סיפור מקומם: במוצאי יום העצמאות האחרון נסעה חנה, תושבת אלעד יחד עם ביתה ברכבם המשפחתי. במהלך הנסיעה ברחוב אבן גבירול בעיר הן הבחינו באנשים רצים ובשני מחבלים שרודפים אחריהם עם גרזנים, והבינו שנקלעו לזירת הפיגוע הרצחני באלעד. המחבלים הבחינו בחנה וביתה והסתערו עם גרזנים על הרכב בו נסעו - ניפצו את השמשות וניסו לפגוע בהן.
בשלב הזה חנה התעשתה, לחצה על הגז בכל הכוח, הצליחה לעלות על המדרכה, לעקוף רכב אחר ולהימלט. הרכב נותר עם שמשות מנופצות ושאריות דם. אחרי הפיגוע, הגיעה המשטרה לביתם לגבות עדות ולקחה את הרכב למז"פ.
מאז, חלפו למעלה משלושה שבועות, והרכב טרם החזר למשפחה - למרות פניות רבות מצידה. המשטרה טענה בפני המשפחה כי מבחינתם אין כל בעיה להשיב את הרכב, אבל הפרקליטות היא זו שמסרבת - ולכן הרכב יישאר בחזקתה עד לסיום המשפט של המחבלים, שעשוי להימשך מספר חודשים. הרכב משמש את חנה ומשפחתה בשגרת היום יום. החל מנסיעות לעבודה, ללימודים ולעיסוקיהם – והיא לא מצליחה להסתדר בלעדיו.
בשיחה עם מאור זיכרמן, חבר מערכת "מהדורה ראשונה" בחדשות 12, שיחזרה חנה את רגעי האימה בהם הבינה שנקלעה לזירת פיגוע קטלני: "אני ובתי היינו ברכב בשעה 20:30 ברחוב אבן גבירול, ראינו אנשים רצים אז עצרתי לראות מה קורה. ואז ראינו משני צדדי הרכב את המחבלים עם גרזנים. בגלל שעצרתי, המחבל לא הצליח לתת בראש את הגרזן למישהו שרץ. אני חצצתי בין המחבל לאזרח והמחבל נתן לי את הגרזן לרכב וניפץ לי את השימשה הקדמית. הוא ניסה לתת לי מכה על השימשה של הנהג אבל אני נתתי גז וניסיתי לנסוע. בנסיעה הוא גם נתן לי מכה לבגאז'. הגרזן הזו הייתה עם דם כי הם כבר הרגו אנשים", היא מספרת.
"אנחנו המשכנו לנסוע ברחוב וראינו את אחד האנשים שחצי גוף שלו היה ברכב וחצי גוף שלו היה על הכביש. הבת שלי התקשרה למשטרה תוך כדי להודיע על הפיגוע. היה לנו נס גדול. באותם רגעים אתה לא חושב, אתה פועל אתה רוצה להציל את עצמך".
לדבריה של חנה, אחרי הפיגוע השוטרים הגיעו לבית המשפחה בארבע לפנות בוקר ולקחו את הרכב כדי להוציא ממנו דגימות DNA, ולבדוק אם הדם שנשאר על האוטו הוא של הנרצחים או המחבלים."אני נוסעת כבר שבועיים באוטובוסים ואני רוצה את הרכב שלי בחזרה, אני זקוקה לרכב הזה. אין אפשרות להגיע למקום העבודה שלי באוטובוס אחד. ניסיתי להתקשר למשטרת ראש העין ולא היה מענה, גם למשטרת אלעד ולא היה מענה. גם בפתח תקווה לא ענו לי", אומרת חנה בייאוש.
היא מספרת שנאלצה להפעיל כמה קשרים, עד שקיבלה את מספר הטלפון של החוקר שאמון על המקרה והוא אמר לה תחילה שהם בודקים את הרכב ושההליך יקח כמה ימים. "הוא התקשר אחרי כמה שעות ואמר שהרכב נמצא בפרקליטות, ועד שאין העמדה לדין או גזר דין וזה ייקח כמה חודשים – את לא תקבלי את הרכב'"
חנה ממשיכה: "עכשיו אני כבר שלושה שבועות בלי הרכב, פניתי למשטרה אחרי שבועיים. אני מרגישה חוסר אונים. נפגעתי פעמיים, פעם ראשונה שהמחבל תקע לי את הגרזן ברכב ופעם שנייה שהפרקליטות משאירה אותי בלי רכב. אני לא מאמינה שצריכים לקחת את הרכב ולשים אותו על דוכן העדים. הם כבר לקחו דגימות מהרכב. מישהו צריך לתת לי את המענה. אני בעזרת השם יצאתי בריאה והבת שלי רק נפגעת חרדה, אתם משאירים אותי בלי רכב וזה לא ראוי מבחינת המדינה והפרקליטות".
תגובות
מהמשטרה נמסר בתגובה: "ככל ומדובר בראיה בתיק חקירה מתנהל, הרי שהשחרור מותנה באישור הפרקליטות"
תגובת הפרקליטות: "הרכב נתפס כחוק באופן זמני. בשלב הנוכחי עדיין לא הסתיימה בדיקתו במסגרת החקירה. עם השלמת הבדיקות הנדרשות תיבחן האפשרות להשיב את הרכב לבעליו באופן מיידי".