שעות אחרי שסמ"ר עידו ברוך ז"ל שנהרג בפיגוע בשומרון הובא למנוחות, אימו, עינב, ספדה לו בכאב הערב (רביעי) בריאיון ב"שש עם" וסיפרה על האדם המיוחד שהיה: "עידו היה ילד של נתינה, תמיד עזר לאחרים, חילק אוכל למי שצריך. הוא היה עובד בהתנדבות כדי-ג'יי'. בכל מקום שהיה צריך תרומה ועזרה – שם הוא היה".
עינב שחזרה את הרגע בו הבינה שבנה נפגע: "הגיעו לפה צוות מהצבא, אנחנו כבר היינו בדרך. הגענו לבית החולים, חיכו לנו שם קצינת נפגעים, רופא, המפקד שלו – ונכנסנו למיון. כשבאנו להיכנס לתוך המיון, הסיטו אותנו הצידה לחדר, הושיבו אותנו, ולרגע לא חשבנו שנקבל בשורה קשה, אלא רק עדכון. נכנס הרופא – וסיפר על אופי הפציעה, ורק בסוף אמר שלמרות כל המאמצים שהם עשו הכדור חדר מהכתף לתוך הלב, והוא נהרג".
האם סיפרה כי עידו ז"ל היה נוהג לשלוח לאביו תמונות, בהן גם זו שבה הוא נראה מסמן בידו שהכל בסדר – והאב היה מעדכן אותה. "זה קשה מאוד, אין מה להגיד. זה לא משהו שקמים בבוקר וזה נעלם. עידו היה ילד מאוד מיוחד, מצטיין בכל מה שהוא עושה. הוא היה בכיתת מופת, הוא היה מדריך בצופים וארגן מחנה קיץ, יצא לשנת שירות ואחרי זה לשירות צבאי בסיירת גבעתי בצוות חמש – הצוות הכי הכי. הוא רצה להיות הכי טוב".
עינב הוסיפה כי למרות ההתחממות הביטחונית, היא לא חששה נוכח העובדה שעידו ז"ל היה בגזרה. "ידעתי שהצבא עושה הכי טוב כדי לשמור על החיילים שלנו, ושזאת המשימה שלו – לשמור על כולנו. הוא (עידו ז"ל) כל הזמן ראה את המטרה לנגד עיניו, הוא ידע מה המשימה ומה צריך לעשות. הוא היה צריך לצאת לקורס קצינים בנובמבר – אבל הוא לא ייצא", אמרה בכאב.
עידו היה חתום על כרטיס אד"י, ומשפחתו החליטה לתרום את קרניות עיניו. "אנחנו רצינו לתרום יותר, רצינו לתרום את כל מה שאפשר. אבל אמרו לנו שרק את הקרניות שלו אפשר לתרום, והעיניים המחייכות שלו יהיו עכשיו אצל מישהו אחר".