נגיף הקורונה הביא לשינוי משמעותי בשגרת החיים שלנו בישראל, ובעולם כולו. חובת עטיית המסכות שנכנסה לתוקף בחודשים האחרונים גורמת לאזרחים בישראל לפגוש את השוטרים ברחובות הרבה יותר מהרגיל, ונדמה שהמתח רק הולך ועולה. אבל האם באמת ניתן להאשים את המשטרה בשימוש בכוח מופרז בכל אחת מהסיטואציות, או שהתמונה הגדולה מעט יותר מורכבת
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"המשטרה לא אלימה", הסביר אפרים ארליך, ניצב משנה בדימוס. "במשטרת ישראל משרתים אלפי שוטרים, רובם טובים ומקצועיים, לצידם ישנם גם כאלו לא-יוצלחים, עצלנים ורקובים – הכל ביחד. הבעיה היא שאלו שמניתי בסוף, בהתנהלותם מטילים צל כבד על התנהלותם של הטובים".
אסף היה בן 21 שחזר מטיול ארוך בחו"ל, יצא לבלות בבר בירושלים עם חברים ובחר להטיל את מימיו בחניון הסמוך. פקח שזיהה אותו ביקש לתת לו דוח, ושם העניינים החלו להסתבך. "הייתי בלי עבודה, לא הייתי במצב של לשלם 500 שקל בשביל פיפי. אחרי זה הלכתי לשירותים ופתאום הם קופצים עליי באלימות. אחרי שאני כבר רגוע, אני רואה שהפקח מסמל לשוטר לחשמל אותי בטייזר, ופתאום כל הגוף מתחיל לרעוד. עכשיו אני מבין למה עיכבו אותי ולמה עצרו אותי, אני רק לא מבין דבר אחד – למה חישמלו אותי?".
"זה מאוד פשוט וכדאי פעם אחת להבהיר את זה – החוק אומר שאתה חייב להזדהות", הסבירה תת-ניצב סיגל בן צבי, ראש חטיבת השיטור. "אנחנו אמנם מאפשרים לשוטרים מרחב מסוים של שיקול דעת. עכשיו כולנו יודעים שיש הבדל בשיקול הדעת בין כל אדם לאדם - ואנחנו צריכים להבין את זה".
"המפגש בין שוטרים לאזרחים בארה"ב הוא הרבה יותר קשוח – אנחנו לא רוצים להיות שם"
עיקר הטענות בחודשים האחרונים מגיעים בעקבות העימותים עם המשטרה במחאה שהחלה להתפתח בצל משבר הקורונה, מחאה שלא פעם הופכת לכואבת במיוחד מבחינתם של המפגינים. תופעה זו של מפגש שכיח בין שוטרים ואזרחים קיימת בהרבה מדינות בעולם היום, וזאת בשל הגעתו של נגיף הקורונה וחובת עטיית המסכות.
"יש תוכנית של ערכים וקודים אתיים, אבל הבדל אדיר קיים בין התיאוריה למעשה", הסביר ניסים דאודי-דור, סגן ניצב בדימוס ועורך דין בימים אלו. "בסופו של דבר כשאתה מגיע לשטח באוגוסט החם אחרי 9 שעות משמרת, ואז אומרים לך ללכת לכיכר רבין ושמה אתה נלחם מול האזרחים הזועמים ומלאי החמה - לא בטוח שאתה תזכור את התיאוריה".
"המפגש בין השוטרים לאזרחים בארה"ב הוא הרבה יותר קשוח – אנחנו לא רוצים להיות שם", אמרה בן צבי. "בואו נישאר במדינת ישראל, בה אנחנו מסתכלים בעיניים, ואנחנו חיים במציאות שאנחנו חווים אותה ביחד. לא הייתי רוצה ששוטרים שלנו ינהגו כמו השוטרים בארה"ב. מי שקובע את אופי ההפגנה הם המפגינים ולא המשטרה, אנחנו פשוט מכינים את עצמינו מראש עם הכלים המתאימים ביותר לפי המודיעין".
במקביל, השבוע פורסמה שיחה בין השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, לבין ממלא מקום המפכ"ל בה ניסה אוחנה לטעון שיש כאן דפוס פעולה שונה מכזה שהיה נהוג בהפגנות אחרות בהן השתתפו קבוצות של חרדים וערבים למשל. יצאנו לבדוק האם באמת יש אמת בדבר, ומה חושבים על כך המפגינים עצמם.
"יש יותר סיכוי שהמשטרה תפעיל אלימות בהפגנה של העדה האתיופית", הסביר בלונזיה אינזאו, שהפגין למען סולומן טקה. "יש להם קלות דעת, כאילו הם מבינים שאפשר לעשות את זה, פשוט אפשר. אני אישית חושש ממפגש עם המשטרה".
גם בחברה החרדית התחושות הן דומות, על כך שאין שוויון בתגובת המשטרה בין הקבוצות השונות. "כלפי המגזר החרדי אנחנו רואים אלימות מאוד קשה שלא רואים באף הפגנה אחרת", סיפר מאיר קקון, צלם עיתונות חרדי. "האלימות הזאת מופנית גם כלפי ילדים וילדות במקרים מסוימים".
אם כך, ניתן לראות שהמצב מורכב עוד יותר ממה שחשבנו. אמנם ישנן עדויות על שימוש מופרז בכוח של שוטרי משטרת ישראל, אבל גם האזרח הפשוט לא תמיד משאיר ברירה לאותם השוטרים. האזרחים ימשיכו למחות והשוטרים ימשיכו לעמוד מנגד, בתקווה שיצליחו למצוא דרך טובה יותר להיפגש בפעמים הבאות.