"עשרות אלפי המבוגרים מרגישים שנטשו אותם": למרות ההבטחות, טרם נמצא פתרון לבני 67 ומעלה, שחשים שהופקרו על ידי המדינה עם סיום תוכנית החל"ת. רבים מהם נותרו ללא הכנסה, מתקשים למצוא תעסוקה - ובעיקר עייפים מהבטחות שווא. אחת מהם היא לאה קלוגמן בת ה-70, שעבדה במשביר לצרכן עד שפוטרה בקורונה ומאז, נאלצת לחיות ללא כל פרנסה ומקצבה דלה ביותר.
"קונה בשביל הנכד שלי ומוותרת על האוכל"
"כשאני רוצה לקנות לנכד שלי משהו, אז קודם כול אני הולכת ל'מקס' - שם זה הכי זול. אני קונה לו את זה ומוותרת על האוכל", סיפרה קלוגמן, שמתגוררת בדירה בדמי מפתח, בריאיון ל"מהדורה המרכזית". היא אומנם עבדה כל חייה, אבל בשנים שבהן בישראל לא הייתה חובה לחסוך לפנסיה ולכן, יש לה קצבה נמוכה מאוד שלא מאפשרת לחיות בכבוד. "ואז הגיעה הקורונה, אחרי חודשיים הבוס מצלצל אליי ואומר לי: 'את כבר לא בחל"ת, אנחנו מפטרים'. פיטרו 30 עובדים, ואמרתי לו 'למה?'. נפגעתי ובכיתי, ומה לא".
בדומה לכל האזרחים מעל גיל 67, קלוגמן לא זכאית לדמי אבטלה, אבל המדינה נתנה להם בשנה וחצי האחרונות, מתחילת הקורונה, "מענק הסתגלות". אך על פי תוכנית האוצר, המענק הזה ייפסק כעת, בטענה שהמשק שב בחודשים האחרונים כמעט לפעילות רגילה. "אני בן אדם לא עצלן, הלכתי לכמה וכמה מקומות שדומים למה שעשיתי והם אומרים לי: 'לא רק שאנחנו לא מקבלים כרגע, אנחנו גם צמצמנו'".
"מזגן זה המון כסף, מכינה לבד גבינה שמחזיקה חודש"
ללא המשכורת ומענק האבטלה יודעת לאה שהיא תצטרך לחיות רק מהפנסיה הקטנטנה וקצבת הזקנה. היא מתכוננת למכה הזו כבר חודשים. "כל הזמן מחושבת: רגע, אני לא מדליקה מזגן, יש לי מאווררים. כי אני יודעת - אם אני אדליק מזגן זה המון כסף. אני לא קונה גבינות, מכינה לבד גבינה שמחזיקה חודש ימים ואף יותר".
בעקבות מצוקתה הכלכלית החריפה, מוותרת קלוגמן גם על הבשר, על הדגים וגם על טיפולי השיניים. "עליתי בצד השני לאוטובוס כי הייתי צריכה ללכת לרופא שיניים ואמרתי: 'יאללה, לא צריך'. אני גם את זה הפסקתי. פה נשבר, שם נשבר, אתה מדביק עם דבק של הבית. כולם חושבים שזאת מיליון דולר אבל זה לא. מה שקורה לי בפנים, זאת האמת", היא אמרה בגרון חנוק.
"איפה הכסף שלנו? אני שילמתי כל החיים שלי ביטוח לאומי, איפה הכסף שלנו הלך?! מה, אני נראית לך שקופה?! אני בן אדם! היום זה אני, מחר זה אתה. המדינה ומשרד האוצר לא מבינים מה זה להיות מובטל אחרי הקורונה. אף אחד בחיים עד לרגע זה לא ידע את המצב שלי, אני חושבת שאפילו הבן שלי", היא הוסיפה.
לדבריה, היא מתוסכלת מלשמוע הבטחות שלא מתממשות ומצפה מהמדינה למצוא פתרון הולם. "שמענו הבטחות, שמענו שישקלו, אבל עדיין לא שמענו שום דבר רשמי שיפתור את המצוקה של המפוטרים המבוגרים. כמה אנשים כמוני יש ולא יודעים עליהם. אם הם לא יבינו שם למעלה שאנשים חיים בקטסטרופה, זה לא יסתדר. אני לא יודעת איך אעבור את זה. איפה הם חיים? אני לא מבינה את זה!".
מחברת "המשביר" ביקשו להבהיר כי לאה לא הועסקה על ידי המשביר אלא על ידי חברה חיצונית שמכרה את מוצריה במשביר.
לפניות ללאה: Pazlea@zahav.net.il