האסון הכבד בבית הספר התיכון "נופי הבשור" באשכול: תשעה מתלמידי בית הספר נרצחו בשבת השחורה, תשעה נוספים נחטפו או מוגדרים נעדרים. 28 תלמידים ותלמידות נותרו ללא הורים או אחים. 48 מבוגרי בית הספר נרצחו.

"קשה מאוד להתאושש מזה, אנחנו לא הולכים להתאושש מזה בקרוב", אמר הבוקר דויד דואני קוטלר, מנהל בית הספר ותושב כפר עזה. "הצעדים יהיו קטנים ואיטיים. זה ייקח לנו הרבה מאוד זמן. נכחדה הקהילה האישית שלי, המקום שאני גר בו. קהילת בית הספר נפגעה קשות. זו פגיעה שייקח זמן לשקם אותה".

"אנחנו עובדים בכמה מישורים. בימים הראשונים, להבין באיזה מצב אתה נמצא. אתה אפילו לא יודע את המספרים, לא יודע כלום. ביום חמישי האחרון נפגשתי עם התלמידים, מפגש שבא אחרי כמה פעולות בדרך. הם רצו לפגוש אחד את השני, לראות אחד את השני, לגעת אחד בשני. לא אמרתי יותר מדי, זה בסדר לא להגיד. אמרתי להם שאנחנו נמצאים באסון בלתי נתפס, שאני שם בשבילם ושנבנה את עצמנו לאט לאט".

"יש לנו צוות מדהים של מורים, יועצים ופסיכולוגיים שנותנים מענה ומנסים להנגיש להם את הסיטואציה כמה שאפשר. אנחנו מנסים לייצר להם את המקום לכאב ולאובדן, אבל גם להגיד שזה בסדר גם לא לדבר ולא לענות. אנחנו מייצרים להם גם איזושהי תקווה. אולי לא לעכשיו, אבל לעתיד היותר רחוק".

מי מנחה אותך ומלווה אותך בטיפול באסון הזה?
"לצערנו הרב, אנחנו בית ספר שמנוסה בחירום. זה לא אירוע החירום הראשון שלנו. יש לי צוות שמלווה אותי. יש לנו יועצים טובים, פסיכולוגים טובים ויועצות מעולות. הן מלוות את המחנכים, והמחנכים מלווים את התלמידים. אנחנו מנסים לתת מקום לדבר הזה. יש לנו צוות מדהים ואיכותי שיודע את העבודה, יודע מה לעשות וממציא את עצמו מחדש".

יש מסגרת בכלל? בית הספר עובד?
"בית הספר מרוכז בארבעה מקומות מרכזיים: באילת, בים המלח, בערבה התיכונה וברמת נגב. בשבוע הראשון היינו בעיקר בקשר טלפוני, בדקנו מי נמצא, איפה נמצא ואם נמצא. לא כולם נמצאים. בשלב השני, מנהלי השכבות המדהימים, היועצות והמחנכים נפגשו איתם כשכבה בכל מיני מקומות. עכשיו אנחנו בשלב השלישי, אנחנו רוצים לפתוח מרכזים פיזיים בארבעת המקומות האלה ועוד מרכז וירטואלי אחד למי שנמצא מחוץ למרכזים. משרד החינוך מגויס. נפגשתי עם השר שאמר: 'מה שאתה צריך, אני פה'. זה לא היה מס שפתיים. אנחנו מבקשים ועושים את האדפטציות. נעשה את זה עקב בצד אגודל, לאט לאט, בצעדים קטנים בכל פעם".

ספר על התלמידים שאיבדת.
"זה בית ספר שש-שנתי, ז' עד י"ב. בין ט' לי' עושים ישיבות העברת מקל. על אחד התלמידים המחנכת שלו אמרה לי: 'הוא עמוד התווך של הכיתה. זה מי שמחזיק לי את הכיתה'. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. תמיד בבקרים אני נמצא בכניסה לבית הספר ואומר בוקר טוב ל-1,201 התלמידים. אני יודע שהמספר הזה לא יישאר זהה".