איבון נדל כבר בת 70, אך זה לא מונע ממנה בכל יום לצאת ולהתנדב. הסיפור המיוחד שלה ושל אביגיל, ילדה עם מוגבלויות קשות, התחיל בפגייה בבית חולים אסף הרופא, שם אושפזה מיד לאחר לידתה. איבון עד מהרה הפכה ממתנדבת למעין "סבתא" של הילדה שכל כל כך נקשרה אליה, וכמעט 6 שנים אחר כך, אי אפשר להפריד בין השתיים.
"היא ראתה אותי ואז היא חייכה אלי חיוך ענק שקשה לתאר, ואני ממש התחלתי לבכות מהתרגשות", סיפרה איבון על היום שבו ראתה את אביגיל בפעם הראשונה. "ראיתי אותה אחרי הלידה וליטפתי אותה כי ריחמתי עליה. שאלתי את האחות במחלקה מה צריך לעשות איתה, והאחות השיבה לי שצריך להאכיל אותה. אז הרמתי אותה, נישקתי אותה והתחלתי להאכיל אותה".
אביגיל נולדה מוקדם מהצפוי ועם מוגבלויות קשות. איבון נזכרת כי תחילה הצוות הרפואי סבר כי היא כלל לא מסוגלת לתקשר, אבל היא הרגישה אחרת, "חשבו שהיא לא שומעת ולא רואה, אני התעקשתי שהיא כן", סיפרה איבון. "הייתי מגיעה מוקדם בבוקר פעמיים בשבוע כדי שיהיה לי מספיק זמן כדי לטפל בה ולתת לה את הזמן שלה. מאוד נקשרתי אליה ובכל פעם שהגעתי היא התחילה להגיב אלי יותר ויותר, חיפשה אותי בעיניים, חייכה אלי, והגיבה לקול שלי".
"אמרתי לאחות הראשית, אביגיל מחוברת אלי ומגיבה והאחות אמרה לי שזה לא יכול להיות, אביגיל לא רואה ולא שומעת והיא בכלל לא מגיבה. 'את מדמיינת' ובעצם חשבו שאני 'טרללה'. אבל אני ידעתי אחרת", תיארה איבון. אחרי שהפנתה את תשומת ליבם של הצוות המטפל לדרך שבה אביגיל מתקשרת עימה, הם הבינו כי אביגיל באמת מתקשרת.
בגיל 8 חודשים הוריה של אביגיל העבירו אותה למסגרת הדיור בבני ברק של עמותת 'עלה' - הרשת הלאומית לטיפול וקידום ילדים ואנשים עם מוגבלויות. הוריה הבינו כי בביתם אין להם את היכולות לקדם את אביגיל ולטפל בה, לעומת המכשור והצוותים שיש לרשת 'עלה' וכי הם מסוגלים לתת לה את המענה הנכון למצבה.
"ביום שהיא עברה ל'עלה' הלבשנו אותה כמו נסיכה כדי שתצא בהרגשה טובה", נזכרה איבון, "לקחתי את אחת המעטפות שאיתן אביגיל עזבה את המרכז הרפואי ורשמתי עליה את כל הפרטים שלי, את הטלפון, הכתובת, שם מלא ואפילו ת"ז, כדי שיכניסו את הפרטים שלי ב'עלה' וכך אוכל לבקר את אביגיל ללא הגבלה. אחרי שבועיים וחצי בערך התקשרו אליי ושאלו אם אני יכולה לבוא לבקר את אביגיל. הם התקשרו ביום חמישי - וביום ראשון הגעתי".
איבון המשיכה להגיע ל'עלה' בכל יום ראשון במשך 5 שנים, כשהיא מתניידת בשני אוטובוסים מרמלה לבני ברק כדי להגיע אל אביגיל. "היה עלי עומס גדול, הבת שלי הייתה אחרי השתלת לב ועדיין פעמיים בשבוע הגעתי ולא הסכמתי לוותר על אביגיל", היא סיפרה, "אני לא מפספסת אף יום של התנדבות. אחרי שאני מלבישה אותה בבגדים יפים ואז אנחנו יוצאות לטייל. אני לוקחת אותה לגן שעשועים עם נדנדות ושמה אותה על סוס עם קפיץ ויושבת איתה. בהתחלה הילדים שלי היו נרתעים ממנה אבל לימדתי אותם שהיא מתוקה ואח"כ הילדים התחברו אליה והיא לא הייתה מסכימה שהם ילכו הביתה. בכל יום ראשון היה לה טיפול בבריכה והייתי הולכת איתה כי היא מאוד אוהבת את המים, והייתה שוחה מאוד טוב עם כל האביזרים שלה. היא מרגישה מאוד טוב במים".
"כיום אביגיל מכירה את כל המשפחה שלי ואת כל הנכדים שלי וגם הם מכירים אותה", שיתפה איבון. "לפני כחודש היה לבעלי יומולדת אז היא צעקה לו: 'יוסי יוסי מזל טוב', משפט כזה ממיס אותי וכולם מתרגשים מהילדה הזאת".
"הסיפור של איבון ואביגיל הוא אחד מיני רבים של חיבורים אמיתיים בין מתנדבים לילדים שלנו ב'עלה'", ציין יהודה מרמורשטיין, מנכ"ל ומייסד רשת עלה, "אין לכם מושג כמה ההתנדבות הזאת משנה לילדים האלו את החיים. הם מחייכים, הם שמחים והמתנדבים מרגישים מסופקים. הקורונה אתגרה בהרבה היבטים ובעיקר בריאותיים אבל ירידה בכמות המתנדבים היא נזק גדול, ואנו קוראים לכולם בקריאה נרגשת: בואו להתנדב למען ילדים עם מוגבלויות. הם צריכים אתכם".
מערך המתנדבים בעמותות השונות נפגע קשות בתקופת הקורונה. ימים רבים בהם לא ניתן היה להיכנס למוסדות ולמסגרות, והריחוק החברתי השאיר אנשים רבים בבית. מצוקת המתנדבים עלתה ובעקבות כך הקושי והעומס נפל על הצוות המטפל. הסיפור בין איבון לאביגיל ממחיש את הקשר הנפלא ואת האושר והסיפוק שההתנדבות גורמת. "ההתנדבות הזאת נתנה לי נכדה חדשה. אני ממליצה לכל אחד לבוא להתנדב, המתנדבים מביאים אהבה ואני נתתי לה את כל האהבה שאפשר. הנכד שלי אמר פעם שיש לי חמישה נכדים, למרות שיש לי ארבעה. הוא בעצמו ספר גם את אביגיל".