בשל התפרצות נגיף הקורונה הופסקה לגמרי עבודת העסקים הלא חיוניים, ואוכלוסיית המקעקעים בישראל נשארה ללא מקור הכנסה. אלפי בעלי מכונים ועובדיהם נותרו חסרי פרנסה בחודשים האחרונים, ועדיין מחכים לחזור לפעילות. לאחר שהממשלה התירה לספרים וקוסמטיקאיות לחזור לעבודה, שלחו המקעקעים ביום חמישי מכתב לראש הממשלה ומשרד הבריאות, ובו שאלות קשות על החרגתם מן החזרה לשגרה. כמה מהם שיתפו את סיפורם עם N12.
שירן זעפרני, ירוחם, מקעקעת ואימא לילדים
"90 אחוז מהמקעקעים הם עצמאים שיושבים עכשיו בבית בלי הכנסה ובלי דמי אבטלה. המקצוע הזה ממזמן הפך מאומנות שוליים למיינסטרים ועדיין מחריגים אותנו למרות שאנחנו נמצאים תחת קטגוריית הקוסמטיקה. בממשלה יושבים אנשים עם דעות קדומות. וללא קשר להנחיות משרד הבריאות אנחנו תמיד עובדים ברמת הסטריליות הגבוהה ביותר".
תומר ג'ונס, אשדוד, מקעקע ואב לילדים
"יש לי עסק שמונה ארבעה עובדים ואני עובד עם אלפי לקוחות ברישיון של משרד הבריאות. העסק שלי סגור חודש וחצי וההוצאות על העסק והבית ממשיכות לרדת. אנחנו עובדים ברמת הסטריליות הגבוהה ביותר וזה לא הגיוני שלא נותנים לחזור לעבוד כשספרים וקוסמטיקאיות כן חזרו. אני מפרנס משפחה עם שלושה ילדים, תנו לנו לחזור לעבוד".
אור קנטור, ת"א, בעל סטודיו
"תנאי הסטריליות של המקעקעים גם ביום יום הם בהרבה יותר נוקשים מאשר כל חנות ברחוב, לא ייתכן שלא יתנו לנו לעבוד".
קסניה דורפמן, ת"א, בעלת סטודיו
"הסטודיו שלי סגור, כבר חודש וחצי יש לי אפס הכנסות והרבה הוצאות. פנינו למשרד הבריאות כדי לקבל תשובה למה מכוני יופי קיבלו אישור לפתוח ואנחנו לא. לא קיבלנו תשובה ברורה חוץ מאיזשהי הנחה שלהם שלא נצליח לשמור על ההנחיות. וזו טענה מוטעית שמבוססת על דעות קדומות. במקצוע שלנו אחריות מקצועית וסטריליות הם דברים הכי בסיסיים. כפפות, מסכות, ציוד חד פעמי וחומרי חיטוי הם דברים שלא חדשים לנו. אנחנו דורשים שיתנו לנו לחזור לעבוד".
שירן סבג, חיפה, מקעקעת ואם חד הורית
"ב-15 במרץ נאלצנו לסגור את דלתות הסטודיו, ומאז אני נלחמת בשיניים על הקיום הבסיסי שלי. חשבון הבנק נכנס לחריגה כמה ימים אחרי שסגרנו ומאז כל הורדה רק מעמיקה את הבור הכלכלי הזה יותר. מיותר לציין שהמענק המגוחך שקיבלתי רק נשאב לחריגה וכבר כמעט חודש שאני מסתמכת על עזרה מגורמים חיצוניים - שלא נאמר נדבות. כל חיי עבדתי קשה כדי שתמיד אוכל להיות בצד שנותן והיום במקום עצמאית אני תלותית. תלויה בעזרה של אחרים, בהחלטות שגויות ואולי ברחמים".
"בכל פעם כשמפרסמים הקלות חדשות אני ממהרת להתקשר למשרד הבריאות לברר מה איתנו וכל פעם מחדש אני מתמודדת עם תשובות לא הגיוניות. סיבונים, אמפטיה מזוייפת והכי הרבה - חוסר צדק וחוסר שוויון תעסוקתי. אין לי את הזמן לחכות שמישהו ממקבלי ההחלטות ירק לכיוון שלי. אם לא יקרה פה שינוי בדרך שבה מסתכלים עלינו כעצמאיים סוג ב', אם לא נקבל תשובה הגיונית שתסבר את אוזנינו, אם ידחקו אותנו לפינה, פשוט לא תהיה ברירה ונהיה חייבים לקבל לקוחות "אנדרגראונד" או פשוט לצאת למחאות פחות סימפטיות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות