אלה היו רגעי אימה, הסיוט של כל הורה. אגם בת ה-14 ירדה בסנפלינג במערת קשת, ואמורה הייתה לחזור למעלה לנקודת ההתחלה, אלא שהיא פשוט לא חזרה. "אנשים אמרו שיש גופה למטה, אני ידעתי שזו היא", מספר בכאב רב גיל, אביה של אגם שחיכה לה למעלה. אלא שלדקות הטרגיות האלה יש סוף טוב, אגם חולצה במצב קשה מהצוק שאליו נפלה – ועברה שיקום ארוך בבית החולים. כתבתנו ליוותה אותה בכל הימים האלה.
הוריה של אגם לקחו אותה ליום כיף במערה, ושם מצאו באקראי מדריך סנפלינג שהסביר לאגם איך לרדת. בסיום הסנפלינג היא השאירה את הקסדה על החבל וצעדה חזרה לבדה אל ההורים. בדרכה חזרה היא ככל הנראה נפלה מגובה רב, התגלגלה עשרות פעמים עד שנעצרה, ובכל פעם הראש נחבט באותה נקודה. הרגל התרסקה. אגם פונתה במסוק על ידי צוות מד"א לבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהיא מורדמת ומונשמת עם פגיעה רב מערכתית.
"היא עברה ימים לא קלים אז רציתי לחזק לה את הביטחון העצמי, לתת לה תחושת מסוגלות, אז חשבנו שסנפלינג זה רעיון טוב", הסביר אביה גיל על הסיבה שהגיעו לסנפלינג. "כשהיא לא חזרה, ידעתי שמשהו לא בסדר, הרבה זמן עבר. משהו לא היה הגיוני". כרמית, אימה של אגם מוסיפה: "הוא התקשר אליי וצרח היא מתה, היא לא יכולה לזוז, אי אפשר לתאר כמה נורא זה היה".
שבועיים אחרי הפציעה
שבועיים אחרי שנפצעה, אנחנו התחלנו ללוות את אגם בתהליך השיקום, כשאנחנו מקווים לסוף אופטימי. בשלב הזה היא עדיין הייתה בחדר הניתוח ומצבה לא היה ברור. "אתה לא יכול לדעת מה הנזק", אמרה כרמית אימה, והאב גיל הוסיף: "לא יודעים מה הנזק, מה היא רואה, אם היא יכולה לדבר ומה היא מבינה".
חודש אחרי הפציעה
30 ימים אחרי הפציעה הקשה, ואגם כבר נראית ישובה וערנית בבית החולים. היא עברה להמשך תהליך השיקום בבית החולים תל השומר. כשהיא רחוקה מהבית, כעת היא תצטרך ללמוד ללכת מחדש וגם ללמוד דברים בסיסיים הרבה יותר: לדבר ברור, להרכיב משפטים שלמים, לקרוא, לכתוב - ואפילו לאכול.
בשלב הזה, אגם עדיין מתקשה לבצע גם את הפעולות האלמנטריות ביותר. "אני לא יכולה להתקלח לבד", היא סיפרה אז. "אני מרגישה כמו תינוקת. ברגע שאצא מפה אפגוש את החברה הכי טובה שלי". לאגם אסור היה גם לדרוך על הרגל, הייתה לה בעיה במיתרי הקול, היא לא ראתה בעין השמאלית. ואלה רק חלק מההתמודדות המאתגרת. זאת, כי גם על מצב הרוח קשה מאוד לשמור במצב הזה כשנמצאים 24 שעות ביום ו-7 ימים בשבוע בבית החולים.
6 שבועות לאחר הפציעה
חודש וחצי מאז הפציעה, ואגם סוף סוף יכולה לאכול בעצמה. תיעדנו את הרגע שבו אכלה ממעדן לראשונה. "זה מרגש", אמרה אגם על הרגע הזה, צחקה והוסיפה: "הכי היה חסר לי סושי". בשלב הזה, לאגם עדיין קשה מאוד לדבר.
מדי פעם היא חוזרת על מילים ושואלת שוב את אותה השאלה. המצב מורכב, ובנות השירות הלאומי בבית החולים עזרו לה והעבירו לה את הזמן. "אני רוצה שנחזור למה שהיינו קודם", אמרה אימה, כרמית. "אני יודעת שזה יקרה עוד הרבה זמן אם בכלל, אבל אני אופטימית".
חודשיים וחצי אחרי הפציעה
רק אחרי כמעט 3 חודשים אגם ביקרה לראשונה מאז שנפצעה בביתה. הראשון להסביר לה פנים היה כלבה הלבן שלג, שניהם לא ידעו את נפשם מרוב אושר. אגם סוף סוף נכנסה לביתה ולחדרה והייתה בעננים.
זמן קצר לאחר מכן, אגם פגשה את הכוכבת האהובה עליה בבית החולים - את אנה זק. "היא עברה חרם, אז אני מרגישה קרובה כי גם אני עברתי חרם מכיתה א' עד ה'", סיפרה אגם. "הסיפור של אנה מחזק אותי, מרגישה מאוד בטוחה וחזקה כי היא חזקה".
ואכן, אחרי שליווינו אותה כבר זמן מה, גם אנחנו כבר מבינים - לאגם יש כוחות על. בכל פעם שבאנו מצבה השתפר והיא הפתיעה את הרופאים בקצב ההשתפרות. "היא מאוד רוצה להצליח", אמרה אימה כרמית בשלב הזה, שבין שלל ההתקדמויות אגם חוותה צלחה נוספת – והחלה ללכת לבד. "היום זו פעם ראשונה שאני הולכת במחלקה", אמרה. "זה כיף לעשות דברים לבד".
המחדלים באירוע, וצוות החילוץ שבא לבקר
בשלב מסוים בתהליך השיקום, צוות החילוץ שחילץ אותה מהמערה הגיע לבקר. "אני קיבלתי את ההודעה מהמשטרה, על מישהו שחושב שהוא זיהה גופה ברחפן", סיפר ארז הדר, אחד המחלצים. "יצאנו, וישר כשהגענו למערת קשת ראינו אותה מלמעלה ורצנו לכיוונה. היא נפלה 30 מטר, היא פה בנס. זה שמצאו אותה כל כך מהר זה נס".
ואכן, באירוע הזה מתגלים מחדלים לא מעטים. יש אנשים שמפעילים סנפלינג במערת הקשת ללא רישיון או הסמכה, התחום פרוץ. המדריך במקרה הזה גבה כסף, הוריד את אגם למטה, לא ליווה אותה בחזרה לנקודת ההתחלה ולמרות ההנחיות המחייבות הליכה עם קסדה, הוא ביקש שתעלה אותה חזרה בחבל - ובכך הפקיר ילדה בת 14 על שפת מצוק. בדיוק במקום שבו נפלה אגם בוצעו ב-10 השנים האחרונות 12 חילוצים, אדם אחד נהרג ועדיין אין מספיק שילוט, מעקות ופיקוח. את אגם ומשפחתה מלווים ומייצגים עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור.
ארבעה וחצי חודשים אחרי הפציעה
בשלב הזה, אגם כבר לא התניידה בכיסא גלגלים וכבר לא בהליכון. ארבעה וחצי חודשים אחרי הפציעה אגם כבר ממש הלכה. בעוד כמה ימים תתחיל לחזור הביתה, ופעמיים בשבוע תחזור לתל השומר להמשך שיקום.
ורגע לפני שהיא חוזרת הביתה, אגם מספרת על הפחד מההתמודדות עם הקשיים שנותרו לה: "מפחיד לחזור לבית ספר. יש לי פחד שלא אזכור איפה הכיתה שלי". מצד שני, היא גם מסתכלת על הצד החיובי של הפציעה. "תמיד היה החלום שלי להיות שחקנית, משהו בטלוויזיה", אמרה. משנשאלה אם הגשימה חלום בגלל הכתבה באולפן שישי, ענתה: "כן, סוג של. הייתי מעדיפה בדרך אחרת, אבל יצא ככה. איך יקראו לכתבה עליי? הנס של אגם קורן".