הילדים בבית, התסכול גדול: הוריהם של תלמידים בכיתות ה'-יב' מתקשים לצפות בילדיהם יושבים בבית ב-7 החודשים האחרונים. הקושי להתמודד עם הריכוז מול המחשב, הבדידות בבית והכעס כשרואים את התלמידים החרדים הולכים לבתי הספר בבוקר בניגוד להנחיות - ההורים הישראלים משתפים את חדשות 12 בתחושות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"עוד לא נכנס לממשלת ישראל שהחינוך הוא הבסיס להצלחה העתידית של מדינת ישראל", אמר שחף דורי, אבא של חוף וגל, תלמידי כיתה ח'. התאומים בני ה-13 כבר שכחו איך נראית הכיתה שלהם מבפנים, וכתלמידי כיתה ח' הם גם לא רואים את הפלורסנט בקצה הזום. "זה קשה, מאוד להיות מרוכז בזום, ללמוד כמו צריך", משתף שחף. "זה הרבה יותר קשה כשאין לך מורה, יש לך מצלמה ואתה צריך להתרכז בטלפון כל היום".
מעבר לנזקים החינוכיים והחברתיים שהילדים עוד לא מתחלים להתמודד איתם, העובדה שבמרחק של קילומטר אווירי, בבני ברק השכנה, חלק מהילדים בגילם לומדים כרגיל, מגבירה את התסכול. "זה אבסרוד שהילדים שלי צריכים לשבת בבית, וממול ילדים הולכים רגיל לבית הספר כאילו אין כלום" אומר דורי. "זה כואב, כואב מאוד אפילו. אני מוצא את עצמי כהורה בבעיה להסביר לילדים. לך תסביר להם את ההיגיון".
במערכת החינוך החרדית לומדים כחצי מיליון תלמידים (478 אלף). כ-215 אלף מהם לומדים בכיתות ה'-י"ב, ולפי משרד הבריאות היו אמורים להישאר בבית, אלא שלפי הערכות לפחות כשליש מהם לומדים בניגוד להנחיות. "ההיגיון כנראה נעלם", אומר האב. "הגענו למצב שהממשלה שלנו משקיע בחינוך החרדי בקטע אבסורדי והחבר'ה שההורים שלהם עשו צבא ומשלמים מיסים ועובדים ומנסים להיות אזרחים מן השורה, בעצם מקבלים סוג של יריקה בפנים מהשלטון".
אלה ויסברג מאשדוד, אם לבנות בבית ספר יסודי, טוענת שהילדים הגדולים הם אלה בעצם שמשלמים את המחיר הכי כבד. "זה נורא עצוב", היא אומרת. לזוהר בת ה-11 וחצי כבר נמאס להיות בבית. "אין עם מי להיות בבית, אני לבד נמצאת בבית, זה קשה". גם במקרה של זוהר האבסורד כפול. היא נאלצת להישאר לבד מול הזום, בזמן שבשכונה החרדית הסמוכה יש ילדים בגילה שמגיעים מידי בוקר לתלמודי התורה.
"לי באופן אישי כאמא, גורם לתסכול הכי עמוק שאני בעצם לא יכולה לעשות עם זה כלום", אומרת אלה. "שילדה באה, מתוסכלת, בוכה, היא נשברה לנו כבר הרבה פעמים וזה נורא, זה נורא. אני רואה ילדים משכונות דתיות חרדיות הולכים עם תרמילים, המוני ילדים הולכים למסגרות למה להם מותר ולילדה שלי אסור?"
הלימודים בחלק מבתי הספר החרדיים החלו כבר באמצע ספטמבר ונמשכו גם אחרי שהוחלט להשבית את מערכת החינוך בכל הארץ. מספר הדוחות שחולק למוסדות חינוך חרדיים שפעלו בניגוד להנחיות היה מועט – וכפי שפרסם עמית סגל השבוע, גם הם צפויים להתבטל.
בקיבוץ גזית גילו על בשרם שכשמדובר בציבור הכללי, המדינה הרבה פחות סובלנית לחריגות מההנחיות.
בתחילת נובמבר, כמשרד הבריאות איפשר לתלמידי א-ד לחזור לבתי הספר - ארגנו לעצמם ההורים של קיבוץ גזית מסגרת אלטרנטיבית משום שלא רצו לחשוף את ילדיהם לילדים מיישובים אחרים. 51 ילדי הקיבוץ חולקו לקפסולות והחברים התגייסו כמיטב המסורת הסוציאליסטית – כל אחד תרם כפי כוחו כדי שכל ילד יקבל לפי צרכיו. וכך בין היתר, הפך דניאל מנהל הדיר – למורה לאנגלית וחשבון. אלא שהסידור החדש לא החזיק הרבה זמן וההורים החלו לקבל איומים ממשרד החינוך והנהלת בית הספר.
"כתוב שהיא לא הגיעה לבית ספר מהראשון בנובמבר", שיתפה תמר דרייבלט. "ובסופו של דבר במידה ולא נחזיר את הילדים לבית הספר, דינו של כל אחד מהוריו מאסר של חודשיים או קנס. לא חושבת שמישהו היה אוסר אותי וזה אבל כן תחושת איום".
זמן קצר לאחר מכן, עברו מאיומים למעשים. לקיבוץ נשלחו מפקח מטעם משרד החינוך ושוטר לפזר את ההתקהלות האסורה של מסגרת הלימודים הלא מאושרת ולחלק דוחות למפרים. "הזוי", אמרה תמר. "כאילו באמת תחשוה של איפה אני חיה? להביא שוטרים לילדים בכיתה ג', ד', לאיים עלינו, הרי ברור שטובת הילד לא ניצבת לנגד עינהם נהפוכו. משהו כוחני משהו...מפחיד".
הביקור הסתיים ללא דוחות אבל הקיבוצניקים הבינו את הרמז ופיזרו את האלטרנטיבה. רובם שלחו השבוע את ילדיהם לבית הספר. למרות החששות, חלקם, השאירו את הילדים בבית. ההפחדה עשתה את שלה", אמר עמית מהקיבוץ. מצד אחד, מצד שני אני מאוד מאמין שהצדק איתנו. היינו מאוד תמימים חשבנו שיש לנו רעיון מצויין שרבים יאמצו אותו. ולצערנו קיבלנו מקלחת קרה".
"חבל שחינוך ופוליטיקה מתערבבים", אמרה בצער תמר."כי באמת שבסופו של יום טובת הילדים לא עומדת בראש סדר העדיפויות".