הקורונה הצליחה להשבית את המשק, לשלוח 800 אלף איש אל שירות התעסוקה, ולהביא למותם של יותר מ-1,000 בני אדם. בזמן שהגבלות נוקשות הוטלו בכל רחבי הארץ, נראה שהחתונות והאירועים בחברה הערבית ממשיכים כרגיל. כעת, בעיצומו של הגל השני, ניתן לראות שהחברה הערבית "תורמת" לתחלואה בישראל הרבה יותר מחלקה היחסי באוכלוסייה. לצד הפחד שנעלם, האכיפה החלשה והזלזול בחוק - הנתון הבא מסביר את הזינוק: 30% מהחולים הפעילים בגל השני הם אזרחים ערביים, לעומת 6% בלבד בגל הראשון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אנשים באוכלוסייה הערבית פחדו מהקורונה", אמר עו"ד מועאוויה כבהה מהוועדה למיגור הקורונה בחברה הערבית של משרד הבריאות. "אחרי שחלף הגל הראשון, הסתכלנו אחורה ופשוט לא ראינו את התוצאה הקשה שאמרו 'יהיו הרבה מתים וחולים קשה'. עם זה הגענו לגל השני. מה שהשתנה הוא שנעלם הפחד". כמו בהזמנה מראש, תוך כדי הראיון עבר במקום תושב מקומי שהעיר: "מה זה קורונה? סתם בלוף אחד גדול".
לפי כל המחקרים, החתונות ההמוניות שמתקיימות בחברה הערבית, הן אלה שאחראיות למרבית התחלואה. שוטרים מגיעים מדי ערב לאותם אירועים המוניים, וחלק מהחתונות אכן עומדות בהגבלות - קפסולות של 20 איש, חובת מסכות, ללא ריקודים. אך הבעיה היא שחתונות כאלו אינן הרוב. בחתונות רבות הקפסולות לא נשמרות, אין מסכות, והמשתתפים באירוע מונים הרבה יותר מ-100. לצד זאת גם ריקודים המוניים שנמשכים לתוך הלילה.
גם במגזר הערבי, אולמות האירועים נפגעים. אלא שג'אד דבאח, מנהל אולם "ארמון אל-בשאשא" מציין: "אף אחד לא דחה את החתונה, כולם עשו בבית".
מיעוט בקרב ראשי הרשויות בחברה הערבית מנסים להיאבק בתחלואה, אך הרוב מתנהלים אחרת. ראש מועצת בועיינה-נוג'יידאת חיתן השבוע את בנו. כאלף מוזמנים נצמדו אחד לשני וציינו את האירוע המשמח. לפני שבועיים בסח'נין השתתפו מאות בחתונה שהתקיימה בשטח של המכללה להכשרת מורים, בהם נכחו גם בכירי העירייה. שלושה ימים אחר כך הם התיישבו לצד פרופ' גמזו כדי לייעץ בענייני התחלואה בעיר.
השיא הגיע כשעלי סלאם, ראש עיריית נצרת, החליט לרקוד על כל החתונות. בשבוע שעבר, רגע אחרי סיור עם פרופ' גמזו המודאג, הוא בחר לרקוד בחתונה של משפחה מוכרת בעיר. יממה לאחר מכן כבר רקד בחתונה אחרת עם הכלה, עובדת עירייה. החשש לתחלואה וסגר לא נראה על פניו.
לבסוף, אחרי שנציגי הדת, הרשויות המקומיות ובכירי החברה הערבית מתנערים מאחריות - נשארת המשטרה כדי לאכוף. אך השוטרים יוצאים לדרך עם סמכות מוגבלת בבתים פרטיים, חשש מעימות, והכול במשחק אבוד של חתול ועכבר. "הרבה פעמים השוטרים מפעילים שיקול דעת", אמר סנ"צ יניב רונן, מפקד משטרת הגליל המערבי. "הם בוחנים בעיקר האם ניתן או כדאי לפעול באותו רגע, או למצות את החקירה בתום האירוע – כי בסופו של דבר, זה כבר קורה".