יו"ר ארגון זק"א, יהודה משי זהב, איבד בתוך חודש אחד את אחיו, אמו ואביו שנדבקו בנגיף הקורונה. הערב (ראשון) בריאיון למהדורה המרכזית הוא שיתף את התחושות והכאב הגדול שהוא ומשפחתו חווים בעקבות האבדן המשולש, העביר ביקורת חריפה על החלקים בחברה החרדית שלא נשמעים להנחיות – וגם חשף מדוע לדעתו אלוהים העמיד אותו במבחן הקשה. צפו בריאיון המרגש
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני מרגיש כמו בסרט אימה", סיפר משי זהב. "כמו שאני נמצא במנהרה של חושך ואתה רואה בסוף את קצה האור ואתה מגיע ואתה רואה עוד הפעם חושך ועוד הפעם חושך. כשאתה מקבל מכה אחת זה כואב, כשאתה מקבל מכה על מכה זה כואב יותר, כשאתה מקבל פעם שלישית מכה באותו מקום זה כבר ייסורים נוראיים. זה שבר על שבר על שבר. אי אפשר להסביר את זה. נגמרו המילים".
משי זהב סיפר כי לאורך כל תקופת הקורונה הם שמרו על ההורים "כמו אתרוג", עד שערכו מסיבת חנוכה. לדבריו, בעקבות "אווירה של סוף קורונה" המשפחה ארגנה מסיבה להורים – וכל מי שהיה בה נדבק.
"אנשים נופלים כמו זבובים ופה אנשים מתעסקים עם מה קורה בבלפור ומה קורה בים"
"אני לא מצליח להבין את הזלזול בחיי אדם", התייחס יו"ר זק"א לזלזול בהנחיות משרד הבריאות במגזר החרדי. "לא מצליח להבין. הרי אנשים מזלזלים לא רק בחיים שלהם, גם בחיים של אחרים. הרי זה לא מדע מסובך או מתמטיקה מסובכת - זה ברור שאם אני עכשיו לוקח לורד אדום ועושה פה פס אדום אז נהיה פה אדום. הרי ברור שמי שנגוע בנגיף ונוגע במישהו אחר אז הוא מעביר את זה אליו, וברור שמי שנדבק בווירוס זה יכול להגיע למוות. אנחנו רואים את זה ביום-יום. מספיק לעבור בשכונות החרדיות ולהסתכל על מודעות האבל, כל שעתיים הן מתחלפות כמו סרט נע. הרי אין בניין כמעט שאין בו מודעת אבל".
בהמשך הוסיף: "אנשים נופלים כמו זבובים ופה אנשים מתעסקים עם מה קורה בבלפור ומה קורה בים. מה אכפת לך מה קורה בבלפור? אם ההוא קופץ מהגג אז גם אתה תקפוץ מהגג? אני שומע כל מני ראשי ערים ומנהיגים שמתווכחים ומתפלספים. בעיר שלכם יש 37% מאומתים, תעצרו את המגפה, תרימו דגל אדום. פשוט לא יאמן הטירוף הזה. זאת תחושה של איזשהו ליקוי מאורות שירד פה על המגזר או על המנהיגות. אני לא מצליח להבין".
"זה מזכיר לי באיזשהו מקום את הטיטניק", אמר משי זהב. "מצד אחד אנשים מתים ונהרגים, מצד שני עולם כמנהגו נוהג ולמעלה על הסיפון עומד מישהו ומתווכח איזה שיר ואלס לשים. הם לא לומדים שזה אמיתי? הם לא רואים את הכאב? הרי את יודעת שביהדות אנחנו כל שנה נוהגים מנהגי אבלות בספירת העומר על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שנפטרו במגפה לפני אלפיים שנה. אנחנו לא צריכים מנהגים לפני אלפיים שנה – תראו מה קורה, הרי כמעט אין בית שאין בו מת".
"אם ריבונו של עולם רוצה להעמיד אותנו במבחן, למה היה צריך לשלם מחיר של שלושה?"
בסיום הריאיון, משי זהב בחר לשתף את מחשבותיו על הטרגדיה המשפחתית: "אני חייב להגיד משהו בהיבט האישי. קיבלנו מכות, קיבלנו מכה אחרי מכה אחרי מכה. זה כואב, כמה שזה כואב, אבל אני אומר לעצמי גם בהסתרה שבתוך ההסתרה אני יודע שריבונו של עולם מעמיד אותנו במבחן והוא בוחן אותנו. ברגע שהוא לקח את השורשים שלנו, את אבא ואימא, הוא בוחן את הענפים, ואני מבטיח לו שגם במצב הזה אנחנו נאהב אותו בכל ליבי, בכל נפשי ובכל מאודי.
"בלילה, לא ישנתי כל הלילה. התגלגלתי מצד לצד וחשבתי, התבוננתי בעצמי ואמרתי לעצמי: גם אם ריבונו של עולם רוצה להעמיד אותנו במבחן, למה היה צריך לשלם מחיר של שלוש? הוא לקח את אחי הצעיר, לא מספיק כואב? לא מספיק קשה? הוא לקח גם את אימא שלי. למה היה צריך שלוש?
"ובאיזשהו מקום חשבתי, אני לא בטוח שזה נכון אבל כך עלה לי בראשי: אני במשך 32 שנות פעילות של זק"א אני כל יום במשך שנים נוגע במוות. יושב מול המשפחות, שומע את הטרגדיות. ראיתי את הטרגדיות הכי קשות, הכי מזעזעות, כל האסונות. ואני יושב מול המשפחות, שזה הדבר הכי קשה, הרבה יותר קשה מאשר לטפל בזירת האירוע, ואתה מחבק אותם ואתה תומך – אבל באיזשהו מקום אתה לא באמת חש את זה, זה לא באמת עובר אליך.
"ואז אמרתי שריבונו של עולם רצה שאני גם ארגיש את זה. ואז הוא הביא לי את המכה, כנראה שהיה צריך מכה חזקה, ואז בפעם הבאה, שלא יהיה, ואני רק מתפלל שלא יהיה עוד מצב כזה - ברגע שאני אעמוד מול משפחה שכולה אני לא רק אעודד אותם אלא אני גם אחוש את מה שהם עוברים".