אל האין-סוף ומעבר לו: אז החלטנו לשוט בירדן. הרבה דיברנו על הכנרת ששוברת שיאים, פחות על מי שמוביל אליה את המים. מה שהיה תעלה צדדית הפך בהרבה מקומות לנהר ברוחב של עשרות מטרים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בנהר ניתן למצוא עצים גבוהי צמרת, קני סוף ענקיים ועצי אשל שברחו מהנגב אל המים. ובנוסף - מלא בעלי כנף: סופית עם המקור האדום שלה, סנונית רפתות תכולה, לבנית קטנה שהיא סוג של אנפה, וחיוואי - סוג של נץ שהכנפיים שלו יכולות להגיע לכמעט שני מטרים. אומנם לא מדובר בנהר סוער כמו האמזונס, אך יש כמה מפלים נחמדים בדרך.
כשמסתכלים על ההיסטוריה של נהר הירדן קיים הספר המרתק "רוב רוי" שכתב ג'ון מקרגור. רוב רוי היה גיבור סקוטי וזה גם היה הכינוי שנתן מקגרגור לשוטית שלו. מקגרגור, סוג של גיבור והרפתקן סקוטי בעצמו, היה עורך דין שהחליט ב-1868 לצלוח את הירדן שאותו הגדיר "תעלה צרה וגועשת". הוא גם צייר את המסע, כולל רגע שבו נחטף לכמה שעות בידי ערבים מקומיים.
"מעולם לא ראיתי את הכנרת במצב כזה"
כשמגיעים לקצה הצפוני של הכנרת, בקעת בית צידה, שמים לב שהנוף השתנה בשנתיים האחרונות. מומחה לאקלים ולהידרוליגה, ד"ר עמיר גבעתי מ"קליימסל" הסביר: "הכנרת עלתה כל שנה בשנתיים האחרונות בשניים וחצי מטר וסגרה בעצם את כל האוברדראפט".
מבחינת ד"ר גבעתי מדובר באגם שונה לחלוטין מבשנים האחרונות: "אני, 15 שנה מלווה את הכנרת במסגרת תפקידי ברשות המים ותפקידים אחרים, מעולם לא ראיתי אותה במצב כזה, כנרת כל כך גבוהה בסוף הקיץ". הפעם האחרונה שאולי אפשר לחשוב על מצב דומה הייתה ב-1992, ולפני כן ב-1968, סיפר ד"ר גבעתי.
שם, בבקעת בית צידה, נמצא מפגש הנחלים אשר מחבר בין הירדן, המשושים והיהודיה. "למעשה כל הגשם שיורד מהלבנון, סוריה, דרך החרמון מתנקז למפגש הנחלים", ציין ד"ר גבעתי.
לפני איזה 2,000 שנה גר בבית צידה איש אחד - קראו לו ישו. נוצרים מכל רחבי העולם מגיעים מדי שנה לראות את הנהר הקדוש מהברית החדשה ומהתנ"ך אך הם די מתאכזבים. פיני אלמוג מ"אבוקייק פארק הירדן" הסביר: "יצא לי, לא מקרה אחד, אלא עשרות מקרים של אורחים, מדענים ואנשי מקצוע שבאים מחו"ל וכולם מכירים את נהר הירדן. כולם למדו את זה בבית ספר, זה מדהים. וכשהם רואים את ה-10 מטרים רוחב הם שואלים: "זה הכול?"".
אז נכון, זה לא נהר הקולורדו, גם לא הנילוס או האמזונס, אבל זה הירדן, ובכל העולם מדברים עליו, וזה שלנו.