הפגישה הראשונה עם ההורים של בן או בת הזוג היא תמיד מעמד מלחיץ ומרגש. אצל אסתי ויוסי, זוג לא שגרתי, גם הרגע הזה היה שונה מכל סיפור ששמעתם: "בדיוק לפני המפגש של ההורים שלו עם ההורים שלי, הלכנו לאסוף אותם - ואז הלכנו להחליף את הפנצ'ר. כן, על הדרך". זוג האוהבים פשוט לא ויתרו על האפשרות לעשות מעשה טוב, גם בסיטואציה הזו: "זה משהו שבפנים, כשאתה נותן אתה נותן מכל הלב".
גם סיפור ההיכרות של אסתי ויוסי יוצא דופן: השניים הכירו במהלך ההתנדבות בעמותת "ידידים – סיוע בדרכים", וכיום הם יוצאים לקריאות ביחד. אסתי היא סבתא בת 38, שאלו הנישואים השניים שלה, ובין קריאה לקריאה היא פגשה את יוסי, רווק מבוקש. הזוגיות וה"תחביב" של ההתנדבות הפכו לעסק משותף: "מתחתנים אז הרב מקדש אותנו, והמנהל הוא הנהג".
"דבר אתה – תתחיל. איך הרגשת כשפניתי אליך בפעם הראשונה?", שואלת אסתי את יוסי, והוא עונה: "הקשר התחיל בשיחות רגילות, בין מוקדנית לכונן שיוצא לאירועים. היא הייתה שולחת לי פרטים ולאט לאט שיחות גם מעבר". אסתי מודה: "בגלל שהוא היה כזה שקט, זה משך אותי יותר וכששמעתי שהוא רווק אז אמרתי 'איך זה יכול להיות".
היא לא חוסכת שבחים מבן הזוג, כשהיא מתארת את תחילת הקשר: "בחור כזה יפה, חכם, מכנים אותו 'המלאך של הדרום'. ושהבנתי שיש לו ציצית מתחת לבגדים אז בכלל... התחלתי לשאול שאלות, ממש מתעניינת מאוד, וזה המשיך - עד היום אנחנו מחליפים פנצ'רים ביחד".
סיפור החיים שלה היה לא סטנדרטי עוד לפני שפגשה את יוסי: "אני אימא מגיל 18, סבתא מגיל 36. האמת, לא חשבתי שאני אתחתן אי פעם. לא חשבתי בכלל. אני גרושה 15 שנים וגרושה באושר. התמזל מזלי והכרתי את יוסי, שאיתו אני כן רוצה לבנות בית ומשפחה". גם יוסי מודה בפה מלא: "הדבר הכי טוב שקרה לי זה שהכרתי את אסתי, בסופו של דבר. זה פלוס ומינוס. אחד משלים את השני".
במקביל לחיי המשפחה והזוגיות, השניים פעילים מאוד ב"ידידים" – ועוזרים לאנשים רבים שנתקעו עם האוטו או שננעלו מחוץ לבית. המתנדבים מיומנים בחילוצי שטח, פתיחת דלתות שנתקעו (בבית וברכב) וגם בקריאות הרבות להתנעת רכב, תיקון פנצ'ר או מילוי דלק ושמן בדרך. כיום גם באפליקציה של yellow יש כפתור שמוביל ישירות לארגון ידידים - ודרכו ניתן לבקש עזרה.
לאסתי לא היה כל כך פשוט המעבר בהתחלה מלהיות מוקדנית למסייעת שעובדת בשטח ועוזרת לאנשים. היא מספרת שלא לכולם זה טבעי לראות אישה שמגיעה להחליף להם גלגל, אך עד מהרה זה השתנה. העובדה שהיא יוצאת ביחד עם יוסי לקריאות חיזקה לה את הביטחון לצאת לקריאות גם לבדה.
באחת הקריאות הצליחה אסתי לעזור לזוג שנתקע בדרך לאילת - מבלי לצאת מהבית: "הם נתקעו בכביש הערבה ב-2 בלילה וכרטיס האשראי לא עבר להם, אני דיברתי איתם ובסוף מהבית לחצתי על כפתור ומילאתי להם. הם הודו לי ואחר כך העבירו לי את הכסף - את חוסכת זמן בלצאת ואת עושה את זה מהבית". אסתי נוהגת לסיים את הקריאות ברוח לבבית: "רוצה סלפי, אבא? בוא נעשה סלפי. אתה רוצה לעשות איתנו סלפי?"
"העזרה שאנחנו נותנים, עם כל ההערכה שלהם והכול, לי זה נותן סיפוק יותר גדול", מסביר יוסי. "יצא לי לחלץ ילד נעול ברכב כמה פעמים - זה די מלחיץ אבל צריך להיות המבוגר האחראי באותו רגע ולסיים את האירוע כמה שיותר מהר". באחד המקרים הוא שלף תינוק בן חצי שנה מהאוטו, דקות ספורות אחרי שננעל: "האימא לא הפסיקה להודות וזה נגמר בשלום".
עם זאת, ההתנדבות מספקת להם גם סיבות ל"קנאה" לפעמים: "עשית סיום אירוע בלעדיי? חוצפן, אל תעשה את זה עוד פעם". במקרה אחר, ממש מול המצלמות, היא נדהמת לגלות מה יוסי עשה מתחת לאפה: "האירוע כבר נלקח. תראי, תראי איזה גנב, תסתכלי, הנה. בשידור חי - האירוע נלקח כבר. מי לקח? הוא חוטף לי קריאות מתחת לאף, הוא מאתגר אותי".
השניים מתגוררים באופקים ומרגישים מכל עבר את הפרגון ואת התודה מצד אלו שהם עזרו להם: "בכלל, כשאנחנו אומרים שאנחנו מתחתנים... זה כיף", איריס מספרת. "תראי מה מגיבים לנו כל הזמן - איזה זוג יפים אתם, אין עליכם". במקביל להתנדבות, אסתי - בעלת תואר שני - עובדת במעון לילדים עם מוגבלויות.
ברגע של רצינות, אסתי מסבירה כי העמותה היא לא רק המקום שבו נולד הקשר הרומנטי – אלא בית נוסף עבורה: "מה שאני צריכה אני ישר פונה לידידים, גם אם זה לא קשור לכבלים או לפנצ'ר. זו משפחה מבחינתי. באופקים יש הרבה כוננים. כל הכוננים כאן ממש להוטים ומחכים לקריאות, לעשות חסד - זו מלחמה טובה, זה בקטע טוב". ובין הקריאות מהשטח היא לא נחה לרגע – וגם מציעה כותרת לכתבה: "אתמול ידידים, היום נשואים".
