מגפת הקורונה שינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה בחודשיים האחרונים, אך מלבד החיים - היא שינתה גם את המוות. הלוויות מצומצמות, איסור על מבודדים וחולי קורונה להשתתף בלוויות יקיריהם שנפטרו וגם סידורי קבורה מיוחדים, שימנעו מהנפטרים להדביק את החיים. ממלאת מקום מנכ"ל חברות קדישא, אורית מסמי, שוחחה עם N12 על אתגרי המציאות החדשה ועל הכאב של המשפחות שלא תמיד זוכות להיפרד מיקיריהן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עם תחילת משבר הקורונה, חושפת מסמי, הוצע שהנפטרים החשודים כחולים יוכנסו לשק ניילון ויקברו כך. אולם, בהנהלת חברות קדישא החליטו לעשות מאמץ כדי לספק להם קבורה רגילה ומכובדת ככל האפשר. לשם כך הוקמו ברחבי הארץ ארבעה מרכזי טהרה יעודיים לחולי קורונה, שם צוותים ממוגנים מטפלים בנפטרים, מכסים אותם בתכריכים ומכינים אותם לקבורה.
"לפי רוב הדעות גם הנפטרים מדבקים", מסבירה מסמי, "ברגע שיש נפטר שהוא נשא קורונה במרכז רפואי, מתקשרים אלינו למוקד ואנחנו יוצרים קשר עם המשפחה ומסבירים לה את התהליך. הנפטר מובל באמבולנס ממוגן שלנו אל מרכז הטהרה, שהוא למעשה מתקן מבודד שמחוטא כל הזמן והצוותים הממוגנים מטפלים בנפטרים ולבסוף, בהתאם לדרישת משרד הבריאות, מכניסים אותם לשק ניילון שקוף".
יש לא מעט פרטים קטנים שנדרשים על מנת לאפשר קבורה הולמת לחולי הקורונה. כך למשל בחברות קדישא גייסו מפעל לייצור של שקי ניילון מתכלים, כך שלאחר תקופה מסוימת הנפטר יהיה קבור ככל האחראים בתכריכים בלבד. גם זיהוי הנפטר עבר שינוי - בני המשפחה שלא יכולים לראות את הנפטר לפני שהוא מכוסה בשק מזהים אותו בשלוש תמונות הנלקחות במצלמת פולרויד על ידי עובדי חברה קדישא במרכז הטהרה המיוחד.
"הרבה משפחות לא זכו להיפרד מיקריהן שנדבקו בנגיף", משתפת מסמי. "בהתחלה, זה היה כך שלמעשה הפעם הראשונה שהם ראו את פני יקיריהן, מאז הכניסה לבית החולים, היא בתמונות שמצולמות אצלנו לפני הקבורה. היום כן נותנים להיכנס למחלקות כדי להיפרד ואני שמחה על כך. עדיין, הרגע בו הם מזהים את יקירן בתמונה הוא תמיד מרגש מאוד ואנחנו נותנים להם לשמור אותה".
"המשפחה הגרעינית לבד במקום הזה בלי אף אחד"
חלק חשוב בהתמודדות עם אובדן של אדם קרוב הוא תמיכת הקהילה. בשיא המגפה יכלו להגיע להלוויה רק עשרה אנשים וכעת המספר המותר עומד על 20 אנשים. "הפרידה קשה מאוד, המשפחה הגרעינית לבד במקום הזה בלי אף אחד שיכול לחבק אותה", מתארת מסמי. "היו ימים שהיו לנו משפחות גרעיניות של יותר מ-10 אנשים והן ניצבו בפני ההחלטה - מי יוכל ומי לא יוכל להיות בלוויה של אבא. אני שמחה להגיד שאנחנו כן ידענו לפנות למשרד הבריאות ולהוציא אישורים חריגים מיוחדים כשצריך".
קושי גדול נוסף בקבורה בימי קורונה הוא הגעתם ללוויה של מי שבבידוד או של חולים. "היה לנו מקרה של אדם שנפטר ואשתו ובתו היו חולות קורונה", מתארת מסמי. "לאחר שיח עם משרד הבריאות שסייע לנו מאוד בחודשיים האלו הצלחנו לאפשר להם להגיע ולהשתתף בלוויה, כשהן מובלות באמבולנס ממוגן, עד סמוך ממש לחלקת הקבר ולא יוצאות מהאמבולנס".
בתחום הקבורה בישראל עובדים כ-600 אנשים, רבים מהם מבוגרים בקבוצת סיכון בעצמם. מסמי מספרת כי כשהוחלט שגם הנפטרים החולים יעברו טהרה, איש מהעובדים לא סירב להשתתף, להיפך. "ברור שיש פחד, אני רואה אותו בעיניים שלהם", היא אומרת, "אפילו שאחרי כמה זמן אתה מבין שאתה ממוגן והכל בסדר ואף אחד במרכזי הטהרה שלנו לא נדבק עד היום, זה עדיין מפחיד, בייחוד כשמתעסקים עם מי שנפטרו מהמחלה עצמה. האנשים שעובדים בתחום שלנו הם לוחמים של ממש. אתה חייב להיות אדם מאוד מיוחד כדי לרחוץ אדם שנפטר ואחר כך לחזור ולרחוץ את הילד שלך".