50 שנה עברו מאז שדוד בן גוריון הלך לעולמו. יובל שנים שבהן המיתוס סביב הזקן, ראש הממשלה הראשון ואחד מגדולי המנהיגים היהודיים, רק הלך וגדל. בפרויקט חדש של הבמאי יריב מוזר, בית בן גוריון והמכון למורשת בן גוריון ששודר ב"הוט" - האנשים שהיו הכי קרובים אליו שופכים אור על דמותו ומגלים את סודותיו של האיש הקטן-גדול.
אחד ממאפייניו של בן גוריון היה הנחישות שלו ללכת בדרכו שלו, מה שהותיר אותו פעמים רבות ללא כתף תומכת לצידו. "הוא סבל מבדידות נוראה", מספר מיכאל בר זוהר, הביוגרף של בן גוריון. "אני שאלתי אותו פעם: מתי היית למנהיג? אז הוא אמר לי: ביום שראיתי שאין לי עוד את מי לשאול שאלות". שרה מלצר, קצינה בלשכתו של ראש הממשלה הראשון, הוסיפה: "הם קראו לו "הדיקטטור" מפני שהוא הגיע לאותן החלטות מיוחדות - הוא הגיע אליהן לבד".
העדויות של מקורביו משרטטות דמות מורכבת. מנהיג שמשקלה של מדינה על כתפיו, שהתקשה לפעמים בסיטואציות הקטנות של השגרה. "הוא לא בן אדם של סמול טוק, של דאחקות ושל ביטול זמן, זה לא האיש", הסביר יריב מזור, במאי הסרט "זיכרונות בן גוריון". "זה סוג של ביקורת כלפיו - אתה מבין שיש שם איזה בן אדם שהוא אטום חברתית במידה מסוימת. הוא לא היה רואה את התפל בכלל. התפל לפעמים זה חלק מהחיים. משפחה, נכדים. המשפחה הזאת גם שילמה מחיר".
"אם הוא שנא או תקף מישהו, זה היה עד הסוף", תיאר בר זוהר. "הוא עשה את המוות לבגין כל השנים. הוא היה סוס מלחמה שידע לפגוע ופגע קשות, פגע בצורה מכאיבה. והוא אמר לי את זה. הוא גם כתב על עצמו, אני איש ריב ומדון".
בשנת 1953 ואחרי כהונתו הראשונה כראש ממשלה ושר ביטחון, החליט בן גוריון במפתיע להתפטר מתפקידו ובגיל 67 לעבור לקיבוץ שדה בוקר כדי להפריח את השממה, לתת דוגמה אישית לנוער, ובעיקר לנוח מהמשחק הפוליטי. הצעד הזה המחיש את אדישותו של בן גוריון לחיי מותרות ואת הצניעות החומרית שאפיינה את דמותו.
דוקטור שמואל סרצ'נסקי עוד זוכר את הצריף הקטן בקיבוץ אליו עבר ראש הממשלה הראשון: "החדר שלו היה חדר פשוט ביותר. מיטה כאילו צבאית". גם אהרל'ה טמיר, שומר הראש של בן גוריון, התרשם מהיעדר היוקרה שבאורח החיים של בן גוריון: "הוא לא רצה שום דבר ממנעמי החיים, אפילו של אז, לא עישן ולא שתה. הוא לא ידע מה הוא אוכל".
