החודשים האחרונים הותירו חותם קשה בטבע. עוצר הטיסות הביא לגידול של עשרות אחוזים בכמויות המטיילים באתרים השונים, שכרעו מעומס האנשים ומכמויות אדירות של זבל. המומחים חלוקים, כיצד ניתן להפחית את הלכלוך שהמטיילים משאירים אחריהם - האם הפתרון הוא הצבת פקחים בכל פינה וחלוקת דוחות או חינוך והסברה. ערכנו ניסוי ובו בדקנו כיצד ניתן להשפיע על מטיילים להרים אשפה לא שלהם במהלך המסלול. התוצאות? מאכזבות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בעמותת "נקי", שמורכבת ממדריכי טיולים מנוסים עם קהל, בטוחים שההסברה בלבד, מבלי לחלק שקיות אשפה ונזיפות, היא הפתרון היחיד שיכול לעבוד. "מהניסיון שלנו פעילות ההסברה משנה לחלוטין את המציאות מבחינת היקף ההשלכה", סיפר תומר אשל מהעמותה.
עין אלון הוא מעיין קטן בכרמל שאהוב במיוחד על משפחות עם ילדים. הליכה קצרה של 200 מטרים מהחניה ואתם כבר במים הצוננים. זה מסלול הטיולים הפופולרי שבו ערכנו ניסוי הבודק תחילה מי מבין המטיילים ירים זבל באמצע המסלול ללא השפעה חיצונית, ולאחר מכן בדקנו איך שלט המבקש לאסוף זבל ישפיע על הירתמות המטיילים לניקיון המסלול. לניסוי 3 שלבים.
שלב ראשון - רק לעצור ולהרים את הזבל
הצבנו מצלמות נסתרות ושקית במבה באמצע המסלול, ובדקנו כמה אנשים עצרו לקחת את השקית מהדרך. המטיילים שעברו הם משפחות עם ילדים, אנשים צעירים וגם מבוגרים יותר. כולם, למעט אחת, התעלמו מהשקית המנצנצת. יפעת גרבר מבאר שבע, יחד עם בתה, הרימה את הזבל.
"אני חושבת שאם כל אחד היה עושה את זה אז היה ממש כיף לבוא לאתרים האלה", הסבירה יפעת, "אין באמת אפשרות להתעלם מהזבל באמצע הטיול, מה הבעיה להרים שקית?". מתוך 40 מטיילים שעברו ליד השקית בשעה הראשונה - רק שניים ניגשו והרימו, הרוב המוחלט העדיף להתעלם.
שלב שני - תוספת של שלט סטנדרטי המבקש לאסוף אשפה
אחרי הכישלון הראשוני אנחנו מנסים להתערב ומציבים בתחילת המסלול שלט שמבקש מאנשים לאסוף את הזבל: "אם נתקלתם באשפה - אספו לכלוך, בבקשה!". איש רשות הטבע והגנים ד"ר אייל מיטרני, בדק בעבודת הדוקטורט שלו, בדומה לניסוי שלנו, כיצד ניתן להשפיע על אנשים לאסוף אשפה של מישהו אחר, ולדעתו השלט יועיל. "זה משהו שתמיד אומרים שיעבוד", אמר.
למרות שקשה מאוד להתעלם מהשלט, רוב האנשים חלפו על פניו וגם על שקית הבמבה, עד שהגיע צדיק אחד - אלירן מחדרה שטייל עם משפחתו. "בדרך כלל כשאני מטייל אז אני דואג, לפחות בסביבה שלי", סיפר אלירן. כשנשאל האם חשב על השלט כשהרים את הזבל, ענה: "אני חושב שכן, אולי בתת-מודע".
לסיכומו של המבחן השני התוצאות די ברורות. מתוך 40 איש שעברו ליד השלט והפסולת - רק אחד עצר ואסף את הלכלוך. גם במחקר המקורי של ד"ר מיטרני, שכלל תצפית על כ-2,000 אנשים, שישה אחוזים בלבד עצרו והרימו את האשפה.
שלב שלישי - שלט המפרט את ההשלכות של אי אסיפת הזבל
במחקר של ד"ר מיטרני, שלט מפורט שמסביר את הסכנות שש בהשארת לכלוך, הביא לגידול של 30 אחוז במי שאוסף את הזבל. ניסינו זאת גם אצלנו והכנו שלט שמבהיר את האחריות בהשארת הלכלוך. "אם אתם לא תשמרו כאן על חיות הבר, מי ישמור?", כך נכתב בשלט בנוסף לעוד בקשות לניקיון השביל.
מיד ניתן לראות כי השלט הלא שגרתי הזה משך את תשומת הלב של כמעט כל מי שהגיע למעיין. אבל למרות העניין שהשלט יצר, גם המתנה של קרוב לארבע שעות לא עזרה. אף אחד לא הרים את השקית - והניסוי הסתיים בכישלון מהדהד. "התוצאה בשורה התחתונה היא קצת מאכזבת, אני ציפיתי להרבה יותר", שיתף ד"ר מיטרני. "כנראה שיש לנו עוד דרך מאוד מאוד ארוכה, לצערי".
בסופו של דבר כל פעילויות ההסברה, השלטים וההפצרות לא יעזרו בלי חינוך ובלי ההבנה שהטבע הוא של כולנו. אם לא נאסוף אחרינו את הפסולת שאנחנו מייצרים בסוף כולנו ביחד נטבע בזבל.