הקשישים שנשארים מאחור: כבר חצי שנה שעשרות אלפי קשישים נמצאים בבידוד חברתי, ומוסדות רבים בהם הם מתגוררים, לא מאפשרים ביקורים תדירים של המשפחה - מחשש להדבקות. עכשיו, לאחר שהתקבלה ההחלטה על סגר נוסף תוך חצי שנה, הקשישים והמשפחות חוששים מכך שהפעם, המחיר יהיה כבד מדי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
דניאלה, אמה של מיטל, עברה לפני שנה אירוע מוחי ומאז היא זקוקה להשגחה רפואית צמודה. כבר חצי שנה עברה מאז תחילת התפשטות נגיף הקורונה, ואת רוב השיחות בתקופה הזו הן קיימו בטלפון. מיטל ושאר האחים מורשים להגיע לבקר אותה רק פעם בשבוע – וזאת למשך 20 דקות בלבד.
"הם כבר חצי שנה בסגר ובחודש האחרון מתו מאות קשישים מקורונה בבתי אבות ולמה? כי הצוותים מדביקים", הסבירה תמיר. "אז במקום להתעסק בלסגור את בני משפחה ולתת לבדידות להרוג את הקשישים, אולי כדאי להתרכז בלעשות בדיקות תדירות לצוותים – הבדידות הזו הורגת".
הריחוק והבדידות בתקופת החגים רק מקשים על המשפחות עוד יותר. "אני רק חושבת על מה יהיה בראש השנה, מה יהיה? אנחנו נהיה פה ונחכה להזיל דמעות מגעגועים לילדים ולנכדים? זה לא הוגן", אמרה דניאלה, אמה של מיטל. "אנחנו חסרי ישע, ואם אין קול שעולה ומשמיע את מה שקורה אז נמשיך ככה לכאוב. זה כואב, הלב כואב, הבדידות גורמת ללב לכאוב".
החשש מנגיף הקורונה אכן מעלה את הצורך להגן על הקשישים מפני נגיף הקורונה, אבל זה עדיין לא מקנה לנו את הזכות לכלוא אותם בחסות המגפה. ישנם פתרונות יצירתיים ופשוטים למצב, ותפקיד הממשלה הוא להפסיק להתעלם מהם ומהמצוקה של הקשישים – ולדאוג לכך שלא יישארו לבדם בשנותיהם האחרונות.