המקרה הטראגי של איציק סעידיאן, נכה צה"ל שהצית עצמו אמש מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון, ממשיך לעורר הדים רבים. קהילת הלומי הקרב מודה בצער כי המקרה של סעידיאן לא הפתיע אותם, ופעילים ששוחחנו עימם מתעקשים - הכתובת הייתה על הקיר והמקרה הבא הוא רק עניין של זמן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"רק לפני שלושה ימים כתבתי לשורת בכירים בתחום השיקום שהחבר'ה על הקצה וזה ייגמר רע", שיתף בשיחה עם N12 נתי שקד, מייסד עמותת "ההלם והקרב" ובעצמו הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה. "הכתובת הייתה על הקיר, גם כשאומרים לאדם לא יש דרך, שנים אני מתחנן שקצינות נפגעים ילוו את האנשים. אבל הם מגיעים לחיכוך ישיר עם הבירוקרטיה ודורכים עליהם".
שקד מכיר את סעידיאן וסיפר: "הוא בא מרקע קשה, בלי תמיכה. בחטיבת התביעות של אגף השיקום פתחו בחקירה נרחבת כלפיו, תשאלו מורים בבתי הספר שלמד בהם. באו אליו ואמרו לו 50% זה השירות, היתר - על חשבון הילדות. באו ללוחם בצוק איתן, בסג'עייה וירקו לו בפרצוף".
"זו פגיעה בביטחון ישראל", התעקש שקד, "כל נער שחושב להיות לוחם צריך לדעת היום שהוא לא מבוטח. שעדיף לו ליפול ולהיפצע בדיסקוטק מאשר בשדה הקרב, שמבחינת הרשויות הוא קודם כול שקרן וחובת ההוכחה עליו. יש לי לוחם אחר שעוד חודש וחצי זורקים אותו מהבית, משרד הביטחון חושב שהוא יודע הכול אבל הוא חייב לעשות חשיבה מחודשת, להקשיב לקולות מבחוץ".
עידו גל רוזן, ראש עמותת "לוחמים לחיים" והלום קרב בעצמו ממבצע "צלול כיין" ברצועת עזה, ליווה את סעידיאן מאז שחרורו. "הכתובת הייתה על הקיר", הוא מסכים, "היה לו התקף פוסט-טראומה בית, אימו הזמינה משטרה והוא מצא את עצמו שנה בכלא. הפסיכיאטרים והפסיכולוגים לא שמו עליו, לא התחשבו. במקום לעזור לו המערכת ניגחה אותו. גם שבע שנים אחרי התקרית עם הנגמ"ש המטומטם הוא לא קיבל מה שהוא צריך, אנשים ממשפחות קשות יום ללא תמיכה בקלות מוצאים עצמם בלי כלום".
לגל רוזן יש ביקורת קשה על המערכת והוא מפנה אצבע מאשימה כלפיה. "המערכת הדליקה אותו, הציתה אותו, אדם לא שורף את עצמו סתם", אמר, "הוא הגיש בקשה להחמרה לא כיבדו ואולי אפילו קיצצו את הקצבה שלו ודרשו ממנו לעבוד בזמן הקורונה. בעמותה שלנו אנו עוזרים ללוחמים לבנות את התיקים ורואים כמה קשה ההתמודדות. זה נראה שכל אזרח זכאי בישראל לסיוע, רוצח, מחבל, אבל לא נכה צה"ל שאיבד יד, עין או את הנפש שלו".
"אנחנו על זמן שאול", הוא ממשיך באזהרה, "במשרד הביטחון נותנים לחיילים פרוטות, זורקים אותך לעזאזל. עוד שנייה עוד אחד ידפוק כדור בראש. זה גורם לי לבכות כמי שמכיר מקרוב את סעידיאן, מה שהמדינה עשתה לו. יש עוד רבים שהיא עושה להם את זה ונמצאים על הקצה".
נדב וירש, הלום קרב נוסף, מספר גם הוא על הסחבת במערכת הביטחון ועל כך שהמקרה הזה היה רק עניין של זמן. "הכתובת הייתה על הקיר בענק. שנים יש סחבת, הבטחות, בירוקרטיה, היום ראינו כיצד נראה כישלון. כולנו אנשים שאוהבים את המדינה, לחמנו למענה כל אחד בדרכו, למה צריך להילחם נגדה? אי אפשר לצערי לתת ביטחון לאף הורה בישראל שאם הילד נפצע, המדינה תהיה שם עבורו".
"ההתעללות, הוועדות, ההשפלות, למה אני צריך לממן לבד כלב? למה שאני בא לדבר ולהציג את הפציעה שלי אומרים שאני מדבר יפה מאוד ורהוט אז אולי יש ספק שנפגעתי? בשנה האחרונה הייתי בקשר רבות עם לשכתו של מיכאל ביטון שפועל רבות לשינוי, אסור שהעבודה תרד לטמיון ומכל הקשת הפוליטית אני קורא מכאן לאמץ ולהתחיל להזיז. מציינים בישראל ובצדק את אלו שחרפו נפשם, מתעלמים מאלו שגם חיים וגם מתים".