אומרים שיצירה צומחת מתוך משברים, אבל דווקא בתקופת הקורנה אביב גפן לא כתב אפילו שיר אחד. הוא גם כמעט ולא ניגן. במקום זאת, הוא מצא את עצמו כותב טורי דעה, מנסח עצומות, והופך לפנים של מחאת האומנים ואנשי תעשיית המוזיקה. לא פלא שהוא אומר שזו הייתה אחת התקופות הטובות בחייו, תקופה שבאה גם עם הרבה חשבון נפש ותובנות על אורח החיים "החזירי" שניהל, וגם על שנאת האחר שעיורה אותו כלפי הציבור החרדי - עד לאותו רגע כשיצא להגנת תושבי בני ברק בהופעה בלי קהל, בשיא הקורונה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"כשהייתי בבית של רויטל המנהלת שלי ואמרו 'עולם התרבות נכנס לתרדמת', זה היה רציני, זה היה התקף חרדה קטן", מתאר אביב את הרגע שבו הבין שתעשיית התרבות בישראל נכנסת להקפאה בעקבות הגבלות הקורונה. "אמרתי רגע, מה זה אומר בלי תרבות? אז מתי זה יפתח? עוד שבוע? לא יכול להיות. עוד חודשיים? כנראה שלא. זה היה רגע נורא עצוב וגם נורא מבהיל לדעת שנלקחת תרבות בכלל מהעולם, לא רק בישראל".
למרות הביקורת החריפה שהוא העביר בעבר על רה"מ, ושהוא עדיין עומד מאחוריה, לדעתו גנץ עשה את הדבר הנכון שהקים ממשלת אחדות עם נתניהו. "זו מציאות שאיש לא ציפה לה, אין כרגע מצב אחר", הוא מסביר. "אם זה אומר שזה או זה או בחירות שיביאו אסון כלכלי ובלבול – אי אפשר, די. נסלח לכם. תשקרו אותנו, נסלח לכם, רק שתהיה כאן אחדות ומדינה אמיתית עם ממשלה. וזה קרה".
משבר הקורונה עשה מהפך בחייו של גפן, והוא לא חושש מלהצהיר על עצמו "הייתי חזיר", ושמעכשיו הוא כבר לא יקנה מותגים. "המרדף של האומנים זה תמיד כמה מכרתי, כמה אוהבים אותי, כמה הבאתי, כמה השיר שלי מושמע, פתאום העולם אמר 'סטופ', זה פשוט לא מעניין כבר אף אחד", מספר אביב. "הרגשתי הקלה, וגם פתאום התבוננתי – זה לא אנחנו כבר, זה לא מעניין". בהמשך הוסיף: אני חושב, אני לא בטוח, נגיד מותגים אני כבר לא אקנה. כן, הייתי חזיר".
"לקנות, לצרוך את העגבנייה מספרד ולקנות את הלואי ויטון, זה פשוט חתיכת גועל נפש. באה הקורונה, אמרה: 'חברים, הגעתי, להתראות, לילה טוב'. יש לי גם בחוץ רכב יוקרה שקניתי ברוב טמטומי, גם אותו אני אמכור. זה מביך אותי. לגמרי",
לפני כחודש וחצי, בשיא התפרצות הקורונה, הופיע גפן במיזם "זאפה בסלון" של קשת 12 ומאקו. במהלך ההופעה הקדיש אביב גפן את השיר "עורי עור" לתושבי בני ברק ואמר: "לאור מה שקורה חשוב לי להגיד. אני אוהב את בני ברק, יש שם זמן אחר, מנותק מהעולם החילוני. הם בחרו באלוהים ואני במארק בצוקרברג. הם לא על גוגל וזמינים ומעודכנים ואסור להאשים אותם בזה".
אחרי ההופעה, כך הוא מספר, הוא קיבל מאות הודעות: "הופעתי בשוני בערב, לבד בלי קהל. ושם, לא הכנתי מראש ואמרתי – עזבו את בני ברק, הם לא אשמים. הם מאמינים באלוהים, אני בגוגל. אני יורד מההופעה, שידור חי – אני רואה על הטלפון שלי, לא מגזים, 420 הודעות".
"אני מתחיל לפתוח את כל ההודעות, מישהו העביר את המספר שלי לבני ברק, לכל התושבים. ואני קורא את ההודעות ובוכה", הוא מספר כשדמעות מתחילות לזלוג מעיניו. "וב-4 הרימו אותי ואמרו לי "לך הביתה", אז התחלתי לבכות. בכיתי ואני בוכה עכשיו כי שנים למדנו איך לשנוא את האחר – הוא דתי, הוא חילוני. ואפילו אני גם הייתי כבר חייל במשחק הזה. פתאום ראיתי אותם".