א', נ' וי' מנהלים חיים נורמטיבים לחלוטין. שלושתם עובדים, שניים מהם חילונים ואחד דתי, ושלושתם עזבו את הקהילה החרדית. לשלושתם גם יש ילדים, ילדים שהם לא זוכים לראות אך ורק בגלל שבחרו לשנות את אורח חייהם ועזבו את הקהילה שלהם – וכל זה קורה בחסות החוק, בדמותו של בית הדין הרבני. "אני בסך הכל רוצה קשר עם הילדים שלי. זה כאב שאי אפשר לתאר. אין יום שאני לא מתעורר מכאבים ושואל 'איפה הילדים שלי?'", מספר י'.
א' גדל כחרדי, התחתן, נולדו לו שלושה ילדים ואז לפני 12 שנים החליט לעזוב את המגזר החרדי. מאז הוא נענש במקום הכואב ביותר – בילדים. היום הוא רווק תל אביבי שעובד בעבודה מסודרת ולמרות שאורח חייו רגיל לחלוטין, אינספור ניסיונותיו לשכנע את בית הדין הגדול שהוא ראוי לפגוש את ילדיו העלו חרס. "אני פשוט רוצה לפגוש את הילדים שלי. יש לי שלושה ילדים שאני מאוד אוהב. הם חרדים, אני לא. אני כבר כמה שנים לא מצליח לקיים איתם קשר תקין", הוא משתף.
"כרגע הסיבה שאני לא רואה אותם היא כי קיבלתי החלטה של בית הדין הרבני, שיש לזה תוקף של חוק, שכרגע אני לא יכול לפגוש אותם", מוסיף א' בתסכול. "אבא שמכה את הילדים שלו - מותר וצריך לראות הילדים שלו לפי חוק. כל אבא, כל אימא, כולם זכאים לראות את הילדים שלהם. אבל לאבא שיצא בשאלה אסור לפגוש אותם – בחסות החוק. אני בעד שהם יהיו חרדים אם זה מה שהם רוצים, אני פשוט רוצה לראות אותם. יש לי חור בלב".
גם עורכת דינו בתיה כהנא דרור מתרעמת אל מול אי-הצדק שנעשה לא': "אנחנו כאילו במדינה דמוקרטית שבה בן-אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל מסתבר שאם בן-אדם מחליט להיות לא דתי אז בסבירות גבוהה הוא יאבד את הילדים שלו כשהוא מתגרש. וזה בגלל שזה לא מוצא חן בעיני בית הדין, שיש לו סמכות בקביעת משמורת והסדרי שהות".
"אני חיה מהזמנים שאני רואה אותה"
נ' בת 29, גדלה בקהילה חרדית, והיום מתגוררת בתל אביב ועובדת כקלינאית תקשורת ילדים. כשעזבה את הקהילה לא האמינה שתנהל מאבק של שנים ואין-סוף דיונים כדי לזכות לראות את בתה בת ה-8 לכמה שעות בשבוע ללא לינה וללא סופי שבוע.
"בבית הדין משקרים. להגיד שאני מסוכנת, להגיד שאני מסוממת, כל דבר אפשר להגיד", היא משתפת. "אני מרגישה חלל פשוט עצום בלב. פשוט ריק. אני כל הזמן חושבת מה קורה עם הילדה שלי. אין רגע אחד שאני לא חושבת עליה. אני חיה מהזמנים שאני רואה אותה, מפעם לפעם אני מדמיינת אותה בכל מקום שהיא איתי. זה צובט אותי, זה מכאיב לי".
לא רק נ' מורחקת בסיפור הזה מבתה. גם ש', סבתה החרדית של בת ה-8, שגרה מרחק הליכה מנכדתה היחידה והיא ממודרת מחייה בגיבוי החוק. "זה מאוד קשה, אני לא ישנה בלילות. אני לפעמים פשוט בוכה, אני משתגעת, במיוחד בשבתות, כל כך קשה לי. הייתי כל כך קשורה אליה, היא הייתה כמו חברה, זאת לא נכדה רגילה. היינו מסתובבות ביחד, הייתי לוקחת אותה לבריכה, לים, כל דבר שהיא ביקשה", מספרת ש'.
"גנבו את הילדים שלי ממני"
גם לסיפורו של הרב י' קשה להאמין. עד לפני 5 שנים הוא היה אברך חסידי שגר בעיר חרדית יחד עם אשתו ושבעת ילדיו. הוא החליט לעזוב את גינוני החברה החרדית, אך להישאר קרוב מאוד לדת. היום הוא מתגורר בהתיישבות ומשמש רב בישיבה המקומית. ביום בהיר אחד הפסיקו ילדיו של י' לבוא למפגשים עימו, והוא פנה לבית הדין. הדיונים בעניינם עסקו בסטיילינג. כל חטאו הוא החלפת השטריימל במיני מצנפת הדורה והחליפה הישיבתית בחולצה תכולה.
י' מספר על ההסבר הבלתי מתקבל על הדעת שקיבל מבית הדין הרבני כשביקש לראות את ילדיו: "בבית הדין אמרו: 'אתה שינית את הלבוש שלך. אתה לא לובש כמו שמקובל בעולם הישיבות. הילדים אליך בחיים לא יגיעו לבית'. בגלל זה אני איבדתי את הילדים שלי. בלי רחמנות אמרו לי את זה".
כאשר החליט י' להאמין קצת אחרת, נקראו ילדיו לרב מקומי ששכנע אותם שלא לשמור על קשר עם אבא. השיחה הצליחה להרחיק ממנו כמה מילדיו, אחרים שיתפו אותו במה שנאמר להם. "נאמר להם שאני מסוכן ושאני לא שומר תורה ומצוות, שאני יקלקל אותם ושהם צריכים להתרחק ממני", הוא משחזר. "כששמעתי את זה הרגשתי כאב שאתה לא יכול לתאר. אני בסך הכול רוצה קשר איתם, בסך הכול אני אוהב אותם. גנבו אותם ממנו, אני השקעתי את כל חיי בתוכם. אין יום שאני לא מתעורר מכאבים, מ'איפה הילדים שלי?'".
כ-3,000 צעירים חרדים עוזבים בכל שנה את המגזר. לפי ההערכות, כמאה מהם נקלעים למאבק על קשר עם הילדים. עו"ד נטע קמר, מנהלת תוכנית "צעדים – סיוע להורים יוצאים", מסבירה על השיקולים המפוקפקים שעומדים מאחורי ההחלטות שמשפיעות על חייהם של ההורים: "מחלקות רווחה בערים חרדיות מלכתחילה נמצאות בנקודת פתיחה אחרת מלשכות רווחה בערים לא חרדיות. יש מחקר שיצא של פרופסור כרמית כץ שדיברה עם עובדות סוציאליות מהרווחה בערים חרדיות והן בעצמן מעידות שמופעלים עליהן כל מיני לחצים מצד מנהיגים בקהילה, מצד שלטון מקומי, כדי לקבל החלטות שבסוף הן מוטות לכיוון מסוים".
תגובת הנהלת בתי הדין הרבניים: בית הדין נותן את החלטותיו בענייני משמורת בהתאם להמלצות רשויות הרווחה בישראל ובחינת טובת הילדים, ואין כל משמעות לעניין אורח החיים הפרטי הדתי או הלא דתי של ההורה. כשניהול חייו הפרטיים אינו מעניינו של בית הדין".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "שירותי הרווחה פועלים תמיד בהתאם לעקרון טובת הילד ויפעלו לשימור הקשר של הקטין עם הוריו, כאשר אחד מהם עוזב את העולם החרדי או לחילופין מצטרף אליו, וזאת כל עוד הקשר איננו פוגעני כלפיו. הסתכלות על טובת הילד מחייבת את העובדים הסוציאליים לקחת בחשבון את ההשלכות שיכולות להיות על הקטין להחלטות של הוריו. חשוב להדגיש כי שירותי הרווחה הם גורם ממליץ וההכרעה נתונה לערכאות השיפוטיות. בכל מקרה, התערבות של עסקנים וקהילות אינה רלבנטית בגיבוש המלצות והדבר מנוגד להנחיות המשרד".