומיד לאחר מכן קרס.
"בשלב זה אני כבר לא בהכרה כל כך. לא קולט מה קורה מסביבי. הייתי על הרצפה, עם דם שזורם מהפנים בלי הפסקה", הוא משחזר. לאחר שנפגע הצוות של זיו נכנס לפעולה, הנהג חילץ אותם מהמקום ונסע אחורה, הטען של הטנק הניח אותו על רצפת הטנק והחל לטפל בו והתותחן עלה לכיפת המפקד במקומו, "אני חייב להם את החיים שלי", אומר זיו.
"הטען, שהוא פשוט מדהים, בתושייה גדולה לקח כפפות שהיו לנו בטנק, כפפות מיוחדות שלא נדבקות לעור, ושם בחוזקה על הפנים שלי עם לחץ מתון וחיכה שייפסק הדם. והמשיך ככה זמן מה עד שהוא ראה שהדם מתחיל להיחלש ולהיפסק. בשלב הזה הוא מבין שאני מתחיל להיחנק ולאבד צבע ושלמעשה אני מתחיל לבלוע דם. ושוב, בתושייה אין סופית הוא מטה אותי לצד ומתחיל להוציא לי את הדם, מהפה תוך כדי שאני מקיא דם מהפה. המון דם", סיפר זיו בפוסט.
זיו וצוות הטנק שלו הגיעו לנקודתה פינוי, "במסוק הייתי בטוח שאני מת. אני זוכר שראיתי שמיים שחורים עם סוג של ניצוצות כאלה וממש הרגשתי שאני עולה לשמיים. פתאום אני רואה את הפרצוף של התינוק שלי, בן החודשיים, ואני אומר לו שאני לא מאמין שלא אגדל אותו". הוא מוסיף. "בדיעבד כמובן אני מבין שלא עליתי לשמיים. פשוט קיבלתי כמויות של סמים חזקים ומשככי כאבים, מורפיום וקטמין, שהכניסו אותי להזיות, אבל גם הפיגו מעט את הכאב. את הדבר הבא שאני זוכר זה כששמים עליי מסיכת חמצן, אני משלב ידיים ונוגע בטבעת שתמיד עליי. אני מבין ואומר לעצמי 'אני חי'".
"תא משפחתי יכול להציל אותך"
זיו הגיע לבית החולים בילינסון הוא הוגדר במצב קשה ונכנס לניתוח. "ניסו בכל הכוח להציל לי את העיניים שחטפו פגיעות קשות. למזלי, הצליחו להציל לי עין אחת, את עין שמאל. אך את עין ימין לצערי לא הצליחו להציל. בעין ימין אצטרך תותבת שלפחות ייראה כאילו יש לי עין. בעין שמאל אני עדיין לא רואה מושלם, יש ויהיו המון אתגרים אבל אני בתהליכי התקדמות", הוא מספר.
זיו שהה שבועיים בשיקום בבית החולים. "איבוד העין שלי, זה הדבר שהכי קשה לי אתו בעולם. הבנתי שאני במסע ארוך, ואני עובד גם על הפן הנפשי. הייתי קרוב מאוד למוות ושמעתי בלייב את אחד מאנשי הצוות אומר נראה לי הוא מת, לכן זו רכבת הרים גם נפשית. כשהחברים שלי פה אני בטוב, אבל הלילות מאוד קשים והכאב מתחזק והמחשבות עולות. אני ישן עם שירים בלילה ואני יודע שאני במקום טוב. אבל החלטתי כבר בשיקום שאני הולך למנף את הפציעה שלי בשביל לעשות טוב בעולם הזה". הוא אומר ומצהיר: "אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום".
ואכן, כבר כשהיה בשיקום בבית החולים החליט זיו להפיק ערב פנויים פנויות במגזר הדתי. "כשנפצעתי חשבתי על הילדים שלי ועל אשתי וכמה כוח הם נותנים לי - וכמה אני חייב לשרוד בשבילם. במסוק נזכרתי בפרצוף שלהם והבנתי איזה כוח יש לזוגיות ולתא המשפחתי", הוא מוסיף ומספר על הערב שארגן ברגע שהשתחרר מבית החולים: "לערב הגיעו 20 רווקים ורווקות, בני 27-33. הגעתי לרווקים דרך הרשתות החברתיות ודרך חברים. אני רוצה לעזור להקים בתים בישראל, תאים של אהבה. מהמקום שאני חוויתי - תא משפחתי יכול להציל אותך".
ד"ר יפתח יסעור, מנהל מרפאת אוקולופלסטיקה במערך העיניים בבילינסון מספר: "זיו הגיע אלינו למחלקת העיניים בבילינסון במצב מורכב ולא פשוט ואף היה חשש שהוא יאבד את הראייה בשתי עיניו. בסופו של דבר ובזכות טיפול מסור ומקצועי של צוות הרופאים, בהם פרופ' ריטה ארליך וד"ר ריטה זלטקין, הצלחנו לשמור על הראייה בעין אחת. במהלך המלחמה הגיעו אלינו הרבה לוחמים עם סיפורים מעוררי השראה. זיו, כשמו כן הוא, מלא באור והחליט לנתב את הפציעה שלו בקרב, לכיוונים חיוביים של נתינה ומתוך מיטת האשפוז יזם פרויקט מקסים של היכרויות שהתחיל בדיוק ביום שבו הוא השתחרר מבית החולים. עוצמות כאלה אחרי כזו פציעה, לא ראיתי כבר הרבה מאוד זמן".
