צעד נוסף ברפורמה המשפטית המתוכננת: שר המשפטים יריב לוין פרסם הערב (רביעי) את תזכירי הצעות החוק לתיקון חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט. ההצעות כוללות שינוי הרכב הוועדה לבחירות שופטים, הגדרת סמכות פסילת החוקים על ידי בג"ץ, פסקת התגברות על פסיקת בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת וביטול עילת הסבירות.
לקריאת תזכיר חוק יסוד: השפיטה שפורסם על ידי לוין – לחצו כאן
לקריאת תזכיר חוק בתי המשפט שפורסם על ידי לוין – לחצו כאן
שינוי הוועדה לבחירת שופטים
- ההרכב היום: 3 מטעם הקואליציה מול 6 שלא. הרוב הדרוש למינוי שופט עליון - 7
- ההרכב המתוכנן: 7 מטעם הקואליציה מול 4 שלא. הרוב הדרוש למינוי שופט עליון - 7
בהסבר להצעת החוק נכתב: "מוצע לקבוע בסעיף 4 לחוק היסוד הרכב לוועדה לבחירת שופטים אשר יאפשר ביטוי רחב לערכי הציבור ולגיוון העמדות וההשקפות בחברה הישראלית, ולמנוע מצב שבו השופטים המכהנים שולטים – באופן חיובי או בדרך של וטו - בהליכי המיון והבחירה לתפקידי שפיטה והרשות השופטת משפיעה בעצמה על הרכבה. עוד מוצע לאפשר שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת באופן שיבטיח שקיפות בהליכי המינוי. השימוע יבטיח את איכות המועמדים לשיפוט ויבטיח דיון ציבורי גלוי בתפיסות המשפטיות ובערכים העקרוניים של המועמדים לפני מינויים.
"הרכב הוועדה לבחירת שופטים עובר לחקיקתו של חוק זה הוא בן תשעה חברים. שלושה מתוכם שופטים של בית המשפט העליון, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שני חברי כנסת ושני שרים. בשיטה זו לחברי הוועדה שאינם נבחרי ציבור – השופטים ועורכי הדין – יש רוב בוועדה, ולא ניתן למנות שופט שאינו מקובל עליהם לערכאה כלשהי. יתרה מכך, נציגי בית המשפט העליון בוועדה נוהגים להצביע באופן מתואם ביניהם, והדבר גורם לכך שנציגי הרשות השופטת מנהלים משא ומתן עם יתר חברי הוועדה כיחידה אחת עם כוח מיקוח מוגבר".
"נציגי בית המשפט העליון בוועדה נוהגים להצביע באופן מתואם ביניהם, והדבר גורם לכך שנציגי הרשות השופטת מנהלים משא ומתן עם יתר חברי הוועדה כיחידה אחת עם כוח מיקוח מוגבר"
על פי התזכיר, "מוצע לקבוע משקל שווה לשלוש רשויות השלטון כאשר בוועדה יכהנו שלושה שרים, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושלושה ראשי ועדות של הכנסת: ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הכנסת והוועדה לביקורת המדינה. לצדם יכהנו שני נציגי ציבור שיבחר שר המשפטים כאשר האחד עורך דין והשני איננו, כדי שייצג נקודת מבט ציבורית של מי שאינו מגיע מתחום המשפטים. שני נציגי הציבור יחליפו את שני נציגי לשכת עורכי הדין שכיהנו עובר לחוק. אין הצדקה לחברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, שכן גוף זה איננו מייצג את הציבור הכללי, ואף ספק כמה הוא מייצג את ציבור עורכי הדין נוכח ההשתתפות הנמוכה בבחירות ללשכת עורכי הדין. את נציגי הציבור ימנה שר המשפטים שכן הוא זה אשר מונה בידי הכנסת להיות אמון על אינטרס הציבור בתחום המשפט. השר, כנציג עכשווי ומתחלף של הרוב, יבחר את נציגי הציבור בסמוך לכינונה של כנסת חדשה".
ביקורת שיפוטית ופסקת התגברות
- כדי לפסול חוק של הכנסת יידרש רוב מיוחד בהרכב מלא של שופטי בג"ץ
- הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק שבג"ץ פסל אם תשיג רוב של 61. לכל קואליציה (כמעט) יש רוב כזה
בהסבר להצעת החוק נכתב: "הסעיף המוצע קובע כי בטלותם של חוקים רגילים שעומדים בסתירה לחוקי יסוד איננה אוטומטית וכי רק בית המשפט העליון, בהרכב מלא של כל שופטיו, למעט שופטים שנבצר מהם להשתתף בדיון במשך למעלה מ-30 יום מיום שנדרש בית המשפט העליון להכריע בעניין, רשאי לדון בפסילתו של חוק. זאת, הן כדי להבטיח דיון מקיף וממצה עם מגוון העמדות שיש לבית המשפט העליון והן כדי למנוע השפעה על הדיון בשל אקראיות ההרכב שידון בו. עוד מוצע כי הרוב הדרוש לפסילתו של חוק בידי בית המשפט יהיה רוב של שמונים אחוזים מכלל השופטים המכהנים בבית המשפט העליון, מתוך תפיסה שביטול הבחירה הדמוקרטית של הציבור הוא אירוע חריג שבחריגים ואם קיים ספק שמוביל כמה שופטים להתנגד לביטולו של החוק, הרי שיש להשאיר את בחירתו הדמוקרטית של הציבור באמצעות נבחריו על כנה. עמדה זו היא גם ביטוי לעובדה בישראל טרם גובשה חוקה מלאה ומוסכמת. לפיכך, פסילת חקיקה על בסיס חקיקת יסוד צריכה להיעשות בהסכמה שיפוטית רחבה".
"ביטול הבחירה הדמוקרטית של הציבור הוא אירוע חריג שבחריגים ואם קיים ספק שמוביל כמה שופטים להתנגד לביטולו של החוק, הרי שיש להשאיר את בחירתו הדמוקרטית של הציבור באמצעות נבחריו על כנה"
עוד נכתב: "מוצע כי אם פסל בית המשפט העליון הוראת חוק בהסכמת כלל שופטיו – לא תוכל הכנסת שחוקקה אותו להתגבר על פסיקה זו של בית המשפט העליון בתקופת כהונתה. לעומת זאת, אם פסיקת בית המשפט הפוסלת חקיקה ראשית של כנסת התקבלה שלא בהסכמת כלל שופטיו, מוצע כי הכנסת תוכל להתגבר על פסיקת בית המשפט הפוסלת חוק ברוב של 61 חברי הכנסת וזאת אם קבעה הכנסת במפורש כי החוק יעמוד בתוקפו על אף פסיקת בית המשפט. ההתגברות תהיה בתוקף עד לכהונתה של הכנסת הבאה, אשר תוכל לבחון אותה מחדש. לשם כך נקבע כי תוקף ההתגברות מוגבל למשך ארבע שנים או עד לתום שנה מתחילת כהונתה של הכנסת המכהנת לאחר הכנסת שחוקקה את חוק ההתגברות, לפי המאוחר".
ביטול עילת הסבירות
- שופטים לא יוכלו לפסול החלטות של הממשלה ושל רשויות שפועלות תחתיה (כמו רשויות מקומיות, שב"ס, ביטוח לאומי) בנימוק שהן לא סבירות
בהסבר להצעת החוק נכתב: "מוצע לקבוע בסעיף 15ב ביטול של עילת חוסר הסבירות שהתפתחה בפסיקה הישראלית. הממשלה מחויבת לפעול לפי חוק בגבולות הסמכות שניתנה לה ובהליך הוגן. אולם הפסיקה הישראלית פיתחה בעשורים האחרונים עילת התערבות חריגה במעשי הממשלה כל אימת שבית המשפט סבור כי החלטת הממשלה או השר איננה סבירה... כתוצאה מאימוץ עילת הסבירות כעילה לפסילת שיקול דעתו של בעל הסמכות החוקית, יועצים משפטיים מתערבים תדיר בשיקול הדעת שהמחוקק הפקיד בידי הממשלה ושריה בכל סוג של החלטה או מינוי".
"בית המשפט מעולם לא קיבל סמכות להחליף את שיקול דעתן של רשויות השילטון האחרות ואין להניח ששיקול דעתו נכון יותר"
עוד נכתב: "ביקורת סבירות שיקול הדעת של הרשות המינהלית מסורה לכנסת שנותנת אמון בממשלה ולציבור שבוחר בה, והיא אינה עניין להכרעה שיפוטית. בית המשפט מעולם לא קיבל סמכות להחליף את שיקול דעתן של רשויות השילטון האחרות ואין להניח ששיקול דעתו נכון יותר. עילה עמומה שכזו אף פוגעת בוודאות המשפטית והיא פותחת פתח לפסיקה שאיננה עקבית. בכך היא פוגעת באמון הציבור שעלול לקבל את הרושם שענייניו המשפטיים כפופים להכרעה סובייקטיבית באופיה. היא גם מתמרצת הצפה של בתי המשפט בעתירות שעניינן הימור על עמדתו הסובייקטיבית של השופט. לפיכך מוצע לבטל את עילת חוסר הסבירות ולהחזיר את הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל למיקוד הראוי לה בשאלות של חוסר-סמכות, תקינות ההליך ועמידה בדרישות חוקים מפורשים".