דיאנה רז זיכרונה לברכה, שנרצחה בסוף השבוע שעבר על ידי בעלה, הותירה אחריה ארבעה ילדים קטנים שמשפחתם התפרקה באכזריות. מלבדם, ישנם לא מעט ילדים שנשארו לחיות בצל טרגדיה דומה. שני ילדים שאימותיהם נרצחו על ידי האב, מספרים בריאיון לחדשות סוף השבוע על הכאב, על הכעס, על הגעגוע ומשתפים בשאלות שלא מפסיקות לנקר: "האם אני יכול להיות בעל טוב? מה שראיתי ישפיע עליי? ואולי אני כמו אבא שלי?".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני זוכר את כל הטירוף שהלך שם. צרחות וצעקות, ואז הם אומרים: 'מצאנו את אימא מתה'", מספר בן גד, שאיבד את אימו רחל גדקר, לאחר שנרצחה על ידי אביו ב-2005. רחל ז"ל הייתה אם לשלושה, שהגישה בעבר נגד אורי הגרוש שלה תלונה על איומים.
"הוא שם את הגופה בארון הבגדים שלי"
"הייתי בן 14 וחצי ואחותי הייתה בת 16 כבר. יצאנו בבוקר לכנס מהלימודים. באותו יום הוא בא והיו ביניהם דיבורים, הוא פשוט ירד למטה, הביא את הכבל של הגינון, חיכה שהיא תסתובב וחנק אותה. אחר כך הוא שם את הגופה בארון שלי, ארון הבגדים", נזכר בן בכאב.
גם שירז רוזנהפט, שאימה ג'קלין נרצחה על ידי אביה חשה תחושה זהה: "זה משהו שלא עוזב". שירז נולדה בארץ וכשהייתה בת שנה וחצי, עברה עם משפחתה לצרפת כשמגיל צעיר היא זוכרת אלימות בביתה. "אני זוכרת כבר מגיל קטן שאימא שלי הייתה על הרצפה והוא מרביץ לה, נותן לה בעיטות. כשבאתי לעזור לה לקום, הוא החזיק אותי בכוח ופשוט אמר לי: 'לכלבים לא עוזרים לקום'". ג'קלין ז"ל הייתה אם לשתיים, שנרצחה בגיל 33 בשנת 2011 כשסמוך לרצח, הגישה תלונה במשטרה נגד אורי בעלה.
היום שבו נרצחה אימה של שירז, חרוט היטב בזיכרונה. "באותו יום בבוקר אני ואימא שלי הלכנו לאכול ארוחת בוקר במאפייה מוכרת בצרפת. הגענו הביתה, אני ואחותי נסגרות בחדר, ופתאום אני שומעת צרחה". לאחר שהבינה שאביה מכה את אימה, היא רצתה להזעיק את המשטרה - אלא שאחותה הקטנה אמרה לה: שהוא הרביץ לאימא עם סכין'. למחרת, שירז התעוררה לבוקר שבו ראתה את סבתה ואת אחת הדודות שלה שהגיעו לצרפת - ואז היא הבינה שהיא עומדת להתחיל חיים חדשים. ואכן, לאחר הרצח שתי האחיות גדלו אצל סבא וסבתא באשדוד.
בן ושתי אחיותיו, שמשמשות עבורו כנקודת אור בחייו, עברו להתגורר אצל הדודים בנוף הגליל לאחר שאימם נרצחה. "המזל הוא שיש לי את האחיות שלי. אנחנו אגרוף שבחיים לא יצליחו להפריד. אין לך אימא ואבא, אתה לגמרי יתום משני הצדדים".
"שיניתי את שם המשפחה לשם של אימא לפני החתונה"
שירז מספרת שאביה ניסה ליצור איתן קשר במגוון דרכים, אך הן החליטו שלא להיענות לכך. "הוא כבר לא מעניין אותנו ואנחנו לא רוצות שום קשר איתו". ביום הולדתה ה-18, הלכה שירז למשרד הפנים ושינתה את שם המשפחה שלה לשם של אימה לפני החתונה. למרות שהיא מנסה להישאר חזקה, יש רגעים שבהם היא מרשה לעצמה להתפרק: "כשהגעגוע גובר יותר מדי. כשהוא כבר נמצא פה והלב ככה גדול, וכבר אי אפשר להתאפק".
יש רגעים שבהם הכאב מעורר בבן שאלות - אבל הוא מזכיר לעצמו שהוא בן אדם אחר מאביו ומשתדל לשמור על אופטימיות: "אתה חושב איך תהיה עם הילדים? איך תהיה עם האישה? זה הכי חשוב. אני יכול להיות בעל טוב? מה שראיתי ישפיע עליי? אולי אני כמו אבא שלי? אבל אני לא. קוראים לי בן ואני בן אדם אחר לגמרי. היית מ"פ בגולני, יש לך תארים ובסוף ייצא ממך משהו".