חנה סנש הייתה לוחמת אמיצה וסמל ציוני אך גם משוררת רבת כשרון. 76 שנים לאחר שהוצאה להורג בגיל 23 בלבד, נקלט בספריה הלאומית העיזבון הרוחני הרב שהשאירה אחריה בשנות חייה הקצרות. בין הפריטים שנלקטו לספריה הלאומית וכעת נחשפים לראשונה לציבור נמנים מחברת שירה, יומנים אישיים, מכתבים לבני משפחה, תמונותיה ואפילו פתק שנמצא בכיס הבגד שלה לאחר הוצאתה להורג.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
רגע לפי שסנש ממריאה מאיטליה למשימת הצניחה מעל יוגוסלביה, מקווה להילחם בנאצים וכן להצליח להציל את בני משפחתה ויהודים אחרים ממדינת מוצאה, הונגריה, היא כתבה פתק לאחיה גיורא. ב-13 במרץ 1944 סנש כתבה: "גורקה שלי, אני יוצאת בעוד שעתיים. במחשבה אני מחבקת אותך באהבה שקשה לתאר. אחותך".
המשימה משתבשת, סנש נתפסת ומוצאת להורג כחצי שנה לאחר מכן ב-7 בנובמבר 1944. "אמי היקרה והאהובה, אין לי מילים, רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. סלחי לי אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין צורך במילים. באהבה אין קץ, בתך", כך, בכתב ידה בהונגרית, נפרדה חנה סנש מאמה בפתק שנמצא בכיס הבגד שלה לאחר מותה, פתק שככל הנראה נכתב באותו היום. לצד פתק זה נמצא בכיסה גם שיר אחרון בהונגרית שכתבה.
"מהיום אכתוב רק בעברית"
סנש נולדה ב-17 ביולי 1921 בבודפשט הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי שנפטר כשהייתה בת שש ואמה, קתרינה סנש, היא זו שגידלה אותה. באוסף החדש נמצאת תעודת הלידה של חנה, תעודות מבית הספר וכן מכתב מאביה ליום הולדתה.לסנש היה אח אחד, גיורא סנש, ובתמונה מהאוסף של משפחת סנש ניתן לראות אותם יחד בצעירותם. ישנו גם ציור שציירה כילדה, בשנת 1930, בכישרון רב לסבתא ובו מופיע דגל הונגריה.
"מהיום אכתוב ביומני רק בעברית", הכריזה סנש בחגיגיות בכתב ידה בדף מיומנה משנת 1939. היא מהדהדת ביומנה אז את אמירתו של טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו" וכותבת: "בזמנים האחרונים המשפט הזה אקטואלי מאוד".
ההתעקשות על עברית מייצגת שינוי חשוב בחיה של סנש שגדלה בהונגריה ואף למדה בבית ספר נוצרי. נוכח ההתפשטות האנטישמית באירופה, נעשתה סנש לציונית נלהבת בשנות ה-30 המאוחרות. היא עלתה לארץ בשנת 1939 ובאוסף נמצא גם ה-"סרטיפיקט" שלה, אשרת העלייה לארץ בימי המנדט הבריטי.
בארץ היא התיישבה בנהלל ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות שבמושב, באחת מהתמונות שצולמו שם היא נראית כשהיא ליד התרנגולות. סנש גם כתבה לאמה מכתב בהונגרית לאחר חצי שנה בארץ ובו שיר ציוני. בהמשך הצטרפה לקיבוץ שדות ים. בינתיים באירופה משתוללת מלחמת העולם השניה, היא דואגת למשפחתה וליהדות בארץ מולדתה ואף מקווה שניתן להצילם ולהעלותם ארצה.
"במדורות מלחמה" וגם ברגישות
"למרים יצחק, לקוראת ומבקרת הראשונה והחביבה שלי בידידות אמתית", כך הקדישה סנש את מחברת שירתה לחברתה הטובה. ההקדשה נחתמה בשנת 1944, מעט לפני שסיימה את חיה. ב-15 במרץ אותה שנה כבר צנחה בסלובניה, סמוך לגבול הונגריה והצטרפה לקבוצה פרטיזנית. היא נתפסה כשחצתה את הגבול ונשלחה לכלא בעיר מולדתה בודפשט בו נחקרה בעינויים אך לא נשברה וב-7 בנובמבר הוצאה להורג.
"במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה. בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן-אדם", פותח שירה המוכר "במדורות מלחמה" את המחברת. הוא אמנם נכתב עוד כשעסקה סנש בעבודות חקלאיות ביישוב נהלל, לאחר שעלתה לארץ לבדה מהונגריה. אולם בטח קיבל משנה משמעות כשהקדישה לחברתה את המחברת בשנת 1944 לאחר שהחליטה להתגייס לשירות הצבא הבריטי.
משנקלט האוסף בספריה הלאומית ניתן לעיין בעוד שירים שכתבה בכתב ידה, ביניהם שירה המוכר הליכה לקיסריה. מעניין לראות כי סנש לא כתבה רק על הארץ או על המלחמה, מאחורי דמות הגיבורה האמיצה, העסיקו אותה גם ענייני אהבה.
"לו פגשתי אדם המבין את הכל", כתבה בשירה בדידות המופיע גם כן במחברת ונכתב בקיבוץ גבעות זייד בשנת 1942, "בלי מלים ובלי חקר, בלי וידוי ובלי שקר, בלי לשאול. אפרוש לפניו כמפה לבנה את הלב והנפש, הזהב והרפש והוא יבין רב הבנה. וכששדדתי הלב, כשהכל הרקתי ומסרתי, לא ארגיש צער וכאב, אדע כי התעשרתי". לאחר מותה, בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ ונטמנו בחלקה הצבאית בהר הרצל.
אוסף חנה סנש יהפוך לדיגיטלי ויחשף לציבור הרחב
לאחר שהאוסף נקלט בספריה הלאומית, מבטיח מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג, כי במהלך השנה הבאה – 2021, אז תצוין שנת המאה להולדתה של חנה סנש, הספרייה תפעל להנגיש באופן דיגיטאלי את הארכיון החשוב לטובת הציבור בארץ ובעולם. המשמעות היא שאותם כתבים שנכתבו בכתב ידה ותמונות יהיו זמינים לראשונה לציבור הרחב.
סיפורו של האוסף אמנם לא יוצא דופן כמו סיפורה של סנש עצמה אבל גם הוא מפתיע. בשנת 1945, שנה לאחר הוצאת חנה סנש להורג בהונגריה, חייל הבריגדה היהודית, משה ברסלבסקי, חזר לארץ ומצא מתחת למיטתה של סנש בקיבוץ שדות ים מזוודה ובה מכתבים, יומנים, וגם מחברות עם שירים שאיש מעולם לא ראה.
כך למעשה התגלתה לציבור בארץ ובעולם כולו הצנחנית, המשוררת ומי שהיוותה סמל והשראה חינוכית וציונית - חנה סנש. אימה של חנה, קטרינה, שהגיעה לארץ לאחר כמה חודשים, הביאה איתה את כל החומר ששמרה אצלה כל השנים בבית בבודפשט, והיא זו שקיבלה לידיה את המזוודה שנמצאה. כך למעשה נוצר האוסף.
מאז הוא נשמר בידי קטרינה סנש בדירתה בחיפה. לאחר מותה בשנת 1992 ומות בנה גיורא סנש, אחיה היחיד של חנה בשנת 1995, המשיכו שני בניו – איתן ודוד – לעסוק בקידום זכרה ומורשתה. בנוסף, לקח איתן סנש את האחריות על ניהול, קטלוג, תרגום ושימור העיזבון עד היום. חנה סנש השאירה אחריה מאות כתבי יד, תצלומים תעודות וחפצים אישיים.
במהלך השנים פעלה הספרייה הלאומית לקבלת האוסף החשוב, ולפני כשנה נוצר קשר עם אורי ומירית אייזן, תושבי אריזונה שנאותו לסייע במהלך המורכב של העברת האוסף במלואו לספרייה הלאומית. "ארכיון חנה סנש הוא נכס לאומי ולשמר אותו עבור העם היהודי והעולם כולו - זו ברכה", מסרו היום משפחת אייזן, "אשרינו שניתנה לנו הזכות לסייע".
האוסף כולל, בין השאר, את כתבי היד של שיריה; יומנים אישיים; עיתון שערכה בגיל 6; התכתבות ענפה עם משפחתה ועם אחרים; תצלומים; תעודות אישיות מילדותה בהונגריה; מחברות לימוד מבית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל; פרוטוקול של המשפט שלה; התכתבות ומסמכים בנוגע לפרשת קסטנר; וכן חפצים כמו המזוודה איתה עלתה לארץ ישראל, מכונת הכתיבה והמצלמה שלה ועוד. כמו כן האוסף גם כולל מסמכים ותעודות של משפחתה הגרעינית של חנה מסוף המאה ה-19 ועד ימינו אלו. שני פריטים מיוחדים ומרגשים מאוד, שגם נכללים באוסף, הם צמד פתקים שנמצאו בכיס שמלתה לאחר הוצאתה להורג: שיר אחרון שכתבה בהונגרית ועוד פתק שכתבה לאימה.
לדברי יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, חנה סנש היא דמות מרכזית בתרבות, בזיכרון ובמורשת הישראלית, ובעולם היהודי כולו. "לארכיון שהספרייה מקבלת כעת יש חשיבות ומשמעות עצומה מבחינה לאומית, ספרותית, היסטורית ובעיקר – ערך חינוכי וציוני רב", אמר, "אנחנו מייחסים לארכיון חנה סנש חשיבות רבה במיוחד ומתכננים לפעול להמשך שימור מורשתה וזיכרונה, במיוחד בקרב הדור הצעיר".
ממשפחת סנש נמסר כי המשפחה נפרדת כעת מאוסף בעל ערך משפחתי ואישי רב והיא מאמינה שבצעד זה היא מבטיחה את המשך שימורו, כמו גם את קידום המורשת האוניברסאלית, הערכית והאומנותית שהותירה חנה אחריה. כמו כן העברת האוסף לידי הספרייה הלאומית תאפשר לחשוף את האוסף לציבור הרחב ותספק אפשרויות מחקר וחינוך רבות.
"לאחר שנים ארוכות של חיפוש, נמצא סוף סוף בית חדש לעיזבון השלם של המשפחה לדורותיה", מסרו עוד במשפחה, "אנו חשים כי האוסף הגיע לחוף מבטחים, לצד פתיחתו של בית חנה סנש המחודש בשדות ים. אנו מודים לספרייה הלאומית ולמשפחת אייזן על המאמץ והעזרה, וכן שמחים ונרגשים לבשר כי השלהבת של חנה סנש המשוררת ואביה הסופר והעיתונאי בלה סנש, תישמר מעתה במקום הראוי ביותר – בספרייה הלאומית בירושלים – ומשם תאיר את העולם".