ביום חמישי האחרון מצא את עצמו יוסי זיסמן (57) מתל אביב משוטט במרכז פריז עד שחליפה יוקרתית שהוצגה בחלון הראווה של אחת החנויות צדה את עיניו וגרמה לו להיכנס לשם. אולם, הוא לא העלה על דעתו שהרגע הזה יהיה תחילתו של סיפור נדיר, שנחשף כעת לראשונה ב-N12. מפגש אקראי עם בנו של חייל סורי לשעבר שופך אור על סיפור גבורתו של און חפר ז"ל, שנפל בקרב בחרמון לפני 50 שנה, במלחמת יום כיפור.
זיסמן, אב לשלושה, שעוסק במסחר באומנות ואף הוציא לאור את הספר "סוחר אמנות ושמו נימאנד", החליט למדוד את החליפה שהייתה קטנה למידותיו - אלא שאז התגלגל לשיחה מרתקת. "הסתכלתי על המוכר גוז'ף ושאלתי אותו: 'מאיפה אתה?' - ואז הוא אמר לי: 'אני מדמשק'", משחזר זיסמן.
"אבא של ג'וזף וחבריו היו בקומנדו הסורי שפרץ ב-1973 למוצב החרמון"
איך הגבת כששמעת שהוא מסוריה?
"אמרתי לו: 'אתה חייב לדבר עם אימא של אשתי שב-1973 עזבה את חלב והגיעה לישראל. התקשרתי אליה, הם דיברו ביניהם בערבית והוא התלהב. ואחרי זה הוא סגר את הטלפון ואמר לי שיש משהו שחשוב לו לספר".
"הוא אמר לי שאבא שלו היה בשורה הראשונה של הקומנדו הסורי שפרצה ב-1973 למוצב החרמון ושיש מישהו שהם רוצים לחפש", נזכר זיסמן בשיחה שלעולם לא ישכח. "אביו והחברים של ג'וזף נתקלו בהתנגדות עזה שהרבה נפגעו ממנה, כולל ארבעה חברים שלו שנהרגו שם, לדבריו בזה אחר זה, מהקליעים של צה"ל".
הפיקוד הסורי הצדיע לחייל הישראלי שנהרג - והצדיע לו לאות כבוד
באותה נקודה, הסורים החליטו לאגף את ההתנגדות מהצד, אלא שאז נתקלו בחייל שירה בנשק אוטומטי. "איבראהים סיפר שניצב מולם לבדו חייל ישראלי בשם הפך שעיכב אותם מעל חצי שעה ואמר שהוא היה גיבור", מתאר זיסמן. אך בסופו של דבר, החייל נפצע והוא היה לצידו בשעותיו האחרונות. "הפיקוד הסורי הצדיע לו כאות כבוד ואיבראהים עטף את גופתו בשמיכת אלומיניום והחביא אותה כדי שלא יתעללו בה, ובגלל זה הוא הוכרז כנעדר לזמן מה".
תוך כדי שזיסמן שהה בחנות בפריז, הוא החליט להיענות לקריאה של ג'וזף ולהעלות פוסט בפייסבוק שמתאר את הסיפור - במטרה למצוא את בן משפחתו של החייל האמיץ, שכעבור זמן קצר התגלה כאון חפר. לא חלפו יומיים והוא כבר זכה ליצור קשר עם מיכל, האחות ששמעה את הסיפור בפעם הראשונה ולא הצליחה לעצור את ההתרגשות שמהולה בכאב שצף מחדש.
מיכל חפר (61) ממודיעין מספרת איך הכול התחיל: "הסיפור של יוסי עבר ברשתות החברתיות ואז מכר שהיה איתי בצופים, ראה את הפוסט הזה ואמר לי: 'אני חושב שכדאי שתקראי'. ראיתי שם דברים שנשמעים כמו הסיפור של אחי און ואז כתבתי ליוסי. משם התחלנו לדבר והצלחנו לאמת את מה שהם חשבו יחד עם ג'וזף".
"איבראהים נשאר עם און בשעות האחרונות של חייו - למרות שהוא הרג את חבריו"
מה היו התחושות שלך כשהבנת שהם גרמו לכך שאחיך מצא את מותו - אבל מצד שני הצדיעו לגופתו ודאגו שלא יתעללו בה?
"און כנראה היה גיבור, אבל מה שעניין אותי בסיפור הזה זו האנושיות של איבראהים. העובדה שהוא נשאר איתו בשעות האחרונות של חייו ומאוד רצה להיפגש עם המשפחה ולספר לה את הסיפור של און שהיה לבד. זה דבר מדהים, אותו בחור היה בקומנדו הסורי".
זה הפתיע אותך?
"כן, היו סיפורים לא קלים על האכזריות של הקומנדו הסורי שהתעלל בגופות. אבל איבראהים כיסה את און בשמיכת אלומיניום והם הצדיעו לגופה שלו - כאות כבוד על כך שהיה גיבור. זה עוד יותר מטורף כי בסוף הוא הרג חברים של איבראהים. צריך להיות עילוי כדי לעשות דבר כזה".
"גילינו שמדובר בחייל ישראלי - היינו גאים באומץ שלו"
איבראהים, חייל סורי לשעבר
בשיחה עם N12, איבראהים חוזר לזיכרונות שצרובים בזיכרונו מחורף 1973, מתאר בערבית קולחת את אלמנט ההפתעה ומספר על גבורתו של חפר. מילים שנדיר לשמוע ממי ששירת בעבר בקומנדו הסורי ומוצאו בדמשק. "ב-6 באוקטובר 1973, הקומנדו הסורי הצליח להסתער על מוצב החרמון ולהגיע לראש ההר - שם התרחשו קרבות ועימותים בין הצבא הסורי לכוחות הישראליים", הוא מספר. "בדיוק בשעה 15:45 הקומנדו הופתע מירי עז שהיה מנקודה בראש החרמון. הייתה כמות עצומה של מטחי כדורים במשך יותר מחצי שעה - תמרון משמעותי שהפתיע אותנו".
קח אותי לרגע שבו נחתה עליכם הפצצה המתקתקת הזו.
"חשבנו שיחידה שלמה ירתה לכל הכיוונים וגרמה לנפגעים בקומנדו הסורי, ואז גילינו שמדובר בחייל ישראלי אחד (און חפר). הוא סנוור את כל הקומנדו הסורי כשהפגין לחימה עזה וגבורה עד למותו. היינו גאים באומץ שלו".
"כשהוא נפצע בבטנו, ביקשנו מיד מהיחידה הרפואית לסייע לו והרופא ניתח אותו וניסה להציל את חייו באמצעים שונים", חושף איבראהים את המעשה הבלתי ייאמן. "הוא היה גבוה ונאה, אבל המאמצים האלה לא צלחו וב-1:20 הוא נפטר".
אחרי 50 שנה - השבוע הייתה סגירת מעגל שהחלה משיחה אקראית בחנות של בנך. לאן זה לקח אותך?
"אני שמח שהמסר עבר למשפחה שלו אחרי 50 שנה שציפינו לזה. הוא לחם באומץ עד שנפל כחלל, זה חייל שצריך לכתוב עליו בספר בהיסטוריה. לאחר תקופת זמן ארוכה, הוא ראוי להוקרה מהבכירים ביותר במדינת ישראל".
יוני דינור, מורה דרך במקצועו וחוקר, הסביר כי בתמונה הראשית של הכתבה שהעביר לידינו לפרסום, מוצגים "עיתונאים סוריים עם כמה מחילי הקומנדו הסורי, כמה ימים לאחר כיבוש המוצב ב-6 באוקטובר 1973 והדיפת מתקפת הנגד הצה"לית הראשונה ב-8 באוקטובר". לדבריו, בשל השבתת הגנרטור במוצב - נעזרו חיילי הקומנדו בפנס המסרטה, "לצורך סריקת המחילות במוצב ולכדו בכך כמה שבויים ישראלים נוספים".