7 שנים לאחר שמאיה נצר נפצעה בפיגוע המשולב שאירע בארמון הנציב בירושלים, היא חזרה לאחרונה לבית החולים שערי צדק שבו אושפזה והביאה חיים חדשים לעולם, בנה הבכור אריאל - הניצחון שלה בצל הטראומה. נצר, בת 31 ממודיעין, קיבלה אז טיפול רפואי בבניין 10 הישן בחדר 104 והפעם היא הגיעה לקומה 10 בבניין החדש בחדר 40 - אותם המספרים בקונספט ישן-חדש.
"בכינו מאושר - רצו לגדוע לי את החיים ויצרתי המשכיות"
"הגענו לבית החולים לפנות בוקר כשהתחילו צירים, הבנו שזה מצב שמחייב להגיע לשם", היא משחזרת את היום שבו הפכה לאימא, בריאיון ל-N12. "כמובן שזה היה השלב שהייתי די כאובה, אז ישר קיבלנו את הטיפול ולא היו עיכובים. ישר נכנסתי עם בעלי, חיברו למוניטור ועשו את הבדיקות. זה היה קצת פחות מ-12 שעות עד שהייתה הלידה. בחדר היו איתי אימא שלי ובעלי - במשפחה שלו זה הנכד הראשון".
איך הייתה התחושה לחזור למקום שבו אושפזת אחרי שנפצעת בפיגוע המשולב שאירע באוטובוס בארמון הנציב ב-2015, הפעם מנסיבות משמחות?
"זה היה מאוד מרגש. בפעם ראשונה הגעתי לשם כשניסו לקחת לי את החיים והפעם זה היה כדי להביא חיים חדשים לעולם. דרך הטרור הם רוצים לגדוע חיים ופה יצרתי המשכיות. אני והמשפחה שלי התרגשנו ובכינו מאושר. היינו מחובקים יחד ולא האמנו שהיצור הקטן הגיע לעולם".
כשנכנסת לבית החולים שערי צדק ודרכת כמעט באותו המקום, מה עבר לך בראש?
"זו אירוניה. פתאום קלטתי שזו אותה קומה, שני בניינים נפרדים והספרות דומות. אלו דברים שהעצימו עוד יותר את המשמעות. אבל בגלל הטיפול המסור שקיבלתי, נשאר לי זיכרון טוב והרגשתי שבאתי למקום שאני מרגישה בו נעים".
"העיר העתיקה זו קו אדום, דרוכה בחושך ושמה לב לרעשים"
למרות שהתמונות המזעזעות מהפיגוע הקשה נמחקו מזיכרונה, היא כבר היום לא אותה מאיה. כזו שמחד עם יותר ביטחון ויודעת עד כמה אצורים בה כוחות אדירים, ומאידך - הרבה יותר חוששת ודרוכה. "אני יודעת שיש לי את היכולת להתמודד עם דברים שבחיים לא חשבתי שאפשר להתמודד איתם. זה היה אירוע מטורף - אני ברחתי מהאוטובוס ואחרי שהייתה את הדקירה - פשוט המשכתי לרוץ", מספרת נצר. "אלו כוחות שמוצאים מתחת לאדמה".
"אבל כל הסיטואציה, הרעשים והפתאומיות זה משהו שנשאר בראש", היא מודה בקול רועד. "עד היום האזור של העיר העתיקה הוא סוג של קו אדום. אם אני מגיעה לשם עוד מהבית מתחיל הלחץ. אני היום עם רכב וחוששת לנסוע באוטובוס. בחושך יותר דרוכה ושמה לב לרעשים, לתנועות ידיים ואפילו אם מישהו הולך עם יד בכיס".
כשנשמעה אזעקה במודיעין במבצע "עלות השחר", זה העצים את הפחד שמהדהד בראשך?
"למרות שאני יודעת שהייתי בתוך הבית ומוגנת זה סוג של פחד קיומי. זה אירוע שונה מהיכולת של מישהו לפגוע בי פיזית, אבל זה חשש גם כשאני לא גרה בדרום".
7 שנים אחרי שנצר נדקרה בגבה בידי מחבל בקו האוטובוס 78, היא עדיין נותרה פצועה בנפש - פצע עמוק שאין בכוחו של הזמן לרפא. "פציעה נפשית היא לכל דבר ועניין, נכות שלא נראית לעין. אם יש פתאום קושי, בוכים סתם ככה בלי סיבה או מתעוררים מחלום, אנשים לא מבינים את זה. לומדים להתמודד עם זה ויש דברים קטנים שמשפרים את ההרגשה הזו".
כשנצר מתבוננות בתמונות שלה מחדר הלידה, היא מחייכת ומעריכה יותר מתמיד את המתנה שהביאה לאוויר העולם. "העובדה שרצו לקחת לי את החיים, אבל נשארתי בחיים והבאתי חיים - זה הניצחון האמיתי שלי. בן זה עוד המשכיות וזה הפוך ממה שניסו לעשות לי. שזה רק ימשיך והוא יגדל, בעזרת השם".