בלילה קר לפני כחודש חזרו יחד מלי סגל ורחלי מושקוביץ ממפגש כותבות של מגזין "פנימה" שהתקיים בירושלים, לביתן שבבקעת הירדן. בדרכן בצומת הסמוך למישור אדומים הן הבחינו בשולי הכביש בנערה שהודפת מעליה גבר. בהחלטה של רגע הן נסעו במהירות אחורה לכיוונה. הבחור שראה את הרכב שלהן מתקרב נכנס לרכבו שלו - וברח משם במהירות.
סגל ומושקוביץ עצרו את רכבן מול שירה (שם בדוי), בת 20 מירושלים. הן מצאו נערה מפוחדת שנשמה נשימות נרעדות בבגדים בלויים. כשהן שאלו אותה מה קרה, שירה השיבה כי הכול בסדר ושהן יכולות להמשיך בנסיעתן. אך ההבנה כי משהו לא טוב קרה לא הניחה להן והשתיים החליטו להישאר איתה. בשיחה עם N12 שחזרה מושקוביץ: "זה שעצרנו בכלל באמצע הלילה בצומת שלא נחשב סימפטי זה אירוע חריג בפני עצמו. הרגשנו שמשהו גדול יותר מאיתנו אמר לנו לעצור לידה, להישאר שם ולעזור לה".
תוך כדי השיחה בין השלוש עצרו לידן כמה רכבים בעלי לוחיות רישוי פלסטיניות. היושבים במכוניות חיכו בסבלנות מול שלושתן, אך כאשר יושבי הרכב הבינו שמושקוביץ וסגל לא הולכות לשום מקום הם התייאשו מההמתנה ונסעו מן המקום.
רוצה להשתקם - אין איך
שירה שיתפה אותן כי גברים פלסטינים נוהגים להגיע אליה, לאותו המקום, על מנת לספק את צורכיהם המיניים. הנערה סיפרה שהיא שקעה בעולם הזנות כבר בגיל 11. הכול התחיל כשחברותיה לפנימייה שבה שהתה בילדותה הכירו לה בחורים ערבים, שהעבירו את המספר שלה מאחד לשני. לדבריה אין לה אוכל בבית, אימא שלה חולה ואין מי שיטפל בה. למעשה אין לה משפחה כלל, שכן מלבד אימה, אחיה מתגוררים בהוסטל סגור.
הקורבן התוודתה בפניהם שהיא חייבת כסף, שהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים ואת הנפש, אבל שאין לה ברירה ומישהו חייב לקנות אוכל הביתה. שירה אמרה למלי ולרחלי שהיא הייתה רוצה להשתקם, אבל אין לה איך - ושהזנות זה מה שהיא מכירה מגיל אפס.
במהלך השיחה בין הנשים לנערה החלו להתקבץ להם עוד רכבים בצד הדרך, ובתוכם גברים נוספים שרוצים לספק את יצריהם. כשהגברים הבינו שהנערה לא תתפנה אליהם בקרוב הם המשיכו בנסיעה. מושקוביץ סיפרה על אותם הרגעים: "לא היינו עסוקות בלהרגיש כלום באותן שניות, אלא רק בלהצליח לעזור לה".
ללא קורת גג
מכר בשם הראל חצרוני שהגיע לעזור לסגל ומושקוביץ בשעות הדרמטיות בשטח, החזיר את הנערה הביתה בלילה, לאחר שיחה ארוכה שבה דאג לשלומה וניסה להבין איך אפשר לסייע לה. כשהראל והנערה הגיעו לביתה, הוא נדהם למראה עיניו: הבית כולו ריק, החלונות שבורים, אין חיבור לגז, גם לא היו כלים או בגדים בארונות, וקירות הבית היו מעופשים. בבית הייתה רק אמה של הנערה, חולה כרונית שמחוברת לחמצן.
"אני פשוט לא זוכרת מתי מישהו התעניין בי ככה לאחרונה", הודתה הנערה בפני מושקוביץ יום לאחר מכן. "כשאני חוזרת הביתה אחרי אירוע קשה אין לי את מי לשתף, אין לי משפחה או חברות". רחלי ענתה לה: "אני ואת חברות".
בעקבות המצב הסוציו-אקונומי המחפיר של שירה ומשפחתה, החבורה החליטה לצאת בקמפיין גיוס כספים ברשתות החברתיות. במהלכו נתרם סכום כסף גדול שהספיק לשיפוץ הבית של הצעירה מן היסוד. הרצפה הוחלפה, הקירות נצבעו ורהיטים חדשים נקנו לדירה.
"השיפוץ היה החלק הקל - עכשיו מגיע השיקום הנפשי"
"אנחנו נישאר איתה בקשר", הוסיפה מושקוביץ. "השיפוץ היה רק החלק הקל. עכשיו צריך לעזור לה בשיקום הנפשי. מדהים לראות את החיבוק של החברה הישראלית. אנשים הגיעו ממרחקים עצומים כדי להביא לה אוכל. הגיעו המון אנשים טובים לשפץ את הבית, בעלי מקצוע תרמו חלונות ודלתות, והגיעו גם צבעים ורצפים שנחשפו לסיפור שלה ברשתות החברתיות והחליטו ברגע לבוא ולתת יד".
לדברי רחלי, במבט לאחור מדובר בסיפור שמרגיש כמעט לא הגיוני. "לא היה לה אמון בבני אדם, ורק רצינו להראות שאנחנו כאן בשבילה. רצינו שהיא תאמין שאנחנו באנו לעזור לה בתמימות בלי שום אינטרסים - בחייה היא התרגלה לכך שתמיד הכול סובב סביב אינטרסים".
"אני עדיין לא מאמינה שאני נמצאת בבית שלי, והוא פשוט יפה", שמחה שירה. "זו הפעם הראשונה שאני יכולה להגיד שטוב לי בבית ואני מרגישה כמו כולם. אני גאה כל-כך בכל מי שלקח חלק בדבר הזה, זה לא מובן מאליו. תודה ענקית. אני מתרגשת ונפעמת מכל השינוי שחל בחיי ומהמעטפת שקיבלתי. אני עדיין לא מעכלת, תודה לבורא עולם, הצלחנו".