השמיים בארץ נחשבים לסגורים כבר מעל ארבעה חודשים, בעיקר בגלל שהכניסה מותרת רק לבעלי אזרחות ישראלית (וקצת חריגים) ושכל מי שנוחת כאן מחויב ל-14 יום בבידוד. ולמרות זאת, כשמסתכלים על לוח ההמראות והנחיתות בנתב"ג מגלים שבכל יום נוחתות כאן עשרות טיסות מעשרות יעדים שונים מסביב לעולם. עופר לפלר, דובר רשות שדות התעופה, מספר שמדי יום באמצע השבוע נכנסים לארץ כאלפיים אנשים ובסוף השבוע מגיעים כ-500, מספרים שלא לגמרי מסתדרים עם ההגדה של "מדינה סגורה".
ומי אותם אלפי האנשים שנוחתים בישראל בכל יום על פי לפלר? "יש לא מעט אנשי עסקים שחזרו לטוס", הוא אומר. אך הם לא לבד, ישנם גם אנשים שהיו תקועים בחו"ל תקופה ארוכה והחליטו לחזור לארץ, אנשים שסיימו עבודה מעבר לים, שליחים בחו"ל שחוזרים הביתה, סטודנטים שסיימו סמסטר, כאלה שהיו צריכים או רצו לבקר קרובים בחו"ל ויש גם כאלה שפשוט החליטו לטוס לחופשה מעבר לים ולהיכנס לבידוד בחזור.
בנוסף לכל אלה, חלק מהטיסות שנוחתות בארץ עושות זאת על מנת לשמר את הקו הקיים, לשמור על כשירות הטייסים או בגלל תמריצים כספיים. לפעמים הטיסה ממריאה עם אנשים בודדים", אומר עופר לפלר. "מגיעות לכאן הרבה טיסות של חברות לואו קוסט שבמקום לשלוח את הטייסים לכשירות בסימולטור או במקום שהמטוסים יעמדו על הקרקע ממריאות גם עם נוסעים בודדים".
"ישנן חברות זרות שקיבלו מענקים ממדינות האם שלהן על מנת שישמרו פעילות", משתף גורם מהענף. "חלק מחברות הלואו קוסט לא ביטלו את הטיסות על מנת שלא יצטרכו להחזיר כסף ללקוחות. קוראים לזה בשפה המקצועית טיסות רפאים, טיסות שהן כמעט וריקות".
כשהגעתי לפני כמה ימים לנמל התעופה בן גוריון, הוא היה נראה כמו חומה בצורה. רק כניסה אחת באולם מקבלי הפנים היתה פתוחה ובה ישב שוטר שהסביר ש"לכאן כבר אסור להיכנס". הקרובים מקבלים את הנוחתים מחוץ לאולם. מול השוטר ישב אדם מבוגר שהחזיק בלון ביד וסיפר שהוא מחכה לביתו שחוזרת היום מארה"ב. בחוץ היו עוד כעשרה אנשים שחיכו לקרובים שלהם. רוב מי שיגיע לכאן יעשה את הדרך ליעדו לבד. כאשר אני ביקשתי להיכנס, השוטר שאל אותי לאן אני טסה ועניתי שלשום מקום ונאלצתי להישאר בחוץ.
בזמן שהמתנתי, על מנת לברר מי הם אותם החוזרים ארצה בימים כה סבוכים, ראיתי על הלוח לא מעט טיסות אך לא הרבה אנשים שיוצאים מהן. בשעה אחת נחתו כארבע טיסות, מספר נמוך לימים רגילים אך כמות מפתיעה בהתחשב במצב בו אנו נמצאים. הטיסות הגיעו מרחבי העולם: קנדה, אוסטריה, ארה"ב ועוד.
מריאן ראק מסאן דייגו חלמה לעשות בת מצווה מיוחדת לבתה. אחותה ומשפחתה גרים בארץ אך היא גרה בארה"ב והגיעה לתקופה קצובה. "מאז שהבת שלי נולדה, לפני 12 שנה, אנחנו מגיעות כל קיץ לישראל לראות את המשפחה והחברים. השנה תיכננו לחגוג בת מצווה עם המשפחה", היא מספרת. "כל כרטיס עלה 1,000 דולר עם חברת יונייטד אירליינס, ובשנה שעברה היה יותר יקר. קניתי כרטיסים שבוע לפני הטיסה, קיבלתי אישור מהקונסוליה הישראלית בשביל הבת שלי שהיא רק אזרחית אמריקאית ויצאנו לדרך. המטוס היה חצי ריק, קיבלנו שורה שלמה בשבילי ושורה שלמה עבור הבת שלי. נגיף הקורונה לא יעצור אותנו מלראות את המשפחה שלנו השנה, אבל אני מכירה הרבה ישראלים שגרים בארה"ב ולא באים כמו כל שנה בגלל הבידוד ואי הוודאות. כשנחתנו בישראל חתמנו על טופס הצהרה שניכנס לבידוד של 14 יום ואישרו לנו לעשות בידוד אצל המשפחה בחדר נפרד שיש בו אמבטיה ושירותים. הבידוד יהיה מאתגר אבל אנחנו מחכות בקוצר רוח לראות את המשפחה והחברים ולחגוג בת מצווה בארץ הקודש".
יודקה ליסקר שהגיע לארץ ב 29.6 מגרמניה, הוא מאלה שניתקעו מעבר לים במשך זמן רב עד שהצליחו לחזור. ״העבודה שלי היא בפרנקפורט ותחילת המגפה תפסה אותי בחו"ל מה שגרם לי להתקע שם כמעט 5 חודשים ללא אפשרות לחזור הביתה ולהיות עם משפחתי. כשנודע לי שחברת ישראייר מפעילה טיסות חילוץ מפרנקפורט מיד הזמנתי כרטיס טיסה ששילמתי עליו 390 דולר. שהיתי בבידוד 14 יום בדירה בהרצליה ללא כל בעיה כי המחשבה על איחוד משפחתי הסבה לי אושר בכל התקופה״.
גם ניקי חזר לארץ השבוע מוינה, בחור צעיר שרץ בשדה ישר אל חיק משפחתו. הוא סיפר שכרטיס הטיסה עלה כ-500 שקלים ובמטוס היו עוד עשרים אנשים בלבד. לצידו הלכה גברת עם כיסוי ראש, ממהרת נלחצת ונבוכה כאשר פניתי אליה ושאלתי לשמה, ענתה שהיא חזרה מטורונטו כדי לפגוש את הנכדים שלה. איתה במטוס היו כ-30 נוסעים בסך הכל, אחד מהם הוא ניר, צעיר בן 17 שלומד בעיר הקנדית ושואף להמשיך ללימודים גבוהים שם.
אמא שלו שחיכתה לו אמרה לי בהתרגשות רבה שהיא בסך הכול רצתה לראות שבנה בסדר. היא מוכנה לא לצאת מהבית ולהיות רק איתו, העיקר שתראה ותוכל לדאוג ולטפל בבן שלה. מכאן הם הלכו יחד לבידוד של שבועיים.