30 שנה למבצע שלמה: הם נפגשו בפעם הראשונה לפני שלושה עשורים במחלקה ראשונה של מטוס הג'מבו שאנשי אל על הסבו לחדר לידה מאולתר. פרופסור דני גריסרו, שהיה אז רופא צעיר בתחילת דרכו ששירת ב-669, הוקפץ להשתתף במבצע שלמה - ובהחלט לא חשב שאחת המשימות הראשונות שלו תהיה לידה באוויר. 30 שנה אחרי הם נפגשו ודיברו על תהליך הקליטה בישראל.
"אמרתי לטייס שהיא מתכוונת ללדת פה - ואמרתי לה: 'תתאפקי'".
"אני הרגשתי גם פחד. גם הילדים נשארו, גם המשפחה, איפה אני הולכת, איפה ישימו אותי. הכול מעורבב יחד", סיפרה בוסנה וונדה, אימא של ירוס, שעלתה ארצה במבצע. פרופ' גריסרו הוסיף: "העלינו את אימא למחלקה ראשונה, פינינו שם את כל הכיסאות ואחרי שבדקתי אותה, הלכתי לתא של הטייס ושאלתי: 'תגיד לי, תוך כמה זמן אנחנו בארץ?' כי היא מתכוונת ללדת פה, אז הוא אמר לי: 'ארבע, חמש שעות' ואז חזרתי לאימא ועם המתורגמן, אמרתי לה: 'תתאפקי'".
ירוס לא הייתה התינוקת היחידה שנולדה במהלך הטיסה לארץ. עוד שבעה תינוקות נולדו בשעות הספורות של הטיסה, חמישה בנים ושלוש בנות. להורים בוסנה ומהרטו לא הייתה שום התלבטות באיזה שם יבחרו לתינוקת שרק נולדה. הם קראו לה בשם - ירוס, קיצור של ירוסלם, ירושלים, העיר הקדושה שאליה התפללו ועליה חלמו כל השנים. היא הייתה בת שלוש כשההורים שלה נפרדו מאתר הקרוואנים שבחצור ועברו יחד עם שלושת אחיה הגדולים לאשקלון. המשפחה גדלה, והיום לירוס יש כבר 11 אחים, שמונה מהם שנולדו בארץ.
ירוס, קצינה בחיל הים: "הייתה לי ילדות ממש טובה"
"הייתה לי ילדות ממש טובה. למדתי באולפנת צביה כאן, באשקלון, שזה בית ספר דתי. אנחנו שכונה יחסית מעורבת, אין פה רוב אתיופי, אז לא חשתי ולא חוויתי אף פעם איזושהי תגובה גזענית", היא סיפרה היום, כשהיא כבר קצינה בחיל הים. כמוה, גם חמישה מאחיה משרתים בכוחות הביטחון.
במטוס, בעיצומו של המבצע, פרח הגיחה לעולם. הרופא שהתבונן בתינוקת שרק נולדה מיד חשב על השם העברי והציע להורים הנרגשים. אחרי שנה במרכז הקליטה בקריית שמונה, המשפחה בת חמש הנפשות עברה ליקנעם עילית ונולדו עוד ארבעה אחים צברים. אולם, כשפרח הייתה בכיתה ו', אביה שהיה עמוד התווך של המשפחה, מת ממחלה קשה. "הוא היה האור של הבית. לא רק שלנו. הוא היה האור של המשפחה שלו, ככה חלפו 17 שנה בלעדיו", סיפרה אימה.
"אלעד: "אתה שומע הערות גזעניות בגן או בבית הספר"
אלעד אייסו מנתיבות מנסה לדלות עוד ועוד פרטי מידע על הטיסה ההיא מלפני 30 שנה, שבה נולד. במחאות הסוערות האלה של בני הקהילה כנגד אפליה ואלימות משטרתית הוא לא יכול היה לעמוד מהצד, יצא להפגין, יצא לזעוק יחד עם חבריו את זעקתם של צעירי העדה. "אתה מרגיש ואתה שומע בבית הספר או בגן מבחינת השפה והצבע - צריך להתמודד עם זה ולא לשתוק. פשוט להילחם, ואנחנו פה. אין לנו לאן ללכת", הוא הדגיש.
30 שנים עברו מאז המבצע ההירואי שהעלה אלפי משפחות מאתיופיה לישראל בין לילה ממש. רבים השתלבו בחינוך, בעבודה, בהשכלה ובצבא, אבל איתם החלו גם הגזענות, הקיפוח והאפליה. בכל אלה מנסים הדור החדש להילחם, לשמור על המורשת. אלעד מאמין שבזכות ההורים הוא וחבריו בארץ: "בזכותם אנחנו פה ומצליחים, פשוט להגיד להם תודה!".