"אף אחד לא דמיין שאנשים לא יטוסו במשך כל כך הרבה זמן": "בריאות הציבור לפני הכל", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-9 במרץ, כשהכריז על חובת בידוד לכל השבים מחו"ל - ולמעשה, סגר את השמיים. בהמשך נראה היה שסדר העדיפויות השתנה כשהמשק נפתח במהירות, אבל בענף אחד אלפי עובדים נשארו בבית וחיכו - ענף התעופה. בימים אלה, שהיו אמורים להיות ימי השיא של הפעילות בנתב"ג, הקורונה מתפרצת שוב - ועובדי ענף התעופה מספרים ל-N12 שהם מודאגים ולא רואים את האור בקצה המנהרה. 

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

ניר לבוב, מנהל שירות טיסה בחברת ישראייר

"כשיצאתי לחל"ת לפני ארבעה חודשים, לא דמיינתי שזה יימשך כל כך הרבה זמן. אני כבר 16 שנים במקצוע ולפני הקורונה, טסתי ארבעה ימים בשבוע. בן זוגי גם דייל אוויר, יש לנו שני ילדים קטנים, בני שש ושנתיים ואנחנו מצטמצמים כדי לנסות ולהסתדר עם דמי אבטלה שהם חצי ממה שהרווחנו קודם".

ניר לבוב, מנהל שירות בטיסה בישראייר
ניר לבוב, מנהל שירות בטיסה בישראייר

"בשישי שעבר חזרנו מארוחה משפחתית ואמרתי לבן הזוג שלי כמה אני מתגעגע לוותר על הארוחה, לחזור מטיסה ב-12 בלילה ולהגיע ישר למשפחה שלו במונית. בשבת, כשהמשפחה נחה, להחזיר את עם ישראל מאילת. גם בתקופות קשות, במלחמות, כשחברות זרות קיפלו את הזנב וברחו, המשכנו להיות הדרך של הישראלים לצאת מהארץ ולחזור אליה".

"אני מבין שאני יכול לעשות דברים אחרים, אבל זה מה שהכי מעניין אותי, זה מה שאני רואה את עצמי עושה עד שאצא לפנסיה. לפני יומיים, הבן שלנו שאל אם נחזור לטוס ואמרנו לו שאנחנו מקווים שכן. אני מאמין שאם יהיה אפשר, הנוסע הישראלי יחזור לטוס במהרה, אבל שום דבר כבר לא בטוח". 

עובד עם בגדי מיגון מפני קורונה בנתב"ג (צילום: יוסי זליגר, פלאש/90 )
חיטוי בנתב"ג | צילום: יוסי זליגר, פלאש/90

אפי שטיינקרץ, טייס בחברת ישראייר‎

"המשבר הזה גרם לי להבין מה שאחרים אולי הבינו לפני - תעופה זו העבודה הזמנית הכי טובה שיש. אסור לבנות עליה. רק על קריירה מקצועית כטייס. אף אחד לא דמיין ששנה תעבור ואנשים כמעט לא יטוסו. חברים שלי בחברות אחרות מובטלים ומגישים קורות חיים במקומות שלא חשבו בחיים, אחד החברים אפילו הגיש קורות חיים במשטרה".

אפי שטיינקרץ, טייס בחברת ישראייר‎
אפי שטיינקרץ, טייס בחברת ישראייר‎

"לפני הקורונה, כטייס בצי ה-ATR, הייתי מבצע 12-16 טיסות בשבוע לאילת, ובקיץ גם טס לקפריסין, ליוון ולחיפה. עכשיו יש טיסה אחת לאילת בשבוע ועוד טיסה מוזרה לאירופה. בפעם האחרונה הטסתי ארגזים עם דגים חיים על המושבים למילאנו, וכדי לעמוד בזמנים ולחזור מהר, גם אני וגם שאר צוות הטייסים והדיילים יצרנו שרשרת אנושית ועזרנו לפרוק את המשא. הייתה גם טיסה עם 15 תינוקות מטביליסי. ברור שיש געגוע לחזור לטוס יותר". 

טיסה לאיטליה (צילום: אילן ארנון)
מטוסי ישראייר מושבתים | צילום: אילן ארנון

"אנחנו חברה מלוכדת. כשהמנכ"ל אמר לנו בחודש מרץ שצריך לחסוך, קיצצנו 50% בשכר של כל הטייסים במקום להוציא חצי לחל"ת. כרגע לא רואים מתי זה יסתיים ויש דאגה אמיתית. עיקר ההדבקות לא במטוסים - בטח כשהמצב בארץ גרוע ממקומות אחרים בעולם, אבל התחושה היא שאין מבוגר אחראי שמקבל החלטות חכמות". 


"בתחתית שרשרת המזון" בעולם התעופה נמצאים אנשי הביטחון. הם שואלים את שאלות ה"ארזת לבד?" שכל ישראלי מכיר ודואגים שאזרחי ישראל והנוסעים אליה יגיעו בבטחה. לרוב מדובר בעובדים צעירים עם ותק מועט. אלף עוזרי קב"ט כאלו מפוזרים ברחבי העולם, בין אל על ומשרד החוץ שמעסיקים אותם באמצעות חברה בשם עמ"י. בשל המשבר, הם נקלעו בחודשים האחרונים למאבק על הזכויות שלהם.

נתב"ג ריק בימי קורונה (צילום: רויטרס, רויטרס_)
נתב"ג ריק בימי קורונה | צילום: רויטרס, רויטרס_

 

ק', עוזרת קב"ט באיטליה

"אחרי כמעט שנתיים בתפקיד, קיבלתי לפני שבוע הודעה שמתכוונים לפטר אותי ושיזמנו אותי לשימוע. זה מגיע אחרי חודשיים שהייתי בחל"ת. זו הייתה השגרה שלי, עבודה במשרה מלאה, שמגיעים מדי יום לנמל התעופה המקומי ודואגים לאבטחת הטיסות מישראל ואליה. אני בת 25 וראיתי בעבודה שירות למדינה, המשך לתפקיד דומה של הגנת גבולות שעשיתי בצבא".

"אני גרה במילאנו, זה מרכז החיים שלי עכשיו - וגם כבר נרשמתי פה ללימודים שאמורים להתחיל באוקטובר. יש תחושה שהמדינה הפקירה אותנו. בהרבה מדינות, מרגע שאתה מפוטר - תוך חודש בערך אתה צריך להסתלק וזה לא מעניין שיש לך חוזה על דירה וחיים שבנית ותוכניות. אני מנסה להסתדר עכשיו עם דמי האבטלה מהארץ, שנלחמנו כדי לקבל. אני מאמינה שפחות אנשים יסכימו לעבוד בזה בעתיד, התנאים גם ככה לא היו טובים ועכשיו גם ברור שאין גב".

 

קורונה בנתב"ג (צילום: ap)
צילום: ap

ש', דיילת באל על 

"יצאתי לחל"ת כבר באמצע מרץ, אני מקווה שאחזור ממנה אבל לא בונה על זה", היא מספרת. "עם ניסיון של שנה וחצי בלבד, אני לא הראשונה בתור לחזור לעבוד גם אם אל על תחזיק מעמד. זו הייתה עבודה החלומות שלי, הגעתי אליה שנה אחרי הצבא. המזל הוא שאין לי מחויבויות מהסוג של להחזיק כלכלית בית וילדים, אבל במקום לנסוע בעולם - חזרתי לגור כל הזמן אצל ההורים. זה חלום שהתנפץ".

"אני מסתכלת בטלפון על תמונות מהשהיות בחו"ל, הספקתי להגיע ללא מעט מקומות כולל ביקור זכור במיוחד בפריז, ומבינה שזה כנראה לא יחזור בקרוב עבורי. אולי הממשלה יכולה להציל הרבה עבודות במשק, אבל כבר די בטוח שענף התעופה יצטרך להצטמצם. אני כבר חושבת על כיוונים אחרים, אולי מלצרות או מוקד טלפוני. הייתי רוצה לחשוב בגדול יותר, אבל זה מה שרוב החברים שלי עושים וזה לא שאפשר להיות בררנית בתקופה הזאת".

תמיר ולדמן, ע' קב"ט ויו"ר ועד עובדי עמ"י

"אני זכיתי להיות בקבוצה מצומצמת של שימור עובדים ולכן אני עדיין מועסק. בהתחלה, היה מספר יחסית גבוה של טיסות חילוץ ומטען אבל מאז שלופטהנזה חזרו לטוס - זה פחת. יש לעובדים בחו"ל משפחות, לימודים, ובכל זאת הם נאלצים לקום ולעזוב אחרי חל"ת או פיטורין. לעובד כזה שנאלץ לחזור לארץ נותנים מימון למזוודה אחת, והוא יכול להוציא לפעמים אלפי דולרים מכספו כדי להחזיר את הציוד שלו ארצה. בחלק מהתחנות, כמו בייג'ינג, עובדים נאלצו לעזוב את הבתים שלהם תוך שלוש שעות בלבד".

תמיר ולדמן, ע' קב"ט ויו"ר ועד עובדי עמ"י
תמיר ולדמן, ע' קב"ט ויו"ר ועד עובדי עמ"י

"הסרת האחריות מהעובדים והיחס המזלזל יביא לעזיבת עובדים ולקושי לגייס בעתיד. זה ייצור קושי להוציא טיסות לישראל תוך עמידה בדרישות הביטחון. אפילו שהעלו יוזמה לאפשר לעובדי הביטחון שהוצאו לחל"ת לתגבר את מערך החקירות האפידמיולוגיות, אגף הביטחון באל על לא שיתף איתנו פעולה. התחושה היא שנזרקנו לבסוף מכל המדרגות".