רעש של טרטור מנוע קטן ממלא את החצר בבית במושב גבעת ישעיהו ביום שישי בבוקר וכל בני המשפחה דרוכים. גל בן ה-5 משליך מידיו את הצעצועים הקטנים ורץ החוצה לקבל את פניו של דוד מיקי שחזר מהצבא. מיקי זורק את הקיטבג הגדול שלו הצידה ועוד לפני שנכנס הביתה הוא מרים את גל הקטן, מושיב אותו על קטנוע הווספה הכחול שכל כך אהב ושניהם יוצאים לנסיעה מסביב לצרכניה. הנסיעה המאושרת נמשכת אולי כמה דקות אבל בראשו של גל היא ממשיכה להתקיים מאז - כבר יותר מ-48 שנה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
חודש לפני שחרורו מהצבא מיכאל שוורץ או כמו שכולם עד היום קוראים לו, מיקי, נכנס עם הטנק שלו לסיני בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים ולא חזר. יום לפני כן, כחלק מטיוליו הרבים עם הווספה שלו ברחבי הארץ, עוד הספיק לבקר אצל אחיו הגדול שגר אז בנתניה ולבלות איתו כמה שעות.
מיקי סיפר לאחיו שהוא חייב לחזור לבסיס ולכן לא יגיע הביתה לחגוג את ראש השנה. הוא המשיך משם עם הווספה לבסיס ג'וליס בדרום, החנה אותה שם ויצא עם הגדוד שלו למלחמה. הווספה שכל כך אהב נשארה בבסיס עוד כמה חודשים אך מיקי מעולם לא חזר.
רק 3 חודשים אחרי שנגמרה המלחמה החלו בני משפחת שוורץ לקבל מידע לגבי מה שקרה למיקי באותו היום. במהלך קרב מול טנקים מצריים, הטנק של מיקי נפגע בפעם הראשונה. על פי רישומים שונים שהמשפחה הצליחה להשיג, מיקי ככל הנראה חזר לבסיס ואז יצא בשנית עם חייל נוסף שאותו לא הכיר בטנק שצוותו לא היה מלא.
בפעם הזאת, לאחר שהטנק נפגע, מיקי ככל הנראה נפצע ומת. "במשך חודשים שכנעתי את עצמי שאם אנחנו לא יודעים שום דבר על מה שקרה לו כנראה שהוא שבוי", נזכר דוד אחיו הגדול של מיקי ואבא של גל. "אבל אז החלו שבויים לחזור הביתה וההורים שלי כבר הבינו מה זה אומר".
הווספה הכחולה נרכשה במקור בכלל על ידי דוד, שיחד עם אשתו לעתיד היה רוכב עליה בכל הארץ. גל בנם הבכור כמעט נולד על הקטנוע הזה בדרך לבית החולים. אחרי שהמשפחה התרחבה ורכשה רכב, מיקי שמח לקבל את הבעלות על הווספה של אחיו ונסע איתה לטיולים ארוכים עם חבריו ולבילויים אינסופיים.
הוא טיפח אותה וכתב את שמו עליה בכמה מקומות. מיקי היה צעיר נמרץ שאהב את החיים, כך מעידים חבריו. הוא היה מצייר בחסד, משחק כדורגל ודמות מרכזית בין החברים. הוא היה בן 21 כשנסע בפעם האחרונה על הווספה שלו לבסיס והשאיר אותה שם.
כמה ימים לאחר שהמלחמה נגמרה ומיקי לא יצר קשר, הלכו דוד והוריו לחפש מידע שיעזור להם להבין מה עלה בגורלו. "זאת הייתה תקופה מאוד קשה, חיפשנו אותו בכל תמונה אפשרית שבה תועדו חיילים", נזכר דוד. "הלכנו לנסות לזהות מתים לפני שהם מובאים לקבורה".
דוד נזכר שהוריו הלכו לבית עלמין צבאי זמני שבו נקברו המון חללים מהמלחמה שלא זוהו, עוד לפני שידעו שמיקי מת. בבית העלמין, אבא שלו נעצר פתאום ליד אחד הקברים, הצביע עליו ואמר שכאן מיקי קבור.
כמה חודשים לאחר מכן ביחידה לאיתור נעדרים הצליחו לאסוף מידע על הבגדים שלבש מיקי בזמן שנהרג והביאו למשפחה חתיכה מהתחתון שלו. האח דוד ישר זיהה את התחתון שאותו הוא רכש ולא אהב ולכן העביר למיקי. לאחר הזיהוי קיבלו בני המשפחה את הבשורה ונדהמו לשמוע שמיקי אכן קבור בקבר שעליו הצביע אביו כמה חודשים לפני כן.
הציוד הצבאי של מיקי לא חזר למשפחה האבלה ונשארה להם רק הווספה, שחנתה עדיין בבסיס. הם לקחו את הקטנוע בחזרה למושב והוא הועבר למחסן כמזכרת ממיקי. דוד, שחי במושב וגם ילדיו גרים לידו, מספר: "הרבה פעמים, בעיקר בחגים, מתגנבת איזשהי מחשבה שהוא היה צריך להיות פה עם המשפחה שלו והיינו כולנו משפחה הרבה יותר גדולה. זה חסר. אנחנו שני אחים בלבד וכשאחד חסר המשפחה חסרה".
10 שנים לאחר מותו של מיקי, אחיינו גל, שכבר הפך לנער, נהג מדי פעם להוציא את הווספה מהמחסן, לנקות אותה, ולשחק עם חלקיה. הוא היה מדביק עליה מדבקות וחולם לנסוע עליה כמו דודו האהוב.
הווספה נשארה במחסן הבית עוד 40 שנה, עד שלפני כמה חודשים ראה גל, היום בן 53, כתבה של דני קושמרו באולפן שישי של חדשות 12 על עמותה המצילה ומשחזרת רכבי אספנות וישר התקשר לאביו. שניהם ידעו בלי להגיד יותר מדי שזה מה שצריך לעשות עם הווספה.
אנשי העמותה משפצים כלי רכב של נכי צה"ל ושל חללי צה"ל שכלי הרכב היה קרוב לליבם, מתוך מטרה לשמר את הזיכרון שנותר למשפחה מהבן היקר. העמותה משפצת את כלי הרכב כך שיוכלו לנסוע מחדש - במעורבות מלאה של בני המשפחה.
וכך, לפני כמה חודשים הגיע גל עם הווספה של דודו לסדנת העמותה במושב בית חנן ופגש את יוסי אהרון מנכ"ל העמותה, שפועל בהתנדבות מלאה יחד עם מתנדבים נוספים לתיקון ושימור כלי הרכב.
אז גילו השניים, שיוסי שירת באותו הגדוד של מיקי במלחמת יום הכיפורים ולחם באותו אזור. "עוד לפני שידעתי את הפרטים, הרגשתי קשר חזק לסיפור של מיקי", מספר יוסי. "רק שאני חזרתי בחיים והוא לא".
השיפוץ של הווספה יצא מיד לדרך וכלל פירוק של כל החלקים, עד הבורג הקטן ביותר, שאחרי שנים בלי תזוזה במחסן היו במצב ירוד. גל היה מעורב מאוד בפרויקט והגיע בתדירות גבוהה למוסך כדי להיות חלק פעיל בשיפוץ.
כשהגיע השלב שבו מפרקים את תא הכפפות הקטן נרשמה התרגשות, ומתוך התא שהיה נעול במשך שנים בגלל חלודה שלפו יוסי וגל מפתחות ישנים של הווספה שנשמרו היטב בפנים. לצידם נמצאו גם עטיפה של גלידה ישנה משנות ה-70 וחשבונית של תדלוק שהזמן כאילו קפא סביבה.
כל החלקים של הווספה שפורקו נשמרו היטב ושוחזרו במסגרת השיפוץ. המנוע נשלח לתיקון במוסך מיוחד והכול בהתנדבות ובזכות טוב ליבם של אנשים שמבינים את החשיבות של החפצים האלה. "זה בסך הכול פח", אומר גל, "אבל קשה להאמין כמה הפח הזה הוא משמעותי להורים ולמשפחות. העמותה הזו עושה כל כך הרבה טוב".
"הנוכחות שלו תמיד נשארת בנשמה"
שבועיים לפני יום הזיכרון צוות השיפוץ מוכן לחבר את חלקיה האחרונים של הווספה המשוחזרת וללוות אותה בחזרה אל המושב, שם מחכים אביו של גל, שאר בני המשפחה ובני המושב. אל הרכב שמוביל את הווספה המחודשת מצטרפים בטקס מרגש עשרות מחברי "מועדון הווספות הישראלי" שיצרו שיירה ארוכה ביציאה מבית חנן וליוו אותה עד למושב גבעת ישעיהו.
במושב מחכים בני המשפחה, וחבריו של מיקי נרגשים לראות את הווספה שגם הם רכבו עליה כמה פעמים. הווספה ממוקמת מתחת לאנדרטת הזיכרון של מיקי במושב והזיכרונות ישר צפים. חבר קרוב של מיקי אומר שהוא ממש יכול לראות אותו יושב על הקטנוע: "השנים עוברות, אבל הנוכחות שלו תמיד נשארת בנשמה".
ביום הזיכרון הקרוב יערכו כמדי שנה במושב טקס לזכרו של מיקי, הפעם עם הווספה שכל כך אהב וקיבלה חיים חדשים.
אם אתם מעוניינים לקחת חלק בעשיית העמותה, מוזמנים ליצור קשר דרך עמוד הפייסבוק שלהם: https://www.facebook.com/groups/2104994753110125
לתרומות לעמותה:
בנק דיסקונט סניף 103
חשבון בנק 117238
על שם העמותה מצילי מכוניות אספנות