ש', תושבת נהריה, הייתה רק בת 6 בזמן שארבעה מחבלים חדרו מדרום לבנון בשנת 1979 לנהריה באמצעות סירת גומי. לאחר שהם רצחו את השוטר אליהו שחר, הם נכנסו לבניין בו התגוררה ש', פרצו לדירה של בני משפחת הרן ולקחו כבן ערובה את אב המשפחה דני ובתו הקטנה. בקרב יריות שהתנהל מול כוחות הביטחון רצחו המחבלים את שני בני הערובה. ש', גרה באותו בניין והייתה עדה לפיגוע. כעת, 43 שנים אחרי, היא תוכר כנפגעת פוסט טראומה.
בזמן הפיגוע הסתתרה ש' בביתה, וכשיצאה לחפש את אימה נתקלה בגופת אחת המחבלים וכן בכמויות הנשק אותם נשאו. לדבריה, מאז אותו אירוע חייה נפגעו, היא מסתגרת וסובלת מפחדים וחרדות אשר מתגברות בכל פעם שיש החמרה ביטחונית. עוד היא מספרת כי היא "מפחדת מהחושך וישנה עם מנורת לילה. דלת הבית צריכה להיות תמיד נעולה והילדים מפחדים להעיר אותה מהשינה או לגעת בה מבלי שהיא רואה אותם".
היא לא לוקחת כדורי שינה מכיון שהיא מפחדת שאם תישן חזק ויקרה משהו היא לא תוכל לשמוע, להגיב ולהגן על הילדים שלה. לפני כשנה ש' ניגשה לוועדות הביטוח הלאומי בדרישה לקבל הכרה בפוסט טראומה והוכרה חלקית בלבד. היא ערערה על ההחלטה באמצעות עו"ד אלי סבן שטען כי יש להחיל את המדיניות של משרד הביטחון להכרה מלאה, שהחלה לאחר המקרה של איציק סעידיאן שהוכר גם כן חלקית כנפגע פוסט טראומה והצית את עצמו.
בוועדה הסבירו כי "המבקשת חיה את האירוע, את האפקט המלווה הנרגש, מתח בעל גוון חרדתי דכאוני עם נטייה להתפרץ בבכי" וקבעה כי: "יש קשר סיבתי מלא בין אירוע האיבה בו עברה לבין מצבה הנפשי". עקב כך היא תזכה לגמול חודשי לכל החיים וטיפול ושיקום נפשי כמו נכי צה"ל.
עו"ד אלי סבן: "המקרה הזה הוא בשורה טובה לגל נפגעי פעולות האיבה, . לאור המקרה הטרגי של איציק סעדיאן ביקשנו גם להכיל את המדיניות החדשה של משרד הביטחון שאומרת שכל אדם שעבר אירוע דרמטי ומוכר כפוסט טראומה, חייב לקבל הכרה מלאה של 100 אחוז מצב נפשי שנגרם בעקבות אותו אירוע. גם במקרה הזה היא הוכרה בהתחלה ב-50 אחוז - כלומר חצי מהנכות שלה קשורה לאירוע וחצי לאירועים אחרים. פה התקדים כי הכירו בה בהכרה מלאה למרות הזמן הרב שחלף".