כמעט מיליון תושבים: לקראת יום ירושלים אלה המספרים שעומדים מאחורי עיר הבירה של ישראל. מכון ירושלים הגיש הבוקר (רביעי) לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין את נתוני השנתון הסטטיסטי של העיר לשנת 2021. בין הנתונים: ב-2019 מספר הלינות במלונות תיירות בירושלים היה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם, ובעקבות משבר הקורונה הוא הפך לנמוך ביותר מאז האינתיפאדה השנייה ב-2002.
מהדוח עולה כי ירושלים מתקרבת למיליון תושבים וממשיכה להיות העיר הגדולה בישראל. אוכלוסייתה עמדה בסוף שנת 2020 על 952,000 תושבים ותושבות, אך יחד עם זאת ההגירה השלילית מהעיר נמשכת. בשנת 2019 עברו לגור בירושלים מיישובים אחרים בארץ 11,900 תושבים חדשים, ועזבו אותה ליישובים אחרים 20,100 תושבים. כלומר מאזן ההגירה נותר שלילי ועמד על 8,200 - תושבים. המהגרים לירושלים וממנה הם בעיקר יהודים. בקרב העוזבים את העיר בלט חלקם של העוזבים ליישובים המשתייכים למטרופולין ירושלים – 39% מהעוזבים, ולמטרופולין תל אביב – 36% מהעוזבים.
ששת היישובים שאליהם עברו הכי הרבה אנשים היו: בית שמש (2,140), תל אביב (1,730), ביתר עילית (920), צור הדסה (810), בני ברק (770) וגבעת זאב (700).
מספר המהגרים הגדול ביותר לירושלים הגיע מהיישובים הבאים: בני ברק (780), בית שמש (730), תל אביב (570), אשדוד (390), גבעת זאב (380), ביתר עילית (360) ומעלה אדומים (350).
בשנת 2019 נולדו לתושבי ירושלים 25,400 תינוקות: 16,400 תינוקות (65%) נולדו למשפחות יהודיות ו-9,000 (35%) נולדו למשפחות ערביות. מספר הפטירות היה 3,840 כך שהריבוי הטבעי הוסיף לעיר 13,400 תושבים יהודים ואחרים, ו-8,100 ערבים.
למשבר הקורונה הייתה השפעה דרמטית על תעשיית התיירות בירושלים
לאחר ארבע שנים שבהן חלה עלייה הדרגתית במספר האורחים במלונות תיירות, משבר הקורונה הביא את תעשיית התיירות למצב של קיפאון כמעט מוחלט בשנת 2020, עם ההחלטה על השבתת המשק וסגירת השמיים. ב-2019 מספר האורחים ומספר הלינות במלונות תיירות בירושלים היה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם עם 1,871,100 אורחים ו-5,180,100 לינות.
כעת, בעקבות משבר הקורונה בשנת 2020 חלה ירידה חדה של 76% במספר האורחים במלונות תיירות בירושלים - 446,800 וירידה של 77% במספר הלינות בעיר, 1,181,500. לשם השוואה, בישראל נרשמה בין השנים 2020-2019 ירידה של 64% הן במספר האורחים והן במספר הלינות. מספר לינות התיירים בירושלים עמד על 807,000, הנמוך ביותר מאז האינתיפאדה השנייה בשנת 2002. מספר לינות הישראלים עמד על 375,000, מספר הלינות הנמוך ביותר מאז שנת 1984.
זינוק משמעותי במחירי הדיור: בירושלים קיים ביקוש מתמשך וגבוה לדיור. המחיר הממוצע של דירת שלושה וחצי עד ארבעה חדרים בעיר עומד על 2.26 מיליון ש"ח לעומת ממוצע ארצי של 1.56 מיליון ש"ח. מדובר בעלייה של 15% במחיר הממוצע של דירה בהשוואה לשנת 2015. הגידול הארצי במחירי הדיור נמוך יותר ועומד על 11%.
אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר. בשנת 2019 הגיל החציוני של תושבי ירושלים היה 24 שנה, זאת כאשר הממוצע בישראל עומד על 30. האוכלוסייה היהודית בירושלים מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הערבית. בשנת 2019 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה היהודית בירושלים 26 בהשוואה ל-22 בקרב האוכלוסייה הערבית. בתוך כך, שליש מתושבי העיר בני 14 ומטה, נתון גבוה יותר מהממוצע בארץ ובערים גדולות אחרות.
בעשור האחרון נרשמה עלייה קלה בשיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות, בעוד שבקרב הנשים הערביות חלה ירידה חדה. בשנת 2019 שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) בירושלים עמד על 3.9, והוא היה גבוה באופן ניכר משיעור הפריון בישראל (3). שיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים עמד על 4.3 (לעומת 3 בישראל), גבוה משיעור הפריון בקרב הנשים הערביות בירושלים – 3.2.
מספר מקרי הקורונה בירושלים עד מרץ 2021 היה 130,200, או 139 מקרים לכל 1,000 תושבים, גבוה מהנתון לישראל (91.2 מקרים ל-1,000), אך נמוך ביחס לישובים אחרים עם אוכלוסייה חרדית. מספר המתחסנים במנה השנייה בעיר עמד על 355,300, גם מספר זה היה נמוך ביחס לישראל אך גבוה ביחס ליישובים חרדיים.
נתוני התעסוקה של החרדים והערבים נותרו נמוכים
66 אחוזים מתושבי ירושלים נמצאים במעגל העבודה. עם זאת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של האוכלוסייה הערבית בטווחי הגילים העיקריים לעבודה היה נמוך בהשוואה לאוכלוסיה הערבית בישראל (50% לעומת 58%). הפער העיקרי הוא בשיעור התעסוקה של הנשים הערביות: בעוד ששיעור התעסוקה של הגברים הערבים בטווחי הגילים העיקריים לעבודה בירושלים ובישראל היה דומה, שיעור התעסוקה של הנשים הערביות בירושלים היה נמוך מאוד בהשוואה לשיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל.
בקרב הגברים החרדים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 44%, שיעור ההשתתפות של הגברים היהודיים הלא-חרדיים בירושלים עמד על 87%. שיעור השתתפות של נשים חרדיות עמד על 75%, בהשוואה ל-85% בקרב הנשים היהודיות הלא-חרדיות. לשם השוואה, בישראל עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב הגברים החרדיים על 55% ובקרב הגברים היהודים הלא-חרדיים על 91%, בעוד שבקרב הנשים עמד שיעור ההשתתפות על 80% בקרב הנשים החרדיות.
"חלוקת ירושלים ל'ערים' מגזריות מדגישה את הפערים החברתיים-כלכליים בה"
בשנת 2018 עמד השכר הממוצע של שכירים בירושלים על 8,800 ש"ח לחודש עבודה – שכר נמוך בהשוואה לממוצע בישראל (10,800 ש"ח). ירושלים מדורגת באשכול חברתי-כלכלי 3. מיקומה הנמוך יחסית של ירושלים במדרג מושפע במידה רבה ממשקלן הגבוה של האוכלוסיה החרדית והערבית.
"במובנים רבים אוכלוסיית ירושלים מורכבת ממעין 3 ערי משנה השוכנות זו לצד זו – עיר יהודית-כללית, עיר חרדית ועיר ערבית", נכתב בדוח של מכון ירושלים לחקר מדיניות. "כל אחת מה'ערים' הללו גדולה מבחינת היקף אוכלוסייתה ממרבית ערי ישראל ומונה בין 240 אלף ל-330 אלף תושבים. לו היה מדובר בערים נפרדות, הרי שה'עיר' היהודית הכללית - צירוף כלל השכונות שבהן גרה בעיקר אוכלוסייה יהודית-כללית (אוכלוסייה יהודית חילונית, מסורתית ודתית) - הייתה מדורגת באשכול 6. לעומת זאת, ה'עיר' החרדית וה'עיר' הערבית היו מדורגות באשכול 1. זאת בדומה לביתר עילית, מודיעין עילית, רהט וכסייפה".
ליאור שילת, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות אמר: "שנת הקורונה ואירועי התקופה האחרונה מעידים עד כמה בירת ישראל הינה עיר רבת פנים וגוונים; הטרוגנית מאוד מבחינה לאומית, דתית וחברתית; ובמיוחד - עד כמה התהליכים והאירועים בירושלים הינם בעלי משמעות פוליטית והשפעה על תהליכים כלל ארציים. מבחינות רבות תהליכים ומגמות בעיר מקדימים את מה שיקרה במדינת ישראל כולה בעוד מספר עשורים. במובן הזה ירושלים היא "המעבדה הלאומית" של מדינת ישראל. נתוני השנתון מאפשרים למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב להכיר את מגוון תחומי החיים בירושלים, להבין את העובדות, מעבר לדימויים ולתדמיות ולפעול למדיניות מבוססת ידע לטובת העיר וכלל תושביה".