ל', צעירה מהמרכז, שירתה בצבא כתצפיתנית. לפני 4 שנים וחצי, בעודה בשירות סדיר, יצאה במהלך סוף שבוע אחד לבלות עם חברתה הטובה - שהייתה גם הסמלת שלה במחלקה. אחרי ששתו לשוכרה הן חזרו לביתה של הסמלת, שאירחה את ל' בביתה: "אני מהמרכז והיא מהצפון, זה היה הגיוני שאישן אצלה לפני החזרה לבסיס". את מה שקרה ביניהן באותו הלילה - ל' לעולם לא תשכח.
"שכבתי לידה במיטה. הייתי חצי שיכורה וחצי בהכרה, מאוד מודעת למה שקורה", נזכרת ל'. "פתאום, ממש לפתע, היא הושיטה את היד שלה והחזיקה את שלי בחוזקה. היא התחילה ממש לגעת בעצמה. התנגדתי ואמרתי לה מספר פעמים שאני לא רוצה, וניסיתי בשארית כוחותיי למשוך את היד בחזרה".
יחד עם זאת, חברתה של ל' המשיכה בשלה: "היא הבינה חד-משמעית שזה לא המצב והתחילה עם מניפולציות רגשיות, כמו לומר לי לדמיין שאני עם בן הזוג שלי במיטה. הרגשתי שאני בסרט, לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי ממש לבד".
ל' לא ידעה על הנטיות המיניות של חברתה: "היא הייתה מספרת לי על בנים על ימין ועל שמאל. לא ידעתי ולו לרגע על הנטיות המיניות שלה, או שיש לה עניין בי. סמכתי עליה כי היינו חברות קרובות מאוד. היא גם ידעה על הקשיים שחוויתי במשפחה שלי, והרגשתי שהיא לוקחת עליי מין חסות כזו. משם הגיע הניצול, שהיא מנצלת את המצב הפגיע שהייתי בו. הייתי כל כך מופתעת, לא ראיתי את זה מגיע. מעולם לא הייתה לי התנסות עם אישה. לא ידעתי מה עושים במצב כזה. ידעתי שקרה שם משהו לא בסדר - והרגשתי מאוד לבד".
ביום ראשון שלאחר המקרה התקשרה ל' לבן הזוג שלה וסיפרה לו שעברה תקיפה מינית. "אני זוכרת שכל כך רציתי שמישהו ישמע את זה", שיחזרה. היא הגיעה לבסיס ופנתה למפקדים שלה ולממונת היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר) ביחידה, וסיפרה להם על מה שקרה לה בלילה ההוא.
עם זאת, ל' ציפתה ליחס אחר מזה שקיבלה: "סיפרתי לה את כל הסיפור וחיכיתי לתגובה – אך היא לא אמרה דבר. הסתובבתי עם התחושה שאולי עשיתי מזה 'ביג דיל', אולי זה משהו שקורה בין חברות, אבל ידעתי שזה לא בסדר. המפקד הישיר שלי לא ידע מה לעשות ולא קרה שום דבר".
בינתיים המשיכה ל' לשרת תחת אותה סמלת במחלקה, ומה שאירע אחרי הבילוי הלילי המשיך לרדוף אותה: "אלו היו 9 החודשים הכי קשים שהיו לי בחיים. היא המשיכה להיות הסמלת כך שכל פנייה וכל בקשה עברו דרכה - ושם התחילו ההתנכלויות. ישנו חדר ליד חדר, והמקלחות היו משותפות. פשוט חיכיתי שהשירות שלה יסתיים".
הטראומה שעברה ל' ליוותה אותה למשך זמן רב. "אני זוכרת שהייתי יושבת בש.ג ופשוט חושב איך אני יוצאת מהדבר הזה", סיפרה בכאב. "התחילו לי מחשבות אובדניות ולא ידעתי מה לעשות. אמרתי שאולי אני צריכה לסיים את זה בעצמי וזהו. הפתרון שלהם היה להעביר אותי למחלקה אחרת, אבל התנגדתי. למה אני צריכה להיענש על משהו שלא עשיתי ולהתרחק מהחברות שלי, שהיו העוגן שלי בתקופה הזו בבסיס?"
ל' סירבה לוותר, ולאחרונה החליטה לתבוע צה"ל בבית משפט השלום בתל אביב לפי החוק למניעת הטרדה מינית - ולדרוש פיצוי. בתביעה, שהגישה עורכת דינה של ל' רוני אלוני סדובניק, נטען שצה"ל כמעסיק הפר את חובותיו לברר על הטרדה מינית כפי שמחייב החוק.
"נורא חשוב שנוצר כאן התקדים הזה", אמרה עו"ד סדובניק, "שגם ללא נכות וללא צורך בהוכחת נכות ניתן לתבוע ולקבל פיצויים מהצבא כמעסיק".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "התובעת הגישה תביעה מכוח החוק להטרדה מינית, ודרשה מהמדינה פיצוי כספי תוך הפניה לחוות דעת רפואית, שבה נטען כי נגרמה לה נכות רפואית בשל אירוע שהתרחש לטענתה במהלך שירותה הצבאי. לנוכח אופי התביעה, הגישה המדינה בקשה למחיקת התביעה על הסף בטענה כי הסמכות לדון בתביעה מסוג זה נתונה לוועדת הערעורים ולא לבית המשפט. לאחר שהוגשה הבקשה הבהירה התובעת כי היא טוענת רק לפיצוי מכוח החוק ולא לפיצוי בגין נזק רפואי, ומשכך קבע בית המשפט כי יש לדון בתביעה לגופה. פסק הדין אינו תקדימי, והוא נסמך על פסקי דין שניתנו לפני כמה שנים בבית המשפט העליון".
פרקליטת הסמלת, עורכת הדין סיון כהן, מסרה בתגובה: "מרשתי כלל לא שימשה כמפקדת של התובעת. התובעת מעולם לא הייתה נתונה תחת סמכותה ופיקודה, וכל ששרר ביניהן היה קשר חברי בלבד. טענת התובעת, שלפיה התלונה טויחה, חסרת שחר. אילו הייתה התובעת באמת מוטרדת מינית, לא הייתה בוחרת מיוזמתה שלא להגיש תלונה במצ"ח בזמן אמת. מדובר בתביעה הזויה, נעדרת כל תשתית ראייתית אשר מוטב ולא הייתה באה לעולם".