איה בת ה-9 מרמאללה ושני אחיה הקטנים - מחמוד (4) ואינאס (7) לא ישכחו את אפריל האחרון, ימי חודש רמדאן. הם ישנו בסלון לאחר שבירת הצום עד לשעה מאוחרת, כאשר אביהם מונטאסר כבר יצא לעבודה ואימם שהתה מחוץ לביתם.
לפתע, ריח עשן העיר את איה בבהלה. היא הלכה בכיוון העשן והבחינה בכך שהמטבח מתחיל לעלות באש. אחיה מחמוד עמד שם ופרץ בבכי. איה ניסתה לכבות את האש עם כרית, אבל הלהבות רק גברו. היא אחזה באחיה והובילה אותו לחדר אחר בבית שבו יסתתר, חזרה לסלון וניסתה לפתוח את הדלת.
איה נכוותה והשכן שהבחין בעשן - הזעיק עזרה
הדלת להטה מחום ואיה נכוותה. פתחה את החלון בחוסר אונים והחלה להזעיק עזרה, אבל הרחוב כמעט ריק ואיש לא שמע. פתיחת החלון הכניסה חמצן לבית, ליבתה את האש והלהבות פגעו באיה. לבסוף, אחד השכנים הבחין בעשן, הזעיק שכנים נוספים והם שברו את דלת הבית הלוהטת - ונכנסו לשם.
רגע לפני שאיה איבדה את ההכרה, היא אמרה להם ששני האחים שלה בתוך הבית ושהיא חוששת שתמות. היום, כ-3 חודשים אחרי, איה שוכבת במחלקת ילדים א' בבית החולים ספרא לילדים בשיבא. במהלך ביקורנו היא קוראת ספר בסמארטפון ומדברת מעט עם האחות. אביה ואימה לא משים ממיטתה, נמצאים לצידה בתורנויות כשבבית ממתינים להם האחים הקטנים. התמונה הזו לא מובנת מאליה. החלטה גורלית אחת של האב ככל הנראה הצילה את חייה של בתו.
"אמרו שהסיכויים שלה לשרוד קלושים - והחלטתי להעביר אותה לבית החולים בישראל"
ביום השרפה הובהלו איה ואחיה לבית הנחולים שבעיירה סלפית, ומשם לבית חולים בשכם. האח מחמוד והאחות אינאס נפגעו משאיפת עשן וכוויות קלות. המצב של איה, לעומת זאת, היה קשה - 35% כוויות בגופה ושאיפת עשן.
"איה הייתה מחוברת לחמצן בבית החולים. כעבור יום ראיתי שאין שום שינוי במצבה, שאין התקדמות וכבר אמרו לי שהסיכויים שלה לשרוד הם קלושים", סיפר האב. "דיברתי עם כל העולם ואחותו והחלטתי שאני מעביר אותה לבית חולים בישראל. ביקשתי שיבדקו בשבילי איפה הכי טוב ואמרו לי שבשיבא יש את הטיפול הכי טוב לכוויות. בבית החולים בשכם הזהירו אותי שיכול להיות שאיה לא תשרוד את הנסיעה, אבל פשוט הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. עשינו תיאומים, הזמנתי אמבולנס. במעבר ליד קלקיליה איה עברה לאמבולנס ישראלי ומאז אנחנו בספרא".
"זו הייתה ההחלטה הכי קשה שהייתה לי בחיים, אבל היום אני יודע שעשיתי מה שהיה צריך. איך שהיא הגיעה לטיפול נמרץ ילדים בספרא, טיפלו בה 13 שעות רצוף", הוא הוסיף. "כבר אחרי יום אחד ראינו שיפור. לא הייתי סולח לעצמי אם איה לא הייתה פה היום. הבת שלי כבר עומדת על הרגליים והולכת, אוכלת ושותה. היא עדיין זקוקה להמון טיפולים, אבל אנחנו כל הזמן רואים שיפור במצבה. אני מודה מכל הלב לבית החולים ולכל הצוות".
"איבדו הכרה בשרפה, אבל חילצו אותם בזמן"
מה שלום האחים של איה שהיו איתה בבית?
"בשרפה הם איבדו את ההכרה משאיפת העשן ואינאס נכוותה ביד, אבל חילצו אותם בזמן והיום הם בסדר גמור".
איך בעצם נגרמה השרפה?
"מחמוד קם לפני האחיות שלו והלך למטבח. הוא ראה את המצית שלי על מדף גבוה, טיפס והוריד אותו. התחיל לשחק איתו וככה האש ניצתה. בדרך כלל אני לא משאיר את המצית בבית, אבל ברמאדן אני לא מעשן והשארתי את המצית במקום שילדים לא יכולים להגיע אליו. ככה לפחות חשבתי. אם רק הייתי מבין לפני כן עד כמה מסוכן להשאיר ילדים קטנים לבד בבית ללא השגחת מבוגר".
ד"ר רעות כסיף לרנר, רופאה בכירה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים ספרא לילדים: "איה הגיעה במצב קשה מאוד, מורדמת ומונשמת עם כוויה נרחבת כולל בדרכי האוויר. היא עברה טיפול אינטנסיבי, כולל ניתוחים חוזרים, השתלות עור וטיפולים יום-יומיים בידי צוות הפלסטיקאים וצוות טיפול נמרץ ילדים. יחידת הכוויות הלאומית לילדים היא חלק מטיפול נמרץ ספרא, וזה מה שאפשר את הטיפול המקצועי הטוב ביותר שאפשר לתת".
"חל שיפור ניכר במצבה, הענקנו לאיה את החיים שלה בחזרה"
ד"ר רעות כסיף לרנר, רופאה בכירה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים ספרא לילדים
"חל שיפור ניכר במצבה. היום היא כבר לא מונשמת והשיא היה בשבוע שעבר, כשאיה נעמדה על הרגליים והגיעה להיפרד מצוות טיפול נמרץ בחיבוקים ובריקודים", היא מספרת. איה נכנסה לי ללב. היא מגיעה לבקר אותי, משחקת לי בשיער ומחבקת אותי כל הזמן. זו תחושה מדהימה. בשביל רגעים כאלה אני יודעת שבחרתי במקצוע הנכון. אי אפשר להסביר את זה במילים. הענקנו לאיה את החיים שלה בחזרה. המסע שלה בשיבא עוד לא הסתיים. איה זקוקה לניתוחים נוספים ולתהליך ארוך של שיקום".
ד"ר מוטי חרץ, מנהל היחידה הלאומית לטיפול נמרץ כוויות במרכז הרפואי שיבא: "איה עברה פגיעה מורכבת שכללה כוויות עמוקות בפלג הגוף העליון בכלל ובפנים בפרט. היא קיבלה טיפול משולב של יחידת הכוויות וטיפול נמרץ ילדים, שכלל גם ניתוחים מורכבים לשחזור פנים מלא. עצם העובדה שהגיעה לשיבא ולספרא לא רק הציל את חייה, אלא גם היווה פקטור משמעותי בהיבט התפקודי שלה לאחר מכן".