פולינה וישראל פידלמן עלו לארץ בסוף שנות ה-90. ישראל עבד במשך עשרות שנים כמהנדס לפני שעלה, אבל "זה נשאר ברוסיה", כפי הוא מספר. "פה אני עבדתי בכל העבודות השחורות. בכל מקום שאני יכול לקבל כסף, אני הולך לעבוד", הוא מפרט. עד גיל 80 הוא היה עובד קבלן. פולינה, אשתו, עבדה במפעל עד שמצבה הבריאותי לא אפשר זאת יותר.
הם הצליחו להתקיים מהכסף שהרוויחו כשעבדו, אבל כעת נאלצים להסתפק יחד ב-5,200 שקל בחודש - קצבת זקנה והשלמת הכנסה. "אפשר להסתדר, יש שיטה של מוזיאון", אומרת פולינה. "זאת אומרת שאני רואה הרבה דברים טובים שאני רוצה אותם וצריכה אותם אבל אני לא קונה כי זה לא בשבילי, זה מוזיאון".
כשהיא בת 76 והוא בן 82 הם צריכים לעלות במדרגות כדי להגיע לדירה הצנועה שלהם באור עקיבא, אבל הם אפילו לא חושבים על מעבר לבית קרקע או לדירה עם מעלית. "לאט לאט רכשנו וסידרנו דירה קטנה, במקום הכי מוזנח שיש. אבל פתרנו את הבעיה הכי חשובה ויש לנו איפה לגור", הם מספרים יחד.
"תוכנית חיסכון" כדי ללכת לרופא
ישראל מסביר שמה שמטריד אותם יותר מהדירה זו עלות הטיפולים הרפואיים שהם נזקקים להם: "אם אני לא משלם זריקה, זה אומר שעוד חצי שנה אני לא אראה כלום". גם פולינה משתפת במתח הכלכלי שהיא חווה לפני טיפולים: "אם אני יודעת שאני צריכה כסף, למשל לטיפול רפואי פרטי, אז אני יודעת שאני צריכה לעבור ל'תוכנית חיסכון'. (כלומר) לחפש, אולי יש איפשהו מבצע, הנחה".
כ-1.1 מיליון אזרחים בישראל מקבלים קצבת זקנה, שגובהה הבסיסי עומד על כ-1,550 שקל בלבד. כ-240 אלף מהזכאים מקבלים גם השלמת הכנסה. רובם - מפני שאין להם פנסיה או הכנסות נוספות. גם אם תקציב המדינה יעבור כמתוכנן, תעלה הקצבה של הקשישים העניים ביותר רק ב-470 שקל - ותגיע לכדי 70% משכר המינימום.
המקרה של פולינה וישראל מובא במסגרת פרויקט מיוחד - סיפור אחד ביום - שמציף את סיפורם של הקשישים שמנסים, למרות הכול, לחיות בכבוד. בפעם הקודמת הובא סיפורה של עליזה מויאל, בת 75 מירוחם, שחיה מקצבה של 3,800 שקל בחודש.
להעברת תרומות לפולינה וישראל ניתן לפנות אל הקרן לידידות דרך אתר האינטרנט או עמוד הפייסבוק של הקרן.